תוצאות חיפוש

מחקר* זה מתעמק באתגרים הקשים העומדים בפני נשים מברה"מ לשעבר בנישואים חוצי גבולות, תוך שימת דגש על יחסי הגומלין המורכבים של הגירה, הלם תרבותי ואלימות במשפחה. המאמר מגלה שנשים שהיגרו מברית המועצות לשעבר ונישאו לגברים ערבים מוסלמים בישראל מתארות דפוס חוזר של בידוד, תלות ושליטה – עד כדי אלימות במשפחה. המחקר חושף כיצד טראומת ההגירה, השפה, והפערים התרבותיים הופכים את האהבה לאזור סכנה עבור נשים במערכות יחסים טרנס-לאומיות. נשים בנישואים טרנס-לאומיים הן אוכלוסייה פגיעה במיוחד לאלימות בזוגיות ובמשפחה תקציר נשים בנישואים טרנס-לאומיים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות במשפחה, בגלל טראומת ההגירה, המערערת את יכולתן לפעול באופן עצמאי. הן גם פגיעות יותר מבחינת מעמד, מוצא אתני, תעסוקה והכנסה. ראיונות עומק חצי מובנים עם חמש נשים מברית המועצות לשעבר (מאוקראינה ומבלארוס) שהיו נשואות לגברים ערבים מוסלמים ישראלים נערכו באמצעות התיאוריה של נרטיב הויקטימולוגיה. מחקר זה בוחן את חוויית הקורבנוּת והתעללות על-ידי בני הזוג בקרב נשים נוצריות סלאביות מברית המועצות לשעבר הנשואות לגברים ערבים מוסלמים בישראל. תיאורי הנשים אישרו, שבני זוג בנישואים טרנס-לאומיים רגישים להתעללות במשפחה ולאלימות בידי בני זוגם. מעצם היות הקשר טרנס-לאומי קיימים בו גורמי סיכון, כמו טראומת ההגירה ואובדן היציבות החברתית-כלכלית, גורמים תרבותיים הנובעים מהאופי הפטריארכלי של החברה הערבית וסובלנות כלפי הכאת נשים, והצורך של הגבר לשלוט באמצעות כפייה ואלימות. הבידוד, שנוצר באופן טבעי כתוצאה מההגירה, אך גם כטכניקת כפייה המשמשת את הגבר המתעלל, מעצים את חווית ההתעללות ומונע מהאישה לפנות לעזרה. הריון ולידה גם הם גורמי סיכון להתעללות בנשים בנישואים טרנס-לאומיים ומונעים ממנה לעזוב את הנישואים הפוגעניים. מילות מפתח: נישואים טרנס-לאומיים, הִצְטָלְבִיוּת (אינטרסקציונליות), נרטיב הוויקטימולוגיה, אלימות נגד נשים. מבוא אלימות במערכת יחסים אינטימית נקראת גם אלימות במשפחה ותופעה שכיחה בה היא אלימות כלפי נשים מצד בעליהן או בני זוגן האינטימיים. אלימות נגד נשים מתבטאת במגוון צורות, וכוללת תוקפנות פיזית החל ממעשים קלים כמו סטירות ובעיטות ועד למקרים חמורים של שימוש בנשק ואפילו רצח. היא יכולה להתבטא גם באלימות מינית של מעשים מיניים בכפייה או השתתפות בפעילויות מיניות משפילות. אלימות כלכלית היא פן נוסף, המאופיין בהתנהגויות שליטה כמו מניעה מהאישה להתפרנס או החרמת רווחיה. יתר על כן, אלימות כלפי נשים עלולה להתבטא בהתנהגויות פוגעניות אחרות, כמו בידוד, הכרוך באיסור על האישה לקיים אינטראקציה עם חבריה ומשפחתה, השפלה מתמשכת, התעללות מילולית, השפלה, איומים והפחדה (Watts & Zimmerman, 2002). מאמר העוסק בנושא זה דן בקביעת בית משפט לענייני משפחה באנגליה ובוויילס, שהזנחה בנישואים טרנס-לאומיים היא ביטוי להתעללות במשפחה. הזנחת בני זוג בנישואים טרנס-לאומיים עשויה להיות ביטוי של שליטה כפייתית ודפוס של אלימות כלפי נשים. גם נטישה היא ביטוי להשפלת נשים, והיא מונצחת על ידי מערכות משפט המסווגות נשים נטושות כתת-קבוצה של נשים שעלולות להיות נתונות לאלימות מבלי להתמודד עם השלכות הנטישה (Anitha et al., 2021). חוסר השוויון המגדרי מפלה נשים ומתבטא באלימות כלפיהן. אלימות זו משמרת את מאזן הכוחות הלא שוויוני כלפי הנשים והופך אותן לחשופות יותר לאלימות (Sharif et al., 2023; Watts & Zimmerman, 2002). גברים מתעללים רבים משתמשים באלימות ככלי לכפות על האישה לציית להם. גברים בקשר זוגי אינטימי עשויים לתקוף את בנות זוגם אם הם חשים שהדומיננטיות שלהם עומדת למבחן. במקרה כזה, אלימות מינית כלפי נשים מקובלת ואף נורמלית עבור גברים אלו, ולדעתם, אונס אישה בגלל תוקפנות מינית שלה הוא עונש הוגן על הפרת הכללים. תיאוריית "אי התאמת הסטטוס" או "תיאוריית המשאבים היחסית" של אלימות במשפחה קובעת, שאלימות היא סוג של פטריארכיה השואפת לבסס מחדש את השליטה הגברית בכסף, יוקרה, תעסוקה והישגים חינוכיים ( Atkinson et al., 2005; Kaukinen, 2004). גברים משתמשים באלימות כלפי נשים כדי להכפיף אותן אליהם, לשלוט בהן ולכפות עליהן את רצונם. נשים בקשר זוגי אינטימי פגיעות יותר בגלל עבודה, עושר, מוצא אתני או מעמד, מאחר וגברים משתמשים בשליטה, בכפייה ובאלימות כלפיהן (Crenshaw, 1994). על-פי "תיאוריית המשאבים היחסית", חוסר התאמה בין מעמד הבעל למעמד האישה עלול להגביר את הסיכון להתעללות (Hornung & Garey, 1981). קאוקינן (2004, Kaukinen) ניתח נתונים שנאספו בארה"ב והבחין שחוסר התאמה במעמד של בני זוג, כאשר האישה במעמד גבוה יותר, הוביל לעלייה בהתעללות הרגשית מצד הגבר. לדוגמה, במקרה שנשים, שבני זוגן מובטלים, מתחילות לעבוד (Macmillan & Gartner, 1999) או במקרה שיש ביניהם פער בהכנסה והאישה מרוויחה יותר מבן זוגה (McCloskey, 1996). ממצאים אלה תואמים את הממצאים של אטקינסון ואחרים (Atkinson et al., 2005) על-פיהם אלימות בין בני זוג אינטימיים עולה בתגובה להכנסה גדולה יותר של נשים רק במקרים שבהם יש לבעל דעות מגדריות מסורתיות. גישת האינטרסקציונליות (הִצְטָלְבִיוּת) בנוגע לאלימות נגד נשים מתייחסת להתפשטותה של אלימות זו בכל מקום גם מעבר לגבולות של גזע, מוצא אתני, מעמד חברתי, דת וגבולות גיאוגרפיים. גישה זו חוקרת גם כיצד היררכיות של כוח, אי-שוויון ומבנים חברתיים של כפיפות ופריבילגיה מתבטאים בשילוב עם גזע, אתניות, מגדר, מעמד חברתי והגירה (Crenshaw, 1994; Erez et al., 2009). חוקרי אינטרסקציונליות מנתחים את השתלבות המרכיבים החופפים של הזהות בעיצוב חווית ההתעללות אצל האישה (Crenshaw, 1994). על-פי גישה זו ניתן לראות גם כיצד שילוב של מאפייני אישיות עם משתנים משפחתיים, חברתיים-תרבותיים, קהילתיים ופוליטיים עשוי לגרום להתעללות במשפחה או להחמיר התעללות קיימת (Erez et al., 2009). מחקר שהתבצע בקרב גברים פלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה הצביע על כך שרוב הגברים שהשתתפו במחקר שקלו אלימות פיזית נגד נשותיהם במקרים הבאים: בגידה מינית או הפקרות; אי עמידה בציפיות הבעל; ערעור על גבריותו של הבעל על-יד ציון חולשותיו או העלבתו בנוכחות חבריו; אי ציות להוראותיו, לרבות סירוב לקיים עמו יחסי מין; חוסר כבוד למשפחת הבעל. ההצדקה לפגיעה בנשים מבוססת על האידיאולוגיה הפטריארכלית של הגברים, כלומר הם מחזיקים בעמדות מסורתיות כלפי נשים והציפיות שלהם מהנישואים מבוססות על אי שוויון בין המינים (Haj-Yhia, 1998). בראונרידג', (Brownridge, 2009) ביקר את הגישה האינטרסקציונליות וטען, שהגישה מתמקדת התמקדות צרה מדי בדיכוי ואינה מזהה אלימות כלפי נשים פגיעות. בראונרידג' מגדיר את אותן אוכלוסיות: "קבוצות של אנשים שחולקים מאפיין משותף כלשהו בשונה משאר האוכלוסייה ההופך אותם לפגיעים באופן ייחודי לסיכון ו/או לחוויות של אלימות. הגורמים המובילים לפגיעות של כל קבוצה עשויים להיות ייחודיים" (Brownridge, 2009). סטריאוטיפ נוצר כתוצאה מ"אבחנת" קבוצות רגישות, כגון בן זוג אלים שהוא חסר עבודה, אנאלפבית ובעל "כרס בירה" בגלל קשר בין תוקפנות למעמד סוציו-אקונומי נמוך (Brownridge, 2009). נישואים מעורבים ואלימות נגד נשים נמצא כי בנישואים מעורבים יש סיכון גדול יותר למתח, עימותים וחוסר שביעות רצון מהנישואים (Kaplan, 2017 & Herbst-Debby). נישואים טרנס-לאומיים, בין-אתניים ובין-דתיים לא בהכרח יכשלו, אך הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לגירושין ולאלימות בין בני זוג בגלל קונפליקטים כתוצאה מהתנהלות, גישות ואמונות שונות (Binghalib, 2011; Kaplan & Herbst-Debby, 2017). על פי הספרות, נישואים מעורבים משפיעים על יציבות הנישואים ועל האושר בקשר הזוגי, ומעמידים זוגות מעורבים בסיכון לאלימות בין בני זוג אינטימיים. גברים בזוגיות מעורבת נוטים יותר להתעלל בנשים מאשר בגברים זוגות הומוגניים (Brownridge, 2016; Chartier & Caetano, 2012; Fusco, 2010; Martin et al., 2013). מחקר אמריקאי מצא, שבזוגות בקשר בין גזעים היו שיעורים גבוהים יותר של אלימות בין בני זוג אינטימיים (IPV) מאשר בזוגות בהם שני בני הזוג לבנים, אך היו שיעורים שווים לזוגות בהם שני בני הזוג שחורים (Martin et al., 2013). מחקר ​​אחר, שנערך בקנדה, הצביע על כך שבקרב זוגות בקשר בין גזעים קיים סיכון גבוה יותר לאלימות בין בני זוג אינטימיים ולידת ילדים מגבירה את הסיכון לאלימות. יתר על כן, חוקרים קבעו שזוגות בקשר בין גזעים נוחים יותר לפגיעה (Brownridge, 2016). מחקרים, שנעשו על נישואים מעורבים בחברות מסוכסכות מאוד, הראו שעל זוגות מעורבים נושאים נטל כבד מכיוון שמשפחות בני זוגם והרשתות החברתיות כמעט ולא תומכות בהם. ארגונים דתיים שונים בישראל התנגדו לנישואים מעורבים והגדירו את הנשים "איום לאומי" או "ישנות עם האויב" (Erez et al., 2009; Fogiel-Bijaoui, 2017; Hastings & Hamberger, 1997; Yahya et al., 2016). נישואים טרנס-לאומיים וחוסר שביעות הרצון מהם הגלובליזציה והטרנס-לאומיות יצרו מגמה של נישואים טרנס-לאומיים בהם נשים מהגרות לצורך נישואים עם בן-זוג ממדינה אחרת (Chiu & Choi, 2021). נישואים כתירוץ להגירה של אחד מבני הזוג (Deniz & Özgür, 2021) פגיעים במיוחד לתופעות של אלימות במשפחה ואלימות אינטימית. בני הזוג בנישואים טרנס-לאומיים נאלצים פעמים רבות להתמודד עם התוצאות של הבדלים שונים ביניהם, החל ממגדר, גזע ומוסכמות חברתיות ועד אידיאולוגיות תרבותיות המבוססות על מאבקי כוח, המייצרים מתחים וסכסוכים מרובים בנישואים כאלה (Alexander, 2013; Belli & Lore-toni, 2019; Jongwilaiwan & Thompson, 2013; Kwak, 2019). נישואים טרנס-לאומיים עשויים לקרב אנשים על ידי טיפוח קשרים משפחתיים בין-תרבותיים ורב-אתניים חדשים (Statham et al., 2020) והם מושפעים תמיד מחווית ההגירה. מחסום השפה ובידוד חברתי הם שני מרכיבים אשר זוהו כגורמי סיכון לאלימות במשפחה (L. Williams & Yu, 2006). מחקרים מצאו, שבנישואים טרנס-לאומיים, חוויית ההגירה של בן הזוג המהגר מערערת את יכולתו לפעול באופן עצמאי, ויוצרת כר פורה לסוגים שונים של שליטה, כפייה ואלימות כלפיו. (Cheng, 2013; Chowbey, 2017; Han et al., 2010; Hoang & Yeoh, 2015; Kudo, 2017; Statham et al., 2020). חוקרים זיהו מספר גורמים המעודדים אלימות במשפחה בנישואים טרנס-לאומיים, כמו חוויית ההגירה, אי שוויון ותלות בבן הזוג, מחסום השפה, מאבקים וסכסוכים פוליטיים, וגם עצם היותה אישה הופך אותה לפגיעה יותר. הפגיעות נובעת מחוויית ההגירה עצמה, שכן, בניגוד למקומיים, על המהגרים להתמודד עם האתגרים המורכבים של תהליך ההגירה ועם מעמדם כמהגרים (Kapur & Zajicek, 2018; Kapur et al., 2017). ההגירה גורמת לנשים לאבד את חירותן ואת מעמדן החברתי-כלכלי. ההגירה משקפת את חוסר האיזון בין מדינות, את אי-השוויון הגלובלי, הכפיפות והדומיננטיות (Dogan, 2021). כמו כן, הגירה עלולה לעורר אלימות במשפחה ולהעצים אותה בגלל אי שוויון מבני ואובדן יציבות פיננסית הגורמים למעמד סוציו-אקונומי נחות יותר (Raj & Silverman, 2002; Sokoloff & Dupont, 2005) מחקרים מצאו, שחווית ההגירה והאינטרסקציונליות הפחיתו את יכולתן של נשים לפעול באופן אוטונומי, והותירו אותן פגיעות יותר (Cheng, 2013; Chowbey, 2017; Han et al., 2010; Hoang & Yeoh, 2015; Kudo, 2017; Statham. et al., 2020). המצאותה של האישה בעמדה של תלות במשפחה, מגבילה בהכרח את עצמאותה. היא תלויה בבעלה בעניינים כלכליים, משפטיים ותרבותיים וזה הופך אותה להיות "נתונה לחסדיו". ברוב המקרים, זוגות בנישואים טרנס-לאומיים אינם דוברים את אותה שפה; לא פעם, הבעל שולט בשפת האם של האישה, בעוד שהאישה רק מתחילה לרכוש את השפה והתרבות של בעלה. חוסר התקשורת עם משפחתו של הבעל מוביל לטינה, לעימותים ולתוקפנות (De Hart,2017; Hourani et al., 2021; Rauf & Ayob, 2020;Tschirhart et al., 2019; F. Williams, 2010). מחסום השפה מגביל עוד יותר את חירותה של אישה בחברה החדשה ועלול אף למנוע ממנה לדווח על התעללות במשפחה (Chowbey, 2017). על-פי הספרות, אלימות בין בני זוג אינטימיים שכיחה יותר בחברה העוברת מלחמות או קונפליקטים פוליטיים אחרים (Kelly et al., 2018). סכסוכים אזרחיים ומלחמות עלולים לגרום לגברים לתסכול, מתח וחוסר תעסוקה ונוסף על כך מאפשרים להם גישה קלה יותר לכלי נשק; התסכול שהם חשים, מפחית את יכולתם למלא את תפקידיהם המסורתיים כ"מפרנסים" והם נוטים יותר להיות אלימים כלפי בנות זוגן כדי לשמור ולחזק את מה שהם רואים כסמכות גברית (Fried, 2003). על-פי הספרות המחקרית, סכסוכים פוליטיים משפיעים על רמת האלימות במשפחה. חוקרים ציינו במיוחד סבירות לאלימות בקהילה המופנית כלפי נשים וילדיהן במערכות יחסים מעורבות במהלך התפרצויות של קונפליקטים בין קבוצות (Doyle & McWilliams, 2020; Ellsberg et al., 2021). כמו כן נמצא, שחשיפה לסכסוך משפיעה על גורמי הסיכון לאלימות במשפחה ומגבירה אותם (McWilliams, 1997). בדידות ובידוד הן השלכות חמורות של אלימות במשפחה וגורמי סיכון הפוגעים ביכולתן של נשים מהגרות לעזוב את מערכת היחסים המתעללת. בעלים מתעללים עלולים להשתמש בבידוד כאחד מהכלים העיקריים לשליטה בנשותיהם על ידי הגבלת הניידות שלהן, יצירת תלות כלכלית בהם וסיכול המגעים של הנשים עם חברים וקרובי משפחה, עד כדי נעילת האישה בביתה (Huang, 2020; Statham et al.,2020; W.-h. A. Tang & Wang, 2011; Tschirhart et al., 2019). בידוד מחמיר את ההשלכות של אלימות במשפחה מאחר ובמצב כזה שירותי התמיכה אינם יכולים להגיע לנשים מהגרות שעוברות התעללות (Lin et al., 2018; F. Williams, 2010; L. Williams and Yu, 2006). מחקר אחר מצא, שנשים רבות בקשר טרנס-לאומי חשו בודדות וחרדות בגלל הלחץ לרצות את בעליהן ומשפחתם. נישואים טרנס-לאומיים הם אחד הביטויים של חיפושיהן של נשים אחר אושר אישי (Chang, 2016, 2021), אך אושר זה משתנה בהתאם לחוויותיהן בקשר הזוגי ואין ערובה שימצאו אותו (Huang, 2020). המחקר הראה שמקרי התעללות במשפחה כלפי נשים בנישואים טרנס-לאומיים נובעים לא רק מלחץ ההגירה, אלא גם מעצם היותן נשים (Md Said & Emmanuel Kaka, 2023). התעללות מילולית, התעמרות ואפליית האישה המהגרת על ידי בן זוגה מובילים לעתים קרובות לגירושים ולקריסת הנישואים הטרנס-לאומיים (Block, 2021; Statham et al., 2020; Zani, 2019, 2022) . יתר על כן, הגירה דוחקת את הנשים לשוליים והן הופכות להיות חסרות אונים ואינן מסוגלות להגן על עצמן או להתנגד לאלימות במשפחה. נשים בנישואים טרנס-לאומיים נדחקות לשוליים בכל התחומים: הן בעלות משאבים מוגבלים ולעיתים אין להן משאבים כלל, הן סובלות ממחסומי שפה ותרבות, אינן מועסקות, מתייחסים אליהן כ"תלותיות" והן נאלצות לחשוב ולפעול כמו הנשים המקומיות; למעשה, שוללים מהן את זהותן והן מוכות בכל פעם שהן מנסות למחות נגד היחס הפוגע כלפיהן (A.W.-h.Tang & Wang, 2014). נשים בנישואים טרנס-לאומיים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות במשפחה, ומחקר זה בוחן את החוויה של קורבנות התעללות בבנות זוג בקרב נשים נוצריות סלאביות מברית המועצות לשעבר הנשואות לגברים מוסלמים ערבים בישראל. מתודולוגיה המחקר מתבסס על המסגרת התיאורטית של הוויקטימולוגיה הנרטיבית. ראיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם חמש נשים ממדינות ברית המועצות לשעבר (אוקראינה ובלארוס) שהיו נשואות למוסלמים ערבים ישראלים. מחקר איכותני זה השתמש בגישה הנרטיבית, אשר תורמת באופן משמעותי להבנת חווית הפגיעה. הקורבנוּת הנרטיבית עוסקת באופן שבו אנשים תופסים עוולות שבוצעו נגדם (Pemberton et al., 2019; Presser, 2016). על ידי שימוש במתודולוגיה זו, אנו מקווים להעביר את חווית הקורבנוּת של נשים שנישאו בנישואים טרנס-לאומיים. הנתונים נאספו מחמש נשים שחוו נישואים לא מוצלחים והסכימו לספר את סיפורן (טבלה 1). טבלה 1: נתונים דמוגרפיים מס' סידורי משתתפת גיל ילדים 1 נטליה 30 3 2 מרינה 35 2 3 סבטלנה 33 4 4 קתרינה 38 3 5 אנסטסיה 39 4 כל הנשים שהשתתפו במחקר היגרו לישראל מאוקראינה ומבלארוס לאחר שנישאו לערבים מוסלמים, שפגשו במדינות הולדתן בזמן שהיו בלימודים באוניברסיטאות או בנסיעות עסקים. שאלות הראיון החצי מובנה נכתבו בציר הקטגוריות הסוציולוגיות שנקבעו כגורמי סיכון לאלימות במשפחה בקרב בני זוג בנישואים טרנס-לאומיים: 1) טראומת הגירה; 2) הלם תרבות ומחסום שפה; 3) תלות כלכלית כתוצאה מהגירה; 4) בדידות ובידוד. ממצאים הממצאים הראו שהנשים נחשפו להתעללות מתמשכת וחוו טראומות, שהראשונה שבהם הייתה טראומת ההגירה. הזיכרונות שלהן מהאירועים לא היו מסודרים ויש לסייע להן לארגן אותם מחדש ולווסתם כדי שתוכלנה להירפא (Elbert et al., 2022). סיפורי המשתתפות סודרו באופן כרונולוגי כדי לזהות את הנושאים העיקריים לצורך המחקר, אך לא לאבד את התוכן הרגשי. המשתתפות הציגו תיאורים מורכבים ואסוציאטיביים של החיים בצל הגירה והתעללות. כדי לנתח את העדויות ולהגיע למסקנות במחקר הוצלבו העדויות עם הקטגוריות של "גורמי סיכון". טראומת ההגירה שלוש נשים תיארו את ההגירה כחוויה מלחיצה, מציפה ומתישה ביותר: "העולם סביבי היה כל כך שונה וזר; הבנתי ששום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר ושאני כבר לא בבית" (נטליה). מרינה התלוננה על תסכול, ספקות והאשמה עצמית מאז שנחתה בישראל: "התחלתי לחשוב שזו לא באמת החלטה נבונה, שאולי פגעתי בהורי, אכזבתי אותם ובגדתי במדינה שלי; פחדתי שלעולם לא אצליח להסתדר כאן. לא הצלחתי להבין מה קורה סביבי וזה גרם לי להרגיש יותר גרוע מכלב - כלבים יכולים להבין למרות שהם לא יכולים לענות, ואני אפילו לא יכולתי להביע את רגשותיי. כבר הצטערתי שהגעתי לכאן והאשמתי את עצמי שלא הקדשתי זמן ללמוד את השפה ולהכין את עצמי לחיים החדשים במדינה לא מוכרת". סבטלנה התייחסה לחוויה הראשונה שלה בהגירה כציפייה גורלית למשהו רע ובלתי הפיך: "כשהמטוס המריא, הרגשתי חרדה ופחד עצומים, כאילו משהו ממש רע עומד לקרות. הייתה לי תחושה שאני מנותקת לנצח מארץ מולדתי, ממשפחתי, מהחברים שלי ומכל מה שאני רגילה אליו". הנשים חששו מהעתיד, מאחר ומהר מאוד נודע להן שאין ערך למעמדן בארצות מוצאן, ואין משמעות להשכלה ולנסיון המקצועי שלהן. אנסטסיה סיפרה הרבה על תחושת חוסר הערך שלה מבחינה מקצועית: "עוד לפני שהוריו אמרו לי ש"אני כלום, אפס", כבר ידעתי שאין לי פה שום ערך. כלומר, כל מה שעשיתי קודם בחיים פתאום לא שווה. וכל מה שהיה סביבי הוכיח שצדקתי. התחלתי להיזכר במה שהורי אמרו לי:" אף אחד לא צריך אותך שם; את תהיה אף אחד." קתרינה סיפרה על החלומות שלה לפני שעזבה את מינסק, עיר הולדתה בבלארוס, ועל ההתפכחות שלה לאחר שהגיעה לישראל: "מה שדמיינתי ומה שראיתי במציאות היה שונה מאוד. הייתי בהלם. ולא הצלחתי אפילו להסביר למה. אני זוכרת שזה היה כמו חלום, ממש הלם. זזתי כמו מתוך חלום, והבנתי שהתקוות שלי מתפוגגות". הן התלוננו גם על תחושת מתח מתמשכת, מצב רוח ירוד וקשיי שינה. נטליה תיארה תחושת אי נוחות מהולה בפחד וחוסר אונים: "הוא פגש אותי עם זר ענק של ורדים, אבל הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא בסדר. הרגשתי חרדה ולא הצלחתי להירגע, למרות שהוא נראה מאוד מתוק ושמח". מאז שהגיעה לישראל, מרינה חשה אשמה, לצד תסכול וחוסר אונים על חוסר היכולת שלה לתקשר. הנשים הביעו גם תסכול ופחד מהעתיד, שכן מהר מאוד נודע להן שאיבדו את מעמדן הקודם. כמו שאמרה נטליה: "כבר הבנתי שאני יכולה לעשות מעט מאוד, אם בכלל, עם כל התעודות המקצועיות שלי. להשכלתי האקדמית כמורה לשפה ולספרות אוקראינית לא היה כאן שום ערך, כי אנשים לא יודעים שקיימת שפה אוקראינית, והיה לי עצוב מאוד להשלים עם העובדה שהפכתי פשוט לכלום ולאף אחד". איך זה התחיל נושא ההתעללות עלה מיד כשהנשים החלו לתאר את החוויות הראשונות שלהן בחיי הנישואים בישראל. הנשים דיברו על הפגיעה הרגשית והנפשית שחוו זמן קצר לאחר שהגיעו לישראל: הטראומה של מה שנתפס בעיניהן כשינוי פתאומי בהתנהגות של הבעלים שלהן. הם כבר לא היו יותר מתוקים ומחמיאים, אלא נעשו שיפוטיים, נרגזים, פוגעניים ולעיתים קרובות אגרסיביים מילולית. סבטלנה מספרת: "אני זוכרת שסעיד הבטיח לטפל בהכל, שיעזור לי ללמוד את השפה, למצוא עבודה, הוא הבטיח לי שישראל היא המקום הנכון עבורי, במיוחד לצידו […] עבר פחות מחודש מאז שהגעתי כשהוא התחיל לצעוק עלי, והאשים אותי שאני טיפשה, עצלנית ומניפולטיבית. הוא האשים אותי שאני לא יודעת ערבית ועברית, שלא חיפשתי עבודה, וששיקרתי לו, שהצגתי את עצמי כמישהי שאני לא". סבטלנה הוסיפה, שהיא מקווה שיום אחד הדברים ישתנו לטובה וההתעללות תיפסק. היא לא מאמינה שחל בסעיד כזה שינוי והיא מקווה בסתר ש"סעיד הישן" יחזור. מרינה סיפרה שעשתה כמיטב יכולתה לרצות את מרואן ולהוכיח לו שהיא "לא הרסה את חייו", אך למרות שהיא מתגאה בהישגים בשליטה בערבית ובעברית ולמדה לבשל ארוחות מהמטבח הערבי, מרואן ממשיך להפחית בערכה: "תוך זמן קצר למדתי עברית וערבית ואחרי כמה חודשים כבר יכולתי לקיים תקשורת בסיסית עם ההורים שלו. למדתי גם לבשל את הארוחות האהובות עליו מהמטבח הערבי, אך הוא מעולם לא היה מרוצה. לפעמים הוא פשוט זרק את מה שבישלתי ואמר: "עדיין יש לך הרבה ללמוד כדי לשמח אותי". ואז, גם הידע שלי בערבית התחיל להכעיס אותו והוא טען שאני מנהלת שיחות עם גברים אחרים כשהוא לא בבית: "הלוואי שהיית בולעת את הלשון שלך ושותקת לנצח". הצורך של בעלה של מרינה לשלוט בחיי החברה ובמעגלי ההיכרות שלה גובר על ההכרח האובייקטיבי שלה להשתלבות חברתית. עבור מרואן, השליטה שלה בערבית היא איום ולא יתרון ועוד "תירוץ" להתעלל בה. קתרינה הודתה שבעלה הירבה להרים את קולו עוד לפני שהתחתנו, אבל, היא בחרה לא לעשות מזה עניין גדול. גם אנסטסיה בחרה לא לעשות עניין גדול מאלימות מילולית או איומים והיא תמיד האמינה שמשהו ישתנה וההתעללות תסתיים. המטמורפוזה הבלתי צפויה שעברו הבעלים שהפכו מבן זוג אוהב לגבר מתעלל חסר רחמים הייתה טראומטית ביותר עבור כל הנשים: הן "קפאו", והיו "משותקות". בהיעדר קרובי משפחה ומשאבים במדינה הזרה, הן לא יכלו לעזוב את הבעלים המתעללים וגם לא יכלו לפנות בבקשת עזרה לחברה הלא מוכרת וככל הנראה עוינת. תלות וחוסר שוויון כל הנשים התלוננו על כך שהיו תלויות בהכנסה של בעליהן ובמצב הרוח שלו. הן לא יכלו לנסוע לבד וצריכות היו לבקש תחילה את רשותו או את אישור אמו. הבעל היה אחראי גם על כל אמצעי התקשורת - קווים ניידים, חשבונות דואר וכו'. מכאן שלנשים לא היו הזדמנויות לקיים תקשורת כלשהי בעצמן והן לא יכלו לשמור סודות. מרינה אומרת, שבכל פעם שמרואן היה הופך לאלים הוא היה מאיים עליה בגירוש ומבטיח לעזוב אותה לבד בשדה התעופה. סבטלנה הסבירה, שבעלה שכנע אותה לא לעבוד והבטיח לה חיים מופלאים של נסיכה ערבית, והיא האמינה לו ועזבה את הקריירה שלה, ואז התנהגותו הפוגענית של סעיד התחזקה. הוא התחיל לזלזל בה וללעוג לה שהיא לא מסוגלת לעבוד ושהיא "טפילה". למרינה ולנטליה לא היו חשבונות בנק; סבטלנה הורשתה להשתמש בכרטיס האשראי של בעלה, אבל מדי פעם הוא היה לוקח אותו ממנה, בטענה שהיא לא מסוגלת לרכוש דברים ולקבל החלטות נבונות, ולכן היא לא זקוקה לכסף. גם לאנסטסיה לא היה חשבון בנק והיא קיבלה "דמי כיס" ונדרשה לתת לו דיווח מפורט איך היא הוציאה אותם. לקתרינה לא היה חשבון בנק ולא "דמי כיס". בעלה סיפק לה "כל מה שהיא צריכה", החל מקוסמטיקה ובגדים ועד אוכל. היא בקושי יצאה מהבית ובסופו של דבר פחדה אפילו לחשוב לצאת. בדידות ובידוד הנשים תארו כיצד בעליהן אילצו אותן לנתק בהדרגה כל קשר עם משפחתן ואסרו עליהן להישאר בקשר עם חבריהן, כך הם הובילו אותן לבידוד מלא במדינה זרה. כל בעל פעל אחרת. מרואן איים, ולדבריו "הוא היה מודאג לגבי סבטלנה ורק רצה להגן עליה מפני השפעה של אנשים קנאים". מוחמד היה אומר שוב ושוב לנטליה שאין להם צורך באנשים נוספים באיחוד שלהם - "שניים מספיקים". המעגל החברתי היחיד שהותר להן היה המחותנים והמשפחה המורחבת, שכמעט תמיד היו ביקורתיים ושיפוטיים כלפי האישה הסלאבית. אמו של סעיד תמיד הביעה את מורת רוחה על כך שבנה לא התחתן עם אישה מוסלמית וניסתה לשכנע אותו לקחת אישה שנייה. כך תיארה זאת נטליה: "שאלתי אותו אם אני יכולה להתקשר הביתה ולהודיע ​​להם שהגעתי בשלום, והוא לא הרשה לי. שאלתי אותו אם אני יכולה להתקשר לחברה הכי טובה שלי, הוא שוב לא הרשה לי וכעס. אחר-כך הוא אמר שהוא מצטער והלכנו לישון ביחד. משהו השתנה, ולא הצלחתי להבין מה וכמובן שהאשמתי את עצמי. למוחרת, הוא שוב היה מתוק ומתחשב, כאילו כלום לא קרה ולקח אותי לשוק בעיר העתיקה לקנות "בגדים מתאימים". הוא גם דרש ממני להיפטר מכל הבגדים שלי, שלדבריו גרמו לי להראות "זונה זולה", למרות שהוא קנה לי אותם באוקראינה. הייתי כל כך מאוהבת ופחדתי, אז עשיתי מה שהוא דרש ושמחתי שהמוחמד שהכרתי חזר. שאלתי אותו שוב אם אני יכול להתקשר לאמא שלי, אבל הוא סירב, ואמר שהיא מעולם לא אהבה אותי וזה לא טוב למשפחה שלנו שאשאר איתה בקשר. הוא גם טען שכל החברות שלי זונות זולות ושעדיף שאנתק כל קשר איתן. רק רציתי לרצות אותו ולשמח אותו, אז הסכמתי כי חשבתי שהוא רוצה בטובתי". בהתחלה הנשים לא ראו שום פסול ברצונם של בעליהן "להגן" עליהן מפני משפחתן וחבריהן, והן היו נחושות בדעתן לרצות את בני זוגן. בהתחלה כדי לשמח אותם, אבל אחר כך, כדי למנוע מהם לחבוט בהן ולהתעלל בהן. סבטלנה "בהתחלה חשבתי שהוא צודק ושהמשפחה שלי והחברות שלי לא עשו לי טוב. הוא היה כל כך משכנע ורק רצה להגן עליי. בסופו של דבר, גיליתי שנשארתי ללא מספר הטלפון או פרטי ההתקשרות של ההורים שלי או של החברות שלי באוקראינה". מרינה "הייתי אפילו אסירת תודה לו שהוא סוף סוף הראה לי שאמא שלי היא המקור לכל הקונפליקטים שלנו. האמנתי לו ואמרתי לאמא שלי שלא תיצור איתנו שוב קשר. הוא שכנע אותי לשנות את מספר הטלפון שלי ולחסום את הדואר שלה". ככל שההתעללות הסלימה, הנשים הפכו חסרות אונים ומבודדות יותר, וההזדמנות שלהן להיגמל או להושיט יד לעזרה התרחקה יותר ויותר. אנסטסיה דיברה על רגשות הבושה והאשמה שהיו לה בגלל שלא הקשיבה להוריה: "לא יכולתי לספר להורים שלי מה הוא עושה לי, זה היה בלתי מתקבל על הדעת. לא יכולתי לעשות להם את זה, וגם הרגשתי יותר מדי אשמה ובושה בגלל שלא הקשבתי להם ובגלל שנתתי לו להתנהג אלי ככה". כל הנשים סיפרו שההתעללות התגברה והחמירה במהלך ההריון, כאשר הן היו חלשות ופגיעות במיוחד ולא יכלו לעמוד בפני התעללות. אפילו אז, הן כבר היו מודעות לכך שהן קורבנות להתעללות, אבל לא הצליחו לעזוב את מערכות היחסים בגלל מצבן. סבטלנה זוכרת: "בהריון הראשון עליתי במשקל, אז הוא היה צוחק עליי ושואל, "מי זו הפרה הזאת?" הוא גם אמר שאני מגעילה אותו ונמנע מאינטימיות איתי. הוא סירב לעזור בעבודות הבית הפיזיות ונעשה תובעני יותר. הוא דחף אותי כמה פעמים. אני זוכרת שנפלתי בשירותים ובכיתי אליו לעזרה, ושמעתי אותו צוחק ואומר שאיבדתי שיווי משקל בגלל שאני שמנה מדי. הצלחתי לקום לבד, אבל היו לי חבורות בכל הגוף". בעלה של מרינה מנע ממנה לקחת אמצעי מניעה לאחר שילדה את בתם הראשונה, והכניס אותה להריון שוב. מרינה מדברת על התוקפנות של בעלה במהלך ההריון "הוא הפיל אותי לרצפה ואיים להכות את התינוק עם המגף שלו אם אזוז. לאחר שהיכה אותי מספר פעמים, הוא התקשר לאמו וביקש ממנה לקחת אותי לבית החולים כדי לבדוק אם התינוק בסדר, ואמר לה: "היא הייתה שיכורה ונפלה ואני דואג לבן שלנו". סבטלנה מספרת כיצד התעללו בה והשפילו אותה כשחזרה הביתה מיד לאחר הלידה: "כשחזרתי הביתה מבית החולים עם התינוקת הראשונה שלי, פגשו אותי שתי אחיותיו של סעיד, ומיד הוציאו את התינוקת מידיי והסבירו שאני לא מסוגלת לטפל בה. הן גם אמרו שאני לא אוכל להניק אותה אז הן נותנות לה בקבוק. כשניסיתי להניק, הן היו מתאספות סביבי ואומרות שאני צריכה להפסיק לנסות, כי רואים שאין לי חלב". קתרינה סיפרה שאיבדה את אחד מהריונותיה עקב התפרצות אלימה של בעלה. "אני לא יודעת מה הרגשתי אז, אם הייתי עצובה או שמחתי. בכל מקרה לא רציתי את ההריון הזה. לא יכולתי, כמובן, לומר בבית החולים דבר על הסיבה האמיתית ל"תאונה" לא יכולתי לספר שזה הוא שדחף אותי במורד המדרגות והייתי צריכה לשקר". החיים של נשים אלה בנישואים הפוגעניים נבעה, למרות כל הסכנות, לא רק מחוסר אונים ופחד לחייהן אלא גם מאיומים חוזרים ונשנים של הבעלים לקחת את התינוקות שלהן על פי החוק המוסלמי. זו הייתה סיבה נוספת לפחד לעזוב את הנישואים המתעללים. לסיכום, תיאורי שלוש הנשים חשפו את הנושאים הבאים: הנשים בנישואים טרנס-לאומיים סבלו מטראומה כפולה: (1) הטראומה שבהגירה לארץ שונה מאוד מארץ הולדתן, (2) השינוי הפתאומי בהתנהגות הבעל שהפך לאדם מתעלל. הבעלים המתעללים השתמשו בחוסר השוויון ובנחיתות התרבותית והחברתית-כלכלית שלהן כדי ליצור תלות מוחלטת של הנשים בהם ולהפעיל את שליטתם בקורבנות. הבעלים המתעללים השתמשו במחסומי השפה והתרבות כדי לאכוף על הנשים בידוד ולגרום להן לנתק כל קשר עם העולם החיצון (מקור לתמיכה/עזרה). ההתעללות התגברה במהלך ההריון, למרות שנמנעה מהנשים אפשרות להשתמש באמצעי מניעה. הנשים עברו התעללות בעיקר במהלך ההריון, בתקופה של פגיעות מרבית, והבעלים השתמשו בהריון כאמצעי שליטה נוסף בהן. דיון תוצאות חקר המקרה הזה הראו שההגירה ואובדן המעמד והיציבות סוציו-אקונומית גרמו בעיקר להלם תרבותי ולמחסום שפה (Kapur & Zajicek, 2018; Kapur et al., 2017). הלם זה מגביל את יכולתה של אישה לפעול באופן עצמאי, ומפתה את הבעל להפעיל כלפיה כפייה, השפלה ואלימות (Cheng, 2013; Chowbey, 2017; Han et al., 2010; Hoang & Yeoh, 2015; Kudo, 2017; Statham et al., 2020). הנשים דיווחו שהטראומה מהתנהגות בני זוגן הייתה קשה יותר מהטראומה של ההגירה. אופי ההתעללות בהן מנע מאותן נשים להצליח מחוץ לבית. במקרה של מרינה, שליטה בשפה הערבית והזדמנויות תעסוקה היו גורם סיכון להתעללות במשפחה, שכן האפשרויות שלה להצליח איימו על תחושת הכוח והשליטה של ​​מרואן. הממצאים מאששים את הנחת היסוד של תיאוריית המשאבים היחסית, הטוענת כי המקור לאלימות כלפי נשים הוא פטריארכיה השואפת להחזיר לגבר את הכוח, מאוימת על ידי האפשרות של האישה להכנסה, יוקרה והישגים תעסוקתיים וחינוכיים (Atkinson et al., 2005; Kaukinen, 2004). הצורך של הבעל לשמור על כוחו התבטא גם ברצונו שהיא תהרה. ההריון יחליש אותה והיא לא תוכל לעזוב – ואכן, למרות גילן הצעיר יחסית, לשלושתן נולדו לפחות שני ילדים. הנשים סיפרו שההתעללות התגברה במהלך ההריון ומיד לאחר הלידה. אחד הבעלים מנע מאשתו להשתמש באמצעי מניעה. התלות בבעל הייתה בין המשתנים הבולטים ביותר שהובילו להתעללות: הנישואים הטרנס-לאומיים העמידו את האישה בעמדה פגיעה, ואפשרו לבן הזוג המתעלל לנצל עוד יותר את מצב התלות הזה על ידי הגבלת משאביה וניידותה. המסגרת של נישואים טרנס-לאומיים מעודדת התעללות במשפחה נגד נשים ומקלה עליה על ידי שלילת מעמדה הקודם של אישה, פגיעה בסובייקטיביות שלה והכפפה שלה להיררכיות של כוח ואי-שוויון. תיאוריות של אינטרסקציונליות רואות בשילובים הקיימים בנישואים טרנס-לאומיים של מגדר והגירה עם חשיבה פטריארכלית, אישיות פוגענית וקהילה מאפשרת מסלול ישיר לאלימות במשפחה והתעללות (Erez et al., 2009) . הנשים לא חשבו לפנות לעזרה מסיבות שונות: בושה וחוסר שליטה בשפה, פחד מהסלמה בהתעללות, פחד מאובדן משמורת על הילדים והיעדר מערכות תמיכה ומשאבים כספיים. הכלה תרבותית וסלחנות משפטית להכאת נשים בחברה הערבית היו, כנראה, הסיבה העיקרית שמנעה מאותן נשים לחשוף את הבעיה ולפנות לעזרה. הממצאים מדגישים שפנייה לעזרה היא צומת, ולכן יש לבדוק אותה בנפרד בחקר האלימות נגד נשים בנישואים טרנס-לאומיים. מסקנות הנתונים שנאספו מסיפורי הנשים על קורבנוּת טרנס-לאומית תומכים בממצאים קודמים ובהנחות יסוד תיאורטיות. בשל חשיפתן ללחצים מרובים, נשים בנישואים טרנס-לאומיים הן אוכלוסייה פגיעה במיוחד. גורמים פנימיים וחיצוניים רבים תורמים להתעללות, ביניהם טראומת הגירה ואיבוד היציבות החברתית והכלכלית, מגדר, התרבות הפטריארכלית של החברה הערבית, הצורך של הגברים לשלוט באמצעות אלימות וכפייה, מחסומי שפה והסתמכות על אחרים בפרנסה. בידוד כתוצאה טבעית של הגירה ובידוד כטכניקת כפייה המופעלת על ידי המתעלל משתלבים יחד ומחמירים את ההתעללות באישה ומונעים ממנה לפנות לסיוע. נוסף על כך, נראה כי הריון ולידה היו גורם סיכון מיוחד לאלימות במשפחה נגד נשים בנישואים טרנס-לאומיים, מאחר ובמצב זה האישה פגיעה במיוחד. מגבלות המדגם היה קטן מדי, והבעלים לא רואיינו. מחקר זה התייחס למשתנים סוציולוגיים בלבד ולא דן בגורמים אישיים, משפטיים, סוציו-כלכליים ואחרים שעשויים לתרום להבנת התמונה השלמה. יתרה מזאת, ראיון עם בעל אחד לפחות יכול היה להביא נקודת מבט נוספת על סיפורן של הנשים ולהסביר אירועים מסוימים שתוארו על-ידי הנשים מעמדתן כקורבן. עדות זו מטרתה, כמובן, לא להצדיק את התוקף או להטיל ספק באמינות העדות של הנשים, אלא להבין משתנים סוציולוגיים ואינטרסקציונליות. DOI: 10.34104/ajssls.024.028039 Jiries A. (2024)."What's love got to do": tracing violence against post-soviet women in cross-border marriages, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 6(2), 28-39. Read article תודות המחברת מבקשת להודות לפקולטה לסוציולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטת Babeș-Bolyai ברומניה על העמדת מתקני האוניברסיטה לרשותה לצורך ביצוע מחקר זה. ניגוד עניינים המחברת מצהירה שאין אינטרסים סותרים במאמר הנוכחי. מקורות 1) Alexander, C. (2013). Marriage, migration, multiculturalism: gendering ‘The Bengal dia-spora’. J. of Ethnic and Migration studies, 39(3), 333-351. https://doi.org/10.1080/1369183X.2013.733857 2) Anitha, S., Roy, A., & Yalamarty, H. (2021). Transnational marriage abandonment: A new form of domestic violence and abuse in trans-national spaces. In The Routledge Inter-national Handbook of Domestic Violence and Abuse (pp. 340-355): Routledge. https://ebrary.net/176779/health/transnational_ 3) Atkinson, M. P., Greenstein, T. N., & Lang, M. M. (2005). For women, breadwinning can be dangerous: Gendered resource theory and wife abuse. J. of Marriage and Family, 67(5), 1137-1148. https://doi.org/10.1111/j.1741-3737.2005.00206.x 4) Belli, A., & Loretoni, A. (2019). Gender, identity and belonging: New citizenships bey-ond orientalism. In Women in the Mediterranean (pp. 23-38): Routledge. 5) Binghalib, Y. (2011). Family dynamics betw-een Arab Muslim parents, Western parents and their bi-ethnic children. (Doctoral dissertation, California State University, Sacramento). 6) Block, L. (2021). ‘(Im-) proper’members with ‘(im-) proper’families?-Framing spousal mig-ration policies in Germany. J. of Ethnic and Migration studies, 47(2), 379-396. https://doi.org/10.1080/1369183X.2019.1625132 7) Brownridge, D. A. (2009). Violence against women: Vulnerable populations: Routledge. 8) Brownridge, D. A. (2016). Intimate partner violence in interracial relationships. J. of family violence, 31, 865-875. https://doi.org/10.1007/s10896-016-9809-z 9) Chang, H.-C. (2016). Marital power dynamics and well-being of marriage migrants. J. of Family Issues, 37(14), 1994-2020. https://doi.org/10.1177/0192513X15570317 10) Chang, H.-C. (2021). Do gender systems in the origin and destination societies affect immi-grant integration? Vietnamese marriage mig-rants in Taiwan and South Korea. In Migration and Marriage in Asian Contexts (pp. 75-93): Routledge. eBook ISBN: 9781003240402 11) Chartier, K. G., & Caetano, R. (2012). Inti-mate partner violence and alcohol problems in interethnic and intraethnic couples. J. of inter-personal violence, 27(9), 1780-1801. https://doi.org/10.1177/0886260511430392 12) Cheng, I. (2013). Making foreign women the mother of our nation: the exclusion and assi-milation of immigrant women in Taiwan. Asian Ethnicity, 14(2), 157-179. https://doi.org/10.1080/14631369.2012.759749 13) Chiu, T. Y., & Choi, S. Y. (2021). The decou-pling of legal and spatial migration of female marriage migrants. In Migration and Marriage in Asian Contexts (pp. 135-151): Routledge. eBook ISBN: 9781003240402 14) Chowbey, P. (2017). Women’s narratives of economic abuse and financial strategies in Britain and South Asia. Psy. of Viol, 7(3), 459. https://doi.org/10.1037/vio0000110 15) Crenshaw, K. (1994). Mapping the Margins: Intersectionality, Identity Politics. The Public Nature of Private Violence. 16) De Hart, B. (2017). Sexuality, race and mascu-linity in Europe’s refugee crisis. In Migration on the Move (pp. 27-53): Brill Nijhoff. 17) Deniz, A., & Özgür, E. M. (2021). Mixed marriage and transnational marriage migration in the grip of political economy: Russian-Turkish Case. Turkish Studies, 22(3), 437-461. 18) Dogan, M. (2021). East-European Brides in the West: a Study of Cross-Border Marriages in the United States. Дриновський збірник, 14. https://doi.org/10.7546/DS.2021.14.19 19) Doyle, J. L., & McWilliams, M. (2020). What difference does peace make? Intimate partner violence and violent conflict in Northern Ireland. Violence against women, 26(2), 139-163. https://doi.org/10.1177/1077801219832902 20) Elbert, T., Schauer, M., & Neuner, F. (2022). Narrative exposure therapy (NET): Reorga-nizing memories of traumatic stress, fear, and violence. In Evidence based treatments for trauma-related psychological disorders: A practical guide for clinicians (pp. 255-280): Springer. https://doi.org/10.1007/978-3-030-97802-0_12 21) Ellsberg, M., Murphy, M., Contreras-Urbina, M. (2021). “If You Are Born a Girl in This Crisis, You Are Born a Problem”: Patterns and Drivers of Violence Against Women and Girls in Conflict-Affected South Sudan. Violence against women, 27(15-16), 3030-3055. https://doi.org/10.1177/1077801221996463 22) Erez, E., Adelman, M., & Gregory, C. (2009). Intersections of immigration and domestic vio-lence: Voices of battered immigrant women. Feminist criminology, 4(1), 32-56. https://doi.org/10.1177/1557085108325413 23) Fogiel-Bijaoui, S. (2017). Sleeping with the ‘enemy’: Mixed marriages in the Israeli media. Journal of Israeli History, 36(2), 213-228. https://doi.org/10.1080/13531042.2018.1545820 24) Fried, S. T. (2003). Violence against women. Health and Human Rights, 88-111. https://doi.org/10.2307/4065431 25) Fusco, R. A. (2010). Intimate partner violence in interracial couples: A comparison to White and ethnic minority monoracial couples. J. of interpersonal violence, 25(10), 1785-1800. https://doi.org/10.1177/0886260509354510 26) Haj-Yahia, M. M. (1998). A patriarchal pers-pective of beliefs about wife beating among Palestinian men from the West Bank and the Gaza Strip. J. of Family Issues, 19(5), 595-621. https://doi.org/10.1177/019251398019005006 27) Han, A. D., Kim, E. J., & Tyson, S. Y. (2010). Partner violence against Korean immigrant women. J. of Transcultural Nursing, 21(4), 370-376. https://doi.org/10.1177/1043659609360710 28) Hastings, J. E., & Hamberger, L. K. (1997). Sociodemographic predictors of violence. Psy-chiatric Clinics of North America, 20(2), 323-335. https://doi.org/10.1016/S0193-953X(05)70315-4 29) Hoang, L. A., & Yeoh, B. S. (2015). ‘I'd do it for love or for money’: Vietnamese Women in Taiwan and the Social Construction of Female Migrant Sexuality. Gender, Place & Culture, 22(5), 591-607. https://doi.org/10.1080/0966369X.2014.885892 30) Hornung, J., & Garey, L. (1981). The thalamic projection to cat visual cortex: ultrastructure of neurons identified by Golgi impregnation or retrograde horseradish peroxidase transport. Neuroscience, 6(6), 1053-1068. https://doi.org/10.1016/0306-4522(81)90070-1 31) Hourani, J., Block, K., & Vaughan, C. (2021). Structural and symbolic violence exacerbates the risks and consequences of sexual and gender-based violence for forced migrant women. Fron. in Human Dynam., 3, 769611. https://doi.org/10.3389/fhumd.2021.769611 32) Huang, P. (2020). The making of a modern self: Vietnamese women experiencing trans-national mobility at the China-Vietnam border. Social Inclusion, 8(2), 77-85. https://doi.org/10.17645/si.v8i2.2652 33) Jongwilaiwan, R., & Thompson, E. C. (2013). Thai wives in Singapore and transnational patriarchy. Gender, Place & Culture, 20(3), 363-381. https://doi.org/10.1080/0966369X.2011.624588 34) Kaplan, A., & Herbst-Debby, A. (2017). Mixed-ethnicity marriages and marital disso-lution in Israel. J. of Isra. His., 36(2), 291-312. https://doi.org/10.1080/13531042.2018.1549833 35) Kapur, S., & Zajicek, A. (2018). Constructions of battered Asian Indian marriage migrants: The narratives of domestic violence advocates. Violence against women, 24(16), 1928-1948. https://doi.org/10.1177/107780121875737 36) Kapur, S., Zajicek, A., & Hunt, V. (2017). Immigration provisions in the violence against women act: Implications for Asian Indian marriage migrants. J. of women, politics & policy, 38(4), 456-480. https://doi.org/10.1080/1554477X.2016.1268872 37) Kaukinen, C. (2004). Status compatibility, physical violence, and emotional abuse in inti-mate relationships. J. of Marriage and Family, 66(2), 452-471. https://doi.org/10.1111/j.1741-3737.2004.00031.x 38) Kelly, J. T., Colantuoni, E., & Decker, M. R. (2018). From the battlefield to the bedroom: a multilevel analysis of the links between poli-tical conflict and intimate partner violence in Liberia. BMJ global health, 3(2), e000668. https://doi.org/10.1136/bmjgh-2017-000668 39) Kudo, M. (2017). The evolution of trans-national families: bi-national marriages bet-ween Japanese women and Pakistani men. Critical Asian Studies, 49(1), 18-37. https://doi.org/10.1080/14672715.2016.1264189 40) Kwak, Y. (2019). Pushing away from their own nation? South Korean women married to migrant husbands from developing countries. Ethnic and Racial Studies, 42(7), 1186-1203. https://doi.org/10.1080/01419870.2018.1473620 41) Lin, K., Sun, I. Y., & Chen, X. (2018). Chinese women’s experience of intimate part-ner violence: Exploring factors affecting vari-ous types of IPV. Violence against women, 24(1), 66-84. https://doi.org/10.1177/1077801216671221 42) Macmillan, R., & Gartner, R. (1999). When she brings home the bacon: Labor-force parti-cipation and the risk of spousal violence against women. J. of Marriage and the Family, 947-958. https://doi.org/10.2307/354015 43) Martin, B. A., Cui, M., & Fincham, F. D. (2013). Intimate partner violence in interracial and monoracial couples. Family relations, 62(1), 202-211. https://doi.org/10.1111/j.1741-3729.2012.00747.x 44) McCloskey, L. A. (1996). Socioeconomic and coercive power within the family. Gender & Society, 10(4), 449-463. https://doi.org/10.1177/089124396010004006 45) McWilliams, M. (1997). Violence against women and political conflict: The Northern Ireland experience. Critical Criminology, 8(1), 78-92. https://doi.org/10.1007/BF02461137 46) Md Said, M. H. B., & Emmanuel Kaka, G. (2023). Domestic Violence in Cross-Border Marriages: A Systematic Review. Trauma, Violence, & Abuse, 24(3), 1483-1502. https://doi.org/10.1177/15248380221074321 47) Pemberton, A., Mulder, E., & Aarten, P. G. (2019). Stories of injustice: Towards a narra-tive victimology. Eur. J. of Crim, 16(4), 391-412. https://doi.org/10.1177/1477370818770843 48) Presser, L. (2016). Criminology and the narra-tive turn. Crime, Media, Culture, 12(2), 137-151. https://doi.org/10.1177/1741659015626203 49) Raj, A., & Silverman, J. (2002). Violence against immigrant women: The roles of cul-ture, context, and legal immigrant status on intimate partner violence. Violence against women, 8(3), 367-398. https://doi.org/10.1177/10778010222183107 50) Rauf, S. H. A., & Ayob, N. (2020). The exp-erience of domestic violence on married person in Malaysia. Psychology and Education J., 57(9), 2211-2215. 51) Sharif MY, Karim MR, and Rahman MM. (2023). Women's economic empowerment and inheritance rights across major global religions: a comparative exploration. Br. J. Arts Humanit., 5(6), 309-326. https://doi.org/10.34104/bjah.02303090326 52) Sokoloff, N. J., & Dupont, I. (2005). Domestic violence at the intersections of race, class, and gender: Challenges and contributions to under-standing violence against marginalized women in diverse communities. Viol. aga. wom, 11(1), 38-64.https://doi.org/10.1177/107780120427147 53) Statham, P., Scuzzarello, S., & Trupp, A. (2020). Globalising Thailand through gende-red ‘both-ways’ migration pathways with ‘the West’: cross-border connections between people, states, and places. In (Vol. 46, pp. 1513-1542): Taylor & Francis. https://doi.org/10.1080/1369183X.2020.1711567 54) Tang, A. W.-h., & Wang, H.-z. (2014). Navi-gating the domestic violence protection law by Vietnamese immigrant wives in Taiwan. Affilia, 29(3), 272-284. https://doi.org/10.1177/0886109913519792 55) Tang, W.-h. A., & Wang, H.-z. (2011). From victims of domestic violence to determined independent women: How Vietnamese immi-grant spouses negotiate Taiwan's patriarchy family system. https://doi.org/10.1016/j.wsif.2011.06.005 56) Tschirhart, N., Diaz, E., & Ottersen, T. (2019). Accessing public healthcare in Oslo, Norway: the experiences of Thai immigrant masseuses. BMC health services research, 19(1), 1-10. https://doi.org/10.1186/s12913-019-4560-9 57) Watts, C., & Zimmerman, C. (2002). Violence against women: global scope and magnitude. The lancet, 359(9313), 1232-1237. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(02)08221-1 58) Williams, F. (2010). Migration and care: The-mes, concepts and challenges. Social Policy and Society, 9(3), 385-396. https://doi.org/10.1017/S1474746410000102 59) Williams, L., & Yu, M.-K. (2006). Domestic violence in cross-border marriage-a case study from Taiwan. Inter J. of Migration, Health and Social Care, 2(3/4), 58-69. 60) Yahya, S., Boag, S., & Litvak-Hirsch, T. (2016). ‘Sadly, not all love affairs are meant to be…’Attitudes towards interfaith relationships in a conflict zone. J. of Intercultural Studies, 37(3), 265-285. https://doi.org/10.1080/07256868.2016.1163534 61) Yesmen N, Sharmin S, and Ahmed M. (2023). Violence against women working in sex trade: a study in Bangladesh, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 5(5), 135-141. https://doi.org/10.34104/ajssls.022.01350141 62) Zani, B. (2019). Gendered Transnational Ties and Multipolar Economies: Chinese Migrant Women's WeChat Commerce in Taiwan. International Migration, 57(4), 232-246. https://doi.org/10.1111/imig.12526 63) Zani, B. (2022). Rise of Capitalism and Chinese Women’s Internal and Cross-Border Migrations 1980-2020: A Gender Study. In Institutional Change and China Capitalism: Frontier of Cliometrics and its Application to China (pp. 163-213): World Scientific. https://doi.org/10.1142/9781800611238_0008

גלו את ההשפעה המיטיבה של כלי טבעי וזמין כמו ציוץ ציפורים להפחתת חרדה. 3 יתרונות שעוזרים גם להתמודדות עם חרדה, טראומה ואפילו ככלי טיפולי שמומלץ לשלב בטיפול רגשי. בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים, נדמה שהמרחב הטבעי הולך ומצטמצם – אך דווקא לצליל פשוט כמו ציוץ של ציפור, יש כוח מרפא שמגיב ישירות לנפש האדם. בשנים האחרונות, גובר העניין המחקרי סביב ההשפעה של ציוצי ציפורים על מצבים של חרדה, עומס רגשי ואפילו טראומה. גלו את השפעתם המרגיעה של צלילים טבעיים אלו, ואת האפשרות לשלבם ככלי טיפולי תומך – הן בקליניקה והן בחיי היומיום. ציוץ ציפורים - כלי זמין מהטבע שעוזר להפחית חרדה, טראומה ומשפר את הבריאות הנפשית ההשפעה של ציוצי ציפורים על חרדה, בריאות נפשית ורווחה פיזית הסביבה הטבעית כמפלט רגשי הסביבה הטבעית מזוהה מזה זמן רב בזכות השפעותיה המרפאות על בריאות האדם, ובמיוחד על הרווחה הנפשית. בין האלמנטים הטבעיים השונים, ציוצי ציפורים זכו לתשומת לב רבה בשל הפוטנציאל הטיפולי שלהם. #1 ההשפעה המרגיעה של ציוצי ציפורים נמצא כי ציוצי ציפורים מקדמים רגיעה ומפחיתים מתח. מחקר של רטקליף ואחרים (2013) מצא שהאזנה לשירי ציפורים יכולה להוביל להפחתה משמעותית ברמות החרדה והמתח. התכונות הקצביות והמלודיות של שירי הציפורים עשויות לחקות את ההשפעות המרגיעות של מוזיקה, ולספק רקע מרגיע שעוזר לאנשים להרגיש שלווה. #2 שיפור מצב הרוח והפחתת חרדה נופי קול טבעיים, ובמיוחד אלו הנשלטים על ידי ציוצי ציפורים, נקשרו לשיפור מצב הרוח ולהפחתת חרדה. מחקר של אלוורסון ואחרים (2010) הראה כי קולות טבעיים יעילים יותר מהרעשים העירוניים בהפחתת תחושת לחץ ומצבי רוח שליליים. #3 יתרונות קוגניטיביים ובהירות נפשית חשיפה לציוצי ציפורים עשויה לשפר את הריכוז והתפקוד הקוגניטיבי. מחקר של מדבדב ואחרים (2015) הדגים כי קולות טבעיים תורמים ליכולת חשיבה ממוקדת – במיוחד במצבים של עייפות נפשית או עומס רגשי. ציוצי ציפורים בזמנים של קושי רגשי #1 התמודדות עם טראומה ולחץ כרוני במהלך תקופות של טראומה, אובדן או דיכאון, קולות טבעיים – ובראשם שירת הציפורים – יכולים לשמש כעוגן מרגיע. מחקר של ואן דן ברג (2015) מצא שחשיפה לצלילים אלו מפחיתה תסמיני PTSD ומשפרת את תחושת הביטחון. #2 שימוש ככלי תומך בטיפול רגשי בקליניקות לטיפול רגשי או נפשי, הקשבה לציוצי ציפורים יכולה להוות רקע טיפולי תומך – המעודד הקשבה פנימית, ויסות רגשי, והתכנסות פנימה. מדובר בכלי נגיש, טבעי וללא עלות שיכול להשתלב בכל טיפול פרטני או קבוצתי. לסיכום – ציוץ ציפורים הוא לא תחליף לטיפול רגשי, אבל כלי שעוזר להפחית חרדה אמנם אין מדובר בתחליף לטיפול רגשי מקצועי, אך ההשפעות החיוביות הרבות של צלילי טבע – ובעיקר של ציוצי ציפורים – הופכות אותם לכלי טיפולי משלים, נעים ונגיש לכל אדם. 🎥 לצפייה בסרטון ציוצי ציפורים מקורות אקדמיים Ratcliffe, E., Gatersleben, B., & Sowden, P. T. (2013). Bird sounds and their contributions to perceived attention restoration and stress recovery. Journal of Environmental Psychology. Alvarsson, J. J., Wiens, S., & Nilsson, M. E. (2010). Stress recovery during exposure to nature sound and environmental noise. International Journal of Environmental Research and Public Health. Medvedev, O. N., Shepherd, D., Hautus, M. J., & Jorgensen, F. M. (2015). The restorative potential of natural soundscapes: A physiological assessment. Journal of Ecopsychology. Van den Berg, M., Maas, J., Muller, R., et al. (2015). Green space as a buffer between stressful life events and health. Social Science & Medicine.

כיום זוגות רבים חוקרים יחד עולמות אלטרנטיביים של אינטימיות וביניהם, יחסי מין הכוללים BDSM כמו: קשירה, שליטה, כניעה, סאדיזם ומזוכיזם. גלו איך טיפול זוגי מקצועי המשלב דינמיקות מורכבות עוזר להתמודד עם יחסים ארוטיים הכוללים BDSM. הכירו את האתגרים הניצבים בפני בני הזוג והמטפלים הזוגיים, ומהם הכלים להצלחת התהליך הטיפולי? גלו למה דווקא ביחסים הנתפסים כסטייה, נדרשים כבוד, הסכמה, אמון וגבולות ברורים? הסוד בטיפול זוגי שמחזק את הקשר ומגלה אינטימיות חדשה מערכות יחסים זוגיות הן מסע מורכב שדורש תקשורת, אמון והתמודדות עם אתגרים שונים לאורך הדרך. לעיתים, פנייה לטיפול זוגי או לייעוץ זוגי עשויה לסייע לבני הזוג לשפר את הקשר ולחזור לתחושת אינטימיות, ביטחון ורווחה רגשית אישית וזוגית. אחד האתגרים הייחודיים הניצבים בפני מטפלים זוגיים כיום הוא העבודה עם זוגות אשר מגלים יחד עולמות אלטרנטיביים של אינטימיות, וביניהם יחסים הכוללים BDSM המשלבים לדוגמה: קשירה, שליטה, כניעה, יחסים סדיסטיים ומזוכיסטיים ועוד. רק מטפלים זוגיים המתמחים בטיפול ביחסים אינטימיים הכוללים BDSM, לא רואים בכך פתולוגיה או סטייה. מה זה BDSM ומה חשוב לדעת על יחסים הכוללים סאדו-מאזו? ראשי התיבות BDSM (בדס"ם או ב.די.אס.אם) מתייחסים ליחסים אינטימיים שמבוססות על משחקי תפקידים של שליטה וכניעה, השפלה וכאב פיזי ורגשי, אך בראש ובראשונה על הסכמה, אמון וגבולות ברורים. לעיתים קרובות, תחום זה נתפס בטעות כאלימות, כסטייה וכנזק, אך חשוב לדעת שמדובר ביחסים אינטימיים שנעשים בהסכמה מלאה, כבוד הדדי ותוך שמירה על בטיחות פיזית ורגשית של הצדדים. איך טיפול זוגי עוזר לזוגות? טיפול זוגי הוא תהליך רגשי המונחה על ידי מטפלים זוגיים מוסמכים, שמטרתו לשפר את איכות הקשר בין בני הזוג, לתווך קונפליקטים, לשפר תקשורת רגשית ואינטימית ולסייע בפתרון משברים. מחקרים מצביעים על כך שזוגות שפונים לטיפול חווים פחות מריבות, יותר סיפוק בקשר ויכולת גבוהה יותר להתמודד עם קונפליקטים ומשברים. מה הכלים והכללים שהזוגות נדרשים להקפיד גם ב-BDSM? בניגוד לדעה הרווחת, כמו בכל יחסים אינטימיים זוגיים, גם בסקס הכולל BDSM חשוב להקפיד על קווים אדומים וגבולות מוסכמים. חשוב להגיע להסכמה על הנושאים הבאים: בניית שפה זוגית אינטימית ובטוחה. תיאום ציפיות רגשי ומיני. שמירה על עקרונות של SSC – בטיחות (Safe), שפיות (Sane), והסכמה (Consensual). תרגול וויסות רגשי לאחר סשנים אינטנסיביים. חיבור לקהילות תומכות ומידע מקצועי מאוזן. מה האתגרים הייחודיים בטיפול בזוגות המשלבים BDSM ביחסים? זוגות המתנסים ב-BDSM עלולים להיתקל באתגרים כמו: פערי תקשורת או ציפיות שונות בין הצד השולט לנשלט. תחושת אשמה או בושה סביב הפנטזיות או הזהות המינית. חשש מפני שיפוטיות מצד המטפלים הזוגיים. קושי לגייס מטפלים שמבינים את המורכבות של יחסים הכוללים BDSM ולא רואים בכך פתולוגיה או סטייה. למה קשה למצוא מטפלים זוגיים המתמחים ב-BDSM שבאמת מתאימים לך, לכם ולכן? למטפלים זוגיים (אישה או גבר) יש תפקיד חשוב בכל טיפול זוגי, בפרט בטיפול זוגי הכולל גם התייחסות ליחסים אינטימיים אלטרנטיביים ולסקס הכולל התנסות בעולם הסאדו-מאזו. מטפלים אלו נדרשים לא רק למיומנויות רגשיות ומקצועיות בטיפול זוגי, אלא גם לדגשים הבאים: להפגין רגישות והכלה, תוך שמירה על גבולות אתיים. להבהיר מראש את חובת הסודיות והחיסיון. להעמיק בלמידה עצמאית של עולם ה-BDSM ולא להישען על סטריאוטיפים. לסייע לבני הזוג בתרגול תקשורת פתוחה ובטוחה. לא להיבהל מעוצמות רגשיות, אלא להוביל לתהליך ריפוי מתוך כבוד למרחב של כל צד. סיפורי הצלחה מהקליניקה בטיפול בזוגות בני זוג שפנו לטיפול זוגי הצליחו ליצור מרחב בטוח בו הם יכולים לדבר על הפנטזיות, החששות והצרכים הרגשיים שלהם, גם כאשר הם כוללים אלמנטים לא שגרתיים. בטיפול נוצר גשר בין עולם המשחק לעולם היומיום, והזוגיות הופכת עמוקה, כנה, מלאת תשוקה וחופשית יותר. לסיכום, טיפול זוגי הוא לא רק פתרון משברים, אלא גם גילוי יחסי מין אינטימיים חדשים ומשוחררים מטפלים זוגיים ובני זוג כאחד יכולים להרוויח רבות מהכרה פתוחה, סבלנית ועמוקה של עולמות ה-BDSM. טיפול זוגי אינו עוסק רק בפתרון בעיות, אלא ביצירת מרחב שבו ניתן לגלות אינטימיות חדשה, עמוקה ומשוחררת מדעות קדומות. מקורות וכלים מומלצים ספרים: The New Topping Book ו-The New Bottoming Book – Dossie Easton & Janet Hardy SM 101 – Jay Wiseman אתרים מומלצים: National Coalition for Sexual Freedom (NCSF) BDSM Education Foundation

טיפול זוגי יכול להיות נקודת המפנה שעושה את ההבדל בין גירושין מכוערים לבין התחלה חדשה בנפרד. בשנים האחרונות עולה המודעות לחשיבותו של טיפול זוגי דווקא לפני גירושין. בניגוד למחשבה המקובלת, טיפול זוגי אינו רק ניסיון אחרון, אלא גם הדרך להבין איך נפרדים נכון, פותחים הזדמנות לפרק ב', או מגלים את הזוגיות מחדש. טיפול זוגי לא רק עוזר לשפר את הזוגיות, אלא גם להתגרש נכון בין אם זוג נמצא בתחילת הדרך, בתוך שגרת חיים מתמשכת או על סף פרידה – טיפול זוגי אינו מותרות, להפך. מקובל ללכת לטיפול זוגי כדי להציל את הזוגיות, מוצע אחרון לפני שמתגרשים. כיום, זוגות הולכים לטיפול זוגי גם כדי להתגרש נכון, ללמוד מטעויות למערכות היחסים הבאות, להתכונן לפרק ב' וכמובן להישאר ביחסים טובים בעיקר בשביל הילדים. לפעמים דווקא טיפול זוגי לפני הפרידה מאפשר לגלות מחדש את החברות והקירבה. טיפול זוגי יכול לעזור לכל זוג בכל שלב בזוגיות ולכל מטרה, להתקרב ולחזק את הזוגיות, או להיפרד ולצאת לדרך חדשה. פרק א': לפני שמחליטים להתגרש – למה כדאי לפנות לטיפול זוגי? רבים מהזוגות שמגיעים לטיפול זוגי כבר צברו כעסים, משקעים, פגיעות, שתיקות ומרחק. טיפול זוגי רגיש ומקצועי מציע מרחב בטוח, דיסקרטי ומכיל שבו ניתן לפרום את הקשרים הסבוכים, להבין דפוסים רגשיים, לברר ציפיות ולעיתים, פשוט להתחיל להתקרב מחדש. הטיפול הזוגי ייתן לך ולכם הזדמנות לבדוק לעומק את השאלות הבאות לדוגמה: האם יש עוד תקווה לקשר ולזוגיות שלנו? מהם הקשיים האמיתיים של כל אחת ואחד מבני הזוג? האם ניתן לבנות גשר בין העולמות השונים? במקרים מסוימים, הטיפול עוזר לגלות מחדש את החיבור שהיה קיים בעבר. במקרים אחרים, הוא מאפשר להבין שהפרידה היא הכרחית, אך יכולה להיעשות בצורה מודעת, הוגנת, מתוך כבוד והבנה הדדית. כך גם אולי אפשר לדבר על הפצעים, לעבד את הצלקות, ולהבין את החלק שלנו במערכת היחסים. פרק ב': כשזה לא עובד – גם כאן כדאי להתחיל לטיפול זוגי טיפול זוגי לא תמיד מציל את הנישואין, לפעמים הוא עוזר להבין שזה נגמר ולהיפרד. במקרים שבהם בני הזוג מבינים שאין טעם להמשיך את הקשר, הטיפול הופך להיות תהליך של ליווי רגשי לפרידה. גם כשמגיעים לתובנה שעדיף להיפרד, לטיפול הזוגי יש את היתרונות הבאים לדוגמה: עיבוד רגשי מותאם לכל צד של האובדן והפרידה. תיאום ציפיות לגבי המשך החיים בנפרד או ההורות המשותפת (אם יש ילדים משותפים). בניית תקשורת חדשה כהורים. הקטנת הסיכון למלחמות גירושין ולפגיעה בילדים. לדברי ד"ר John Gottman, מומחה עולמי בטיפול זוגי, זוגות שנפרדים מתוך תהליך טיפולי – לרוב שומרים על תקשורת טובה יותר בעתיד, ומצמצמים משברים משפחתיים בהמשך הדרך. פרק ג': המפגשים האישיים – המקום לגלות את מה שלא נאמר בכל תהליך של טיפול זוגי יש חשיבות עצומה גם לטיפול רגשי אישי, למפגשים פרטניים עם כל אחד מבני הזוג. זאת משום שפעמים רבות, נושאים רגשיים עמוקים, חוויות עבר, טראומות, פחדים או סודות, אינם עולים בפגישות המשותפות. טיפול רגשי אישי מאפשר להגיע לנושאים הבאים לדוגמה: להבין דפוסים רגשיים לא מודעים ולהגדיל את המודעות לגביהם. לזהות חרדות ופחדים מנטישה, כישלון, או חוסר ערך. להתמודד עם תחושת תקיעות או שחיקה. לגלות "צד אחר" של כל אחד מבני הזוג. המטפלים שומרים על דיסקרטיות מלאה, ועוזרים לתרגם את המפגש האישי לתובנות משותפות, כמובן תוך שמירה על הפרטיות של כל צד ורק מתוך הסכמה לשתף בתכנים מהפגישה האישית. פרק ד': טיפול זוגי כתקווה – גם אחרי שנים רבות לעיתים, זוגות שמגיעים לטיפול לאחר 20 או 30 שנות נישואין מגלים שהשנים רק העלימו את הבעיות, לא פתרו אותן. דווקא בגיל מבוגר, לאחר שהילדים עזבו את הבית, עולה השאלה המהותית: האם זה כל מה שיש? בשלב הזה, טיפול זוגי יכול להיות מרחב של ריפוי וצמיחה. לעיתים הוא מאפשר להתחיל פרק חדש בקשר הזוגי – המבוסס על חברות, קבלה, ואפילו רומנטיקה מחודשת. פרק ה': מה קורה בתחילת הדרך? ייעוץ זוגי כהשקעה טיפול או ייעוץ זוגי בתחילת הנישואין – או אפילו לפני החתונה – הוא צעד נבון. מדובר בשלב שבו יש הרבה ציפיות, מעט ניסיון, ולעיתים תקשורת לא לגמרי מגובשת. ייעוץ זוגי קצר יכול: למנוע דפוסים הרסניים לייצר שפה זוגית פתוחה ללמד כלים לפתרון קונפליקטים לחזק אמון וביטחון הדדי מחקר משנת 2021 מצא כי זוגות שהשתתפו בתהליך הכנה זוגית טרום נישואין, דיווחו על שביעות רצון זוגית גבוהה יותר, ויכולת טובה יותר להתגבר על משברים בעתיד. השיטות המובילות בטיפול זוגי הטיפול הזוגי מבוסס על גישות מגוונות: גישה דינמית - בוחנת דפוסים רגשיים לא מודעים ודיאלוגים פנימיים. טיפול CBT זוגי - מתמקד במחשבות ובהתהגויות המשפיעות על הקשר. גישת EFT (Emotionally Focused Therapy) - חוקרת את הצרכים הרגשיים של בני הזוג ויוצרת חיבור מחודש דרך חוויה רגשית. גישת Imago - רואה בקונפליקט הזדמנות לצמיחה זוגית. לסיכום: טיפול זוגי יכול לעזור לכל זוג בכל שלב בזוגיות החיים הזוגיים מלאים ברגעים של קסם, אך גם באתגרים יומיומיים. טיפול זוגי אינו סימן לחולשה, אלא בחירה באחריות, בבגרות ובאהבה. בין אם מדובר בזוגות צעירים, בשלב של משבר, או אחרי שנים רבות של נישואין – מרחב טיפולי מקצועי מאפשר לעצור, להקשיב, להבין, ולקבל החלטות מתוך מודעות מלאה. מקורות Gottman, J. (2015). The Seven Principles for Making Marriage Work. Harmony Books. Markman, H. J., & Rhoades, G. K. (2021). Premarital education and relationship outcomes: A meta-analysis. Journal of Family Psychology. Johnson, S. (2008). Hold Me Tight: Seven Conversations for a Lifetime of Love. Little, Brown. Halford, W. K., et al. (2010). Couple relationship education: Current trends and directions. Journal of Family Therapy.

טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) הוא גישת טיפול אפקטיבית בטיפול זוגי, טיפול משפחתי ובטיפול רגשי אישי. טיפול CBT עוזר להתמודד גם עם חרדה, דיכאון, טראומה ועוד. גלו איך אפשר לשנות מחשבות אוטומטיות לדפוסי חשיבה חלופיים ומקדמים. מה זה טיפול CBT, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי? טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy – CBT) הוא גישה טיפולית מבוססת מחקר, שמטרתה לסייע לאדם לזהות ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות שפוגעים בו או מקשים עליו. הגישה מניחה שמחשבות, רגשות והתנהגויות משפיעות זו על זו, ולכן שינוי באופן החשיבה יכול להוביל לשיפור בתחושות ובתגובות ההתנהגותיות. הגישה מבוססת על ההנחה כי מחשבות שליליות ואוטומטיות משפיעות באופן ישיר על רגשות והתנהגויות. לכן, שינוי דפוסי החשיבה יוביל לשינוי רגשי והתנהגותי משמעותי. טיפול CBT (טיפול סי.בי.טי) נחשב לאחת השיטות האפקטיביות ביותר בטיפול רגשי ונפשי. מחקרים רבים הוכיחו את הצלחתו בטיפול בדיכאון, חרדה, טראומה, התמכרויות, בעיות בזוגיות ובמשפחה ואפילו בטיפול מיני. טיפול CBT - שיטת הטיפול שמתאימה לטיפול זוגי, משפחתי ואישי ועוזרת גם לטיפול בחרדה, דיכאון, טראומה והפרעות נוספות. למה דווקא טיפול CBT, מה היתרונות של שיטת הטיפול? גישה ממוקדת ומעשית: המטופל לומד כלים יישומיים שמאפשרים לו להתמודד עם מצבים רגשיים מאתגרים בזמן אמת. יעילות מחקרית מוכחת: CBT מומלץ על ידי ארגונים בינלאומיים כמו APA ו-NICE כקו טיפול ראשון למגוון הפרעות. מתאים לכל גיל: מבוגרים, מתבגרים, ילדים וקשישים – כולם יכולים להפיק תועלת מהשיטה. גמישות טיפולית: השיטה מותאמת לטיפול פרטני, זוגי, משפחתי ומיני. היתרונות של טיפול CBT בטיפול זוגי במסגרת טיפול זוגי, CBT מסייע לזוגות לזהות פרשנויות שליליות שגויות, דפוסי תקשורת בעייתיים, והנחות אוטומטיות מזיקות. לדוגמה, בן זוג שמפרש שתיקה כסימן לדחייה לומד לזהות את המחשבה הזו, לבחון את אמינותה ולפעול אחרת. הגישה מאפשרת להפחית מתחים, לשפר תקשורת ולחזק את הקרבה הרגשית. היתרונות של טיפול CBT בטיפול משפחתי במסגרת טיפול משפחתי, טיפול CBT מתמקד בשיפור האינטראקציות בין בני המשפחה, הפחתת תגובתיות שלילית, ולימוד כלים לתקשורת בונה. לעיתים מדובר בטיפול בילד הסובל מחרדות או קשיים התנהגותיים, אך השינוי מושג תוך שיתוף כלל המשפחה כמערכת תומכת. היתרונות של טיפול CBT בטיפול מיני טיפול מיני בגישת CBT מתמודד עם עיוותים קוגניטיביים הקשורים למיניות – רגשות אשמה, בושה, או פחד מכישלון. הטיפול מאפשר לאדם או לזוג לזהות אמונות שליליות בנוגע למיניות ולפתח דפוסים בריאים של אינטימיות ותקשורת מינית. שיטה זו נמצאה יעילה במיוחד בבעיות כמו: ירידה בחשק, כאב מיני, או חרדת ביצוע. השפעת טיפול CBT על חרדה ודיכאון חרדה: CBT נחשב לטיפול המוביל כיום במצבי חרדה שונים – כולל חרדה כללית, חרדה חברתית, פוביות והפרעת פאניקה. המטופלים לומדים לאתגר מחשבות קטסטרופליות ולבצע חשיפה הדרגתית למצבים שמעוררים פחד. דיכאון: טיפול בדיכאון באמצעות CBT כולל: זיהוי "שיח פנימי שלילי", שינוי דפוסי חשיבה דיכאוניים, ועידוד להתנהגויות חיוביות שמחזירות תחושת מסוגלות, חיבור חברתי וערך עצמי. הפרעות וקשיים נוספים בהם טיפול CBT עוזר טיפול בהתמכרויות (אלכוהול, סמים, התנהגות כפייתית) הפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה) טיפול ב-OCD - הפרעה טורדנית כפייתית טיפול ב-PTSD - הפרעת דחק פוסט-טראומטית טיפול בילדים ומתבגרים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות תסמינים רגשיים נלווים למחלות כרוניות שילוב CBT עם שיטות טיפול נוספות גישת הטיפול CBT משתלבת עם גישות טיפול נוספות, כמו לדוגמה: טיפול EMDR - לעיבוד טראומה וזיכרונות קשים טיפול ACT - טיפול באמצעות קבלה ומחויבות מיינדפולנס - קשיבות לגוף ולנפש טיפול דיאדי - חיזוק קשר הורה-ילד טיפול CBT אינטגרטיבי המשולב עם גישות טיפול נוספות יוצר טיפול מותאם אישית, עם עומק רגשי וכלים מעשיים. למה לבחור בטיפול CBT דווקא במרכז של ד"ר עביר ג'יריס? ד"ר עביר ג'יריס, כבעלת ניסיון מקצועי בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי, מתאימה את טיפול ה-CBT למערך הרגשי של כל אחת ואחד, תוך שיקוף, הכלה, בניית תובנות וכלים פרקטיים. הגישה מבוססת על ההנחה כי שינוי קוגניטיבי אמיתי הוא השער לריפוי רגשי עמוק ויציב – עבור כל אדם, זוג או משפחה. לסיכום: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - הגישה המומלצת לטיפול משפחתי, זוגי ואישי במגוון קשיים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא גישה מדויקת, מבוססת ראיות, וגמישה לטיפול רגשי ממוקד תוצאה. הוא יעיל בטיפול בחרדה, דיכאון, זוגיות, מיניות, טראומה ושלל תחומים נוספים. בין אם אתם יחידים, זוג או משפחה – זו שיטה שתשיב לכם תחושת שליטה, ביטחון, והיכולת לבנות מחדש את האיזון הרגשי. מקורות Beck, J. S. (2011). Cognitive Behavior Therapy: Basics and Beyond. Guilford Press. Hofmann, S. G., et al. (2012). The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta-analyses. Cognitive Therapy and Research, 36(5), 427–440. Clark, D. A., & Beck, A. T. (2012). The Anxiety and Worry Workbook: The Cognitive Behavioral Solution. Guilford Press. Baucom, D. H., et al. (2015). Cognitive-Behavioral Couple Therapy. In A. S. Gurman (Ed.), Clinical Handbook of Couple Therapy. McCabe, M. (2005). Evaluation of a Cognitive Behavior Therapy Program for People with Sexual Difficulties. Journal of Sex Research, 42(4), 305–313.

מחקר זה בוחן את היתרונות הפסיכולוגיים הנלווים לסבאות, תוך התמקדות בדרך שבה יחסים בין-דוריים תורמים לבריאות הנפשית ולאיכות החיים של הסבים והסבתות. גלו איך הסבאות מגינה בתהליך ההזדמנות ומשפרת את הרווחה הפסיכולוגית ואת איכות החיים. תקציר בעשורים האחרונים עבר תפקידם של הסבים שינוי משמעותי הן בהיקפו והן במשמעותו. מעבר לתפקודם המשפחתי המסורתי, מהווים הסבים והסבתות מקור מהותי לרווחה רגשית, קוגניטיבית וחברתית בגיל המבוגר. סקירה נרטיבית זו בוחנת את היתרונות הפסיכולוגיים הנלווים לסבאות, תוך התמקדות בדרך שבה יחסים בין-דוריים תורמים לבריאות הנפשית ולאיכות החיים של הסבים והסבתות. בהתבסס על מחקר רב-תחומי בגרונטולוגיה, פסיכולוגיה, לימודי משפחה ועבודה סוציאלית, הסקירה מזהה מנגנונים מרכזיים שבאמצעותם הסבאות מפחיתה בדידות, דיכאון וירידה קוגניטיבית, ובו בזמן מחזקת תחושת משמעות, המשכיות זהות וחוסן נפשי. ניתן דגש מיוחד למודלים עכשוויים של סבאות, כגון מעורבות פעילה, טיפול אפוטרופסי וסבאות מרחוק, הן בהקשרים תרבותיים מערביים והן באלה שאינם מערביים. הסקירה דנה גם בהבדלים מגדריים, במעברים לאורך מעגל החיים ובהשלכות מדיניות המשפיעות על יחסי סבים/סבתות-נכדים. בסך הכול, הספרות מצביעה על כך שסבאות עשויה לשמש גורם מגן רב עוצמה בתהליך ההזדקנות, המשפר רווחה פסיכולוגית ואיכות חיים. נדונות המלצות למחקר עתידי ולפרקטיקה בגרונטולוגיה. מבוא המהפכים הדמוגרפיים של המאה ה-21 עיצבו מחדש את מבני המשפחה והאריכו את משך הקשרים הבין-דוריים. ככל שתוחלת החיים עולה, הופכת מערכת היחסים בין סבים וסבתות לנכדים למרכיב מרכזי במהלך חייהם של מבוגרים בגיל השלישי. הסבאות מספקת לא רק הזדמנויות ליצירת קשרים בין-דוריים, אלא מהווה גם מקור פסיכולוגי משמעותי שעשוי לשפר את הרווחה, במיוחד בתקופות מעבר כגון פרישה, התאלמנות או הידרדרות בריאותית. בעוד שמחקרים קודמים התמקדו בעיקר בתרומתם של הסבים והסבתות להתפתחות נכדיהם, מצטברת לאחרונה ספרות המדגישה את אופייה ההדדי של מערכת יחסים זו. הסבים והסבתות מפיקים סיפוק רגשי, מעורבות קוגניטיבית וקשר חברתי מהמעורבות שלהם בחיי נכדיהם. יתרונות אלו עשויים לשמש כחיץ מפני סיכונים פסיכולוגיים כגון בדידות, דיכאון ופגיעה קוגניטיבית, אשר שכיחים בגיל המאוחר. סקירה זו מבקשת לסנתז את גוף הידע המחקרי הנוכחי אודות האופן שבו סבאות משמשת מקור לרווחה נפשית בקרב מבוגרים. נבחנים מגוון היבטים, לרבות יתרונות רגשיים וקוגניטיביים, חוסן נפשי בהתמודדות עם שינויים לאורך החיים, הבדלים מגדריים והבדלים תרבותיים. מטרת הסקירה היא להציג תמונה מקיפה של תפקידה המגן של הסבאות בתהליך ההזדקנות, תוך זיהוי פערים למחקר עתידי והשלכות יישומיות בטיפול גרונטולוגי ובמדיניות חברתית. היתרונות הרגשיים של הסבאות הסבאות מעניקה העשרה רגשית משמעותית עבור מבוגרים, ומשמשת חיץ רב-עוצמה מפני מצוקה פסיכולוגית. מחקרים מראים בעקביות כי מעורבות עם נכדים מגבירה תחושות חיוביות, שביעות רצון מהחיים ורווחה רגשית. ההזדמנות להעניק טיפול, להעביר ערכים ולחזות בצמיחתם של הדורות הצעירים מחזקת תחושת גנרטיביות — משימה התפתחותית מרכזית בשלב ההזדקנות לפי שלבי הפסיכוסוציאליים של אריקסון. הסיפוק הרגשי שמספקת הסבאות קשור קשר הדוק לתחושות שייכות, אהבה ורלוונטיות מתמשכת במסגרת המשפחתית. מעורבות פעילה בחיי הנכדים עשויה להפחית תחושות בדידות ואובדן, המאפיינות תקופות של פרישה, אבל או ירידה גופנית. נוסף על כך, אינטראקציות חיוביות בין סבים לנכדים נקשרות לרמות נמוכות יותר של תסמינים דיכאוניים ולדימוי עצמי גבוה יותר בקרב הסבים והסבתות. ההתקשרות ובין סבים וסבתות לנכדים תורמת גם לאיזון רגשי בשני הצדדים. סבים וסבתות מדווחים לעיתים קרובות כי טיפוח נכדיהם מעניק משמעות מחודשת וחיוניות רגשית, המאזנים את הריקנות הרגשית שעלולה להיווצר בשלבי החיים המאוחרים. יתרונות קוגניטיביים ותפקודיים מעבר לרווחים הרגשיים, הסבאות מקושרת גם לגירוי קוגניטיבי ולהשתתפות תפקודית. אינטראקציה עם נכדים מחייבת את המבוגרים להפעיל גמישות קוגניטיבית, לעסוק בלמידה ולהישאר פעילים מנטלית. השתתפות בשיחות, בפעילויות חינוכיות ובפתרון בעיות עם נכדים תורמת לגמישות קוגניטיבית ועשויה לעכב ירידה קוגניטיבית. מחקר אורך מצא כי סבתות אשר סיפקו טיפול שגרתי בנכדיהן הציגו ביצועים טובים יותר בזיכרון ובתפקוד ניהולי בהשוואה לבנות גילן שאינן מטפלות. עם זאת, נמצא כי תועלת זו מתוארת בעקומה בצורת U, כאשר טיפול אינטנסיבי מדי (מעל חמישה ימים בשבוע) עלול להוביל לעומס טיפולי ולפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי. המעורבות הקוגניטיבית בסבאות כוללת גם את העברת הידע התרבותי, ההיסטוריה המשפחתית והערכים המוסריים — פעילויות המעוררות שליפת זיכרון ובניית נרטיב. סבים העוסקים בסיפור סיפורים ובהוראת היסטוריית המשפחה מפעילים תהליכי זיכרון ארוך טווח, התורמים לבריאות נוירולוגית ולאריכות ימים קוגניטיבית. היתרונות התפקודיים של הסבאות כוללים גם פעילות גופנית ומבנה יומיומי. טיפול קבוע בנכדים מחייב את הסבים לשמור על לוחות זמנים, ניידות פיזית וערנות לפעילויות שגרתיות. גורמים אלו תורמים לרווחה תפקודית, מעודדים שמירה על הבריאות ומסייעים למבוגרים לשמור על אורח חיים פעיל. התמודדות עם מעברים בחיים הסבאות משמשת לעיתים קרובות ככוח מייצב בתקופות מעבר משמעותיות בחיים כגון פרישה, התאלמנות או הידרדרות בריאותית. מספר מחקרים מצאו כי שמירה על קשרים קרובים עם נכדים מסייעת לסבים להסתגל באופן חיובי יותר לשינויים אלו. הנכדים עשויים להעניק תמיכה רגשית, חברות ותחושת מטרה מחודשת בזמנים שבהם המבוגרים חווים אובדן תפקידים או צמצום רשתות חברתיות. נוכחותם של נכדים משמשת לעיתים קרובות כגורם מניע לשמירה על הבריאות הפיזית ולחיזוק החוסן הנפשי. בנוסף, בהקשר של התאלמנות, קשרי הסבאות יכולים להפחית תחושות של אבל ובדידות, ולסייע להסתגלות לאחר האובדן. הקשר הבין-דורי מהווה אפוא מקור התמודדות המטפח חוסן נפשי ותפקוד אדפטיבי בתקופות מאתגרות. מחקרם של קינג ואלדר (1997) הדגיש כיצד סבים ששמרו על קשר עם נכדיהם לאחר התאלמנות הצליחו להסתגל טוב יותר רגשית וחברתית לאורך זמן. מחקרים מדגישים גם את תפקידה של הסבאות בהפחתת מתחים הנובעים ממחלות כרוניות או מירידה בתפקוד הגופני. המעורבות עם נכדים מספקת תמריץ מתמשך לשמירה על בריאות עצמית, עמידה בהנחיות רפואיות ופיתוח אסטרטגיות התמודדות אקטיביות, אשר עשויות לשפר את תוצאות הבריאות ואת ההתאמה הפסיכולוגית (Kim et al., 2018; Hughes et al., 2007). באופן זה, הסבאות פועלת כמנגנון אדפטיבי דינמי המשולב במספר תחומי תפקוד בגיל המאוחר. שונות מגדרית ותרבותית הבדלים מגדריים בחוויות הסבאות תועדו בהרחבה. סבתות נוטות לדווח על מעורבות רגשית עמוקה יותר, השתתפות אינטנסיבית יותר בטיפול והפקת תועלת רבה יותר מהסבאות בהשוואה לסבים. נורמות חברתיות ותרבותיות מייעדות לרוב את תפקיד ההזנה והטיפול לסבתות, דבר המוביל לחוויות פסיכולוגיות מובחנות בין המגדרים. לדוגמה, מציין מאן (2007) כי סבים נוטים למלא תפקידים פריפריאליים יותר בטיפול, אף כי ישנם סבים המדווחים על סיפוק עמוק בתפקידים של ייעוץ, חניכה והוראה. סבתות, לעומת זאת, מעורבות לרוב בטיפול יומיומי ובתמיכה רגשית, המשפיעים על תחושת המשמעות והרווחה שלהן. הקשר התרבותי ממלא אף הוא תפקיד מכריע בעיצוב חוויית הסבאות. בחברות קולקטיביסטיות, כגון אלו שבאסיה, במזרח התיכון ובחלק מאפריקה, נושאים הסבים תפקיד פעיל בגידול הנכדים והם חלק אינטגרלי ממשקי הבית. לעומת זאת, בחברות מערביות אינדיבידואליסטיות, תפקיד הסבאות מתמקד יותר בתמיכה רגשית ובחברות, ללא חובות טיפול יומיומיות שוטפות. כמו כן, גורמים כגון הגירה, משפחות טרנס-לאומיות ומרחק גיאוגרפי משפיעים על תדירות ואיכות האינטראקציות בין סבים לנכדים. חידושי הטכנולוגיה (כגון שיחות וידאו, רשתות חברתיות) מאפשרים לסבים לשמור על קשרים בין-דוריים גם מרחוק, ובכך מקטינים את ההשפעות השליליות של המרחק. בלדסאר ומרלה (2014) מדגישים כי סבאות טרנס-לאומית מציעה הן הזדמנויות להמשך קשר רגשי והן יצירת אמביוולנטיות רגשית בשל המרחק. דינמיקות מורכבות אלו מחייבות הסתגלות ואסטרטגיות יצירתיות לשימור הקרבה הרגשית על אף המחסומים הגאוגרפיים. השלכות מעשיות ומדיניות הכרה בסבאות כמקור לרווחה נפשית נושאת השלכות חשובות עבור פרקטיקה גרונטולוגית ומדיניות ציבורית. התערבויות המעודדות פעילויות בין-דוריות עשויות לשפר את בריאותם הנפשית של מבוגרים תוך חיזוק הלכידות המשפחתית. תוכניות תמיכה המעודדות איזון בתפקידי הטיפול עשויות למקסם את היתרונות הקוגניטיביים והרגשיים של הסבאות, תוך מניעת עומס יתר על המטפל. מספר תוכניות קהילתיות הוכיחו את יעילותן בקידום פעילויות בין-דוריות מובנות. לדוגמה, תוכניות טיפול יום בין-דוריות, בהן משתתפים יחדיו מבוגרים וילדים בפעילויות לימודיות ובילוי, שיפרו את מצב הרוח, הפחיתו בדידות והגבירו תחושת מטרה בקרב סבים משתתפים (Hayslip et al., 2019). קובעי מדיניות צריכים לשקול לשלב תוכניות בין-דוריות במרכזים קהילתיים, בתי ספר ושירותים חברתיים, במטרה להקל על מעורבות משמעותית של סבים ונכדים. אסטרטגיות בריאות הציבור המתמודדות עם בידוד חברתי בקרב מבוגרים עשויות להפיק תועלת מהסתמכות על הסבאות כגורם מגן. ממשלות עשויות אף לשקול הטבות מס, מערכות תמיכה למטפלים או מדיניות פרישה גמישה, אשר יכירו בתרומתם של הסבים בתפקידי טיפול. אנשי מקצוע בתחום הבריאות העובדים עם מבוגרים צריכים להעריך ולשלב את תפקידי הסבאות בתוכניות טיפול הוליסטיות, מתוך הכרה בפוטנציאל הטיפולי של קשרים בין-דוריים בקידום הרווחה הנפשית. מטפלים בתחום בריאות הנפש יכולים להשתמש בסבאות כמשאב קליני לפיתוח אסטרטגיות התמודדות, לשיפור ויסות מצב הרוח ולחיזוק קשרים משפחתיים. יתרה מכך, תוכניות הכשרה ותמיכה המעניקות לסבים מיומנויות הורות, ידע בהתפתחות הילד ואסטרטגיות לניהול לחצים, עשויות לשפר את רווחתם של הסבים והנכדים כאחד. באמצעות משאבים אלו יכולים מערכות השירותים החברתיים להעצים סבים לנהל ביעילות את תפקידי הטיפול תוך שמירה על בריאותם ורווחתם הנפשית. לבסוף, על קובעי המדיניות להתייחס לפגיעות המאפיינות סבים/סבתות אפוטרופסיים, הנושאים לעיתים באחריות טיפולית מלאה עקב היעדרות הורית, התמכרויות, כליאה או משברים אחרים. מצבים אלו מציבים את הסבים/הסבתות בסיכון מוגבר למתח כלכלי, אתגרים משפטיים ועומס נפשי (Hayslip & Kaminski, 2005; Gerard et al., 2015). דיון הספרות הנסקרת מדגישה את תפקידה הרב-ממדי של הסבאות בהעצמת הרווחה הפסיכולוגית בשלבי החיים המאוחרים. יתרונות רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים משתלבים ליצירת חוויית הזדקנות מועשרת עבור סבים/סבתות המקיימים קשרים פעילים וחיוביים עם נכדיהם. הרווחה הרגשית מתבטאת בתחושות של מטרה, שייכות ואהבה הנובעות מהקשר הבין-דורי. יתרונות קוגניטיביים נובעים מהגירוי המנטלי הכרוך בתקשורת, טיפול ולמידה בין-דורית. חשוב לציין כי הסבאות עשויה לשמש חיץ עוצמתי מפני דיכאון, בדידות וירידה קוגניטיבית — תופעות שכיחות בקרב מבוגרים. דינמיקות תרבותיות ומגדריות מעצבות אף הן את חוויות הסבאות, וממחישות את חשיבות ההקשר בבחינת השפעותיה הפסיכולוגיות. בתרבויות קולקטיביסטיות, אחריות הטיפול האינטנסיבית עשויה לחזק את הקשרים הבין-דוריים אך גם ליצור עומס נפשי. לעומת זאת, מודלים מערביים של סבאות מדגישים לרוב תמיכה רגשית ללא חובת טיפול יומיומי, ומציעים דפוסים שונים של תועלת ועומס. יתרה מכך, המעבר לתפקיד הסבאות עשוי לשמש משאב פסיכולוגי בתקופות של שינוי במהלך החיים, כגון פרישה, התאלמנות או ירידה פיזית. המעורבות המתמשכת בחיי הנכדים מאפשרת למבוגרים לשמר תפקידים משמעותיים גם כאשר תפקידים חברתיים ותעסוקתיים אחרים מצטמצמים. אף כי הספרות הנסקרת מספקת תובנות חשובות, נותרו פערים הנוגעים לתוצאות ארוכות טווח, להבדלים בין קבוצות סוציו-אקונומיות ולמנגנונים הספציפיים באמצעותם משפיעה הסבאות על בריאות הנפש. האינטראקציה בין משתנים אישיים ותרבותיים מחייבת מחקרי אורך ומחקרים השוואתיים רחבי היקף. מסקנות הסבאות מתגלה כמשאב פסיכולוגי משמעותי התורם לרווחתם של מבוגרים בשלל תחומים רגשיים, קוגניטיביים ותפקודיים. מערכת היחסים הבין-דורית מציעה חילופין הדדיים מועילים המחזקים זהות, חוסן ושביעות רצון מהחיים עבור הסבים. ככל שהאוכלוסיות ממשיכות להזדקן ומבני המשפחה עוברים שינויים, תפקיד הסבים/הסבתות נעשה רלוונטי יותר הן לרווחה האישית והן ללכידות החברתית. הבנת המנגנונים וההקשרים המיטביים למיצוי היתרונות של הסבאות עשויה להנחות התערבויות ממוקדות, פיתוח מדיניות ופרקטיקות קליניות בתחום הגרונטולוגיה. מחקרים עתידיים צריכים לשאוף לבחון את המורכבויות של הסבאות בהקשרים תרבותיים וחברתיים-כלכליים מגוונים, בעוד שמטפלים וקובעי מדיניות מתבקשים להכיר ולתמוך בתרומתם הייחודית של סבים וסבתות למערכות המשפחתיות ולקהילות בכל הדורות. בעוד שחלק ניכר מהספרות מדגיש את היבטיה החיוביים של הסבאות, חשוב לא פחות לשקול נסיבות בהן הסבאות עלולה לתרום למצוקה, במיוחד במקרים של סבאות אפוטרופסית או כאשר הסבים/הסבתות מגדלים את נכדיהם באופן מלא תחת תנאים משפחתיים מאתגרים. מצבים אלו מחייבים תגובות מדיניות ממוקדות, הגנות משפטיות, תמיכה כלכלית ושירותי בריאות נפש המתייחסים לצורכיהם הייחודיים של סבים בקבוצה זו. יתרה מזאת, נדרשים מחקרי אורך נוספים אשר יבחינו כיצד הסבאות משפיעה על מהלכי הבריאות לאורך זמן, וכן יבחנו את התוצאות הקוגניטיביות, הרגשיות והתפקודיות לטווח הארוך, בהתאם לרמות שונות של עוצמת הטיפול. על החוקרים גם לבדוק כיצד משתנים תרבותיים, מגדריים וחברתיים-כלכליים פועלים ומשפיעים על תהליכים אלו. לסיכום, הסבאות מייצגת תפקיד דינמי ומתפתח אשר עשוי לשמש כמשאב מרכזי בקידום רווחה נפשית והזדקנות בריאה. עם קיומן של מערכות תמיכה והכרה מתאימות, ניתן למקסם את יתרונות קשרי הסב-נכד — לא רק עבור המבוגרים עצמם אלא עבור כלל מערכות המשפחה והחברה הבין-דורית. סקירת הספרות המורחבת: יסודות תיאורטיים גנרטיביות לפי אריקסון והסבאות אחד ממסגרות העבודה התאורטיות המרכזיות להבנת היתרונות הפסיכולוגיים של הסבאות נובע משלבי ההתפתחות הפסיכוסוציאליים של אריק אריקסון. בשלב של "גנרטיביות לעומת קיפאון", שואפים המבוגרים להשאיר אחריהם מורשת ולתרום לדורות הבאים, ובכך להבטיח המשכיות ומשמעות בחייהם (Erikson, 1982). הסבאות ממלאת ישירות משימה התפתחותית זו באמצעות אפשרות להזין, להדריך ולהשקיע בצמיחתם של נכדיהם. תפקיד זה מחזק את הזהות הפסיכולוגית, מטפח מטרה ומשמש כחיץ משמעותי כנגד תחושות של חוסר תכלית או קיפאון. העברת ערכי משפחה, מסורות ונרטיבים מאפשרת לסבים לחוות "זהות נרטיבית" — תחושת עצמי כ"מספרי סיפורים" המשתפים חוויות חיים בין-דוריות (Kirchhoff et al., 2012). פונקציה זו לא רק מעודדת מעורבות קוגניטיבית, אלא גם מסייעת ביצירת משמעות לאורך רצף החיים ובכך תורמת לרווחה נפשית. תאוריית ההתקשרות והקשרים הבין-דוריים תאוריית ההתקשרות, אשר פותחה במקור לצורך הסבר על קשרים רגשיים בין ילדים למטפליהם הראשוניים, חלה גם על מערכות יחסים בין-דוריות בשלבי החיים המאוחרים. קשרי התקשרות חזקים בין סבים לנכדיהם מספקים ביטחון רגשי לשני הצדדים (Silverstein & Ruiz, 2006). עבור הסבים, קשרים אלו מפחיתים חרדה, מספקים ניחום רגשי ומחזקים את תחושת השייכות והמשמעות במסגרת המשפחה. סבים הנהנים מהתקשרויות בטוחות עם נכדיהם מסוגלים להתמודד טוב יותר עם אתגרים רגשיים כגון אבל, מחלה או אובדן תפקידים לאחר הפרישה (Lussier et al., 2002). במקביל, נהנים הנכדים מרגולציה רגשית והדרכה בין-דורית התומכות בהתפתחותם הפסיכולוגית, ובכך נוצרת דינמיקה הדדית מחזקת. תאוריית התפקידים ושימור הזהות תאוריית התפקידים גורסת כי אנשים שואבים תחושת משמעות והערכה עצמית ממילוי תפקידים חברתיים משמעותיים. עבור מבוגרים, הסבאות מציעה תפקיד חדש לעיתים כתחליף לתפקידים שנחלשים בעקבות פרישה, התאלמנות או מגבלות פיזיות (Herlofson & Hagestad, 2012). תפקיד הסבאות מאפשר השתלבות חברתית והגשמה רגשית, ובכך תומך בזהות ובערך העצמי. מחקרים מצאו כי אנשים המזהים עצמם בעוצמה עם תפקיד הסבאות מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים ועל תוצאות פסיכולוגיות טובות יותר (Mahne & Huxhold, 2015). המשכיות תפקודית תורמת ליציבות רגשית, מחזקת את הנרטיב האישי ומספקת מסגרת להתמודדות עם שינויים טבעיים המלווים את ההזדקנות. תאוריית הסלקטיביות הסוציו אמוציונלית תאוריית הסלקטיביות הסוציו אמוציונלית (Carstensen, 1992) גורסת שככל שהאדם מתבגר, הוא נותן עדיפות לקשרים רגשיים משמעותיים על פני רשתות חברתיות רחבות. הסבאות משתלבת באופן טבעי בתיאוריה זו, שכן הקשר הבין-דורי טומן בחובו משמעות רגשית עמוקה עבור המבוגרים. מיקוד זה מגביר רגשות חיוביים, מפחית בדידות ומטפח חוסן נפשי (Fingerman et al., 2012). סבים המעדיפים זמן איכות עם נכדיהם מדווחים לעיתים קרובות על שביעות רצון גבוהה מהחיים, ירידה בתסמינים דיכאוניים ושיפור בוויסות הרגשי. הדגש על חוויות רגשיות עשירות יוצר מעגל תגובה חיובי התומך ברווחה פסיכולוגית ובתפקוד אדפטיבי מתמשך. מסלולים קוגניטיביים לרווחה בנוסף לגורמים רגשיים, מסלולים קוגניטיביים ממלאים תפקיד מהותי ביתרונות הבריאות הנפשית של הסבאות. עיסוק בפעילויות מעוררות קוגניטיבית עם הנכדים — כגון קריאה, משחקים, הוראה או סיפור סיפורים — מפעילים תהליכים נוירופלסטיים (Burn & Szoeke, 2015). גירוי קוגניטיבי קבוע עשוי לעכב את הופעת הליקוי הקוגניטיבי ולהפחית את הסיכון למחלות כגון דמנציה או אלצהיימר (Thomas et al., 2017). חובות הטיפול הפעיל מחייבות פתרון בעיות, ניהול קשב ושליפת זיכרון — כולם מערבים תפקודים ניהוליים ותומכים בבריאות הקוגניטיבית. יתרה מזאת, סיפור סיפורים תרבותי והעברת חכמת חיים בין-דורית מעודדים שליפת זיכרונות אוטוביוגרפיים, תורמים לקוהרנטיות נרטיבית ומחזקים את הזהות האישית (Kirchhoff et al., 2012). הקשרים פיזיולוגיים של הסבאות ממצאים מחקריים מתפתחים מצביעים על כך שמעורבות סבים/סבתות עשויה להניב יתרונות פיזיולוגיים נוספים. חוויות סבאות חיוביות נקשרות לרמות נמוכות יותר של סמני דלקת ולתוצאות טובות יותר במערכת הלב וכלי הדם (Silverstein & Ruiz, 2006; Hughes et al., 2007). תחושת הסיפוק הרגשי והשפעות האיזון על מצבי לחץ תורמות לירידת רמות הקורטיזול, להפחתת לחץ דם ולשיפור איכות השינה, ובכך תומכות בבריאות הכללית ובאריכות ימים. אולם כאשר חובות הטיפול נעשות מכבידות — כמו במקרים של סבאות אפוטרופסית מלאה ללא תמיכה מתאימה — יתרונות פיזיולוגיים אלו עלולים להתהפך, ולגרום לתגובות סטרס כרוניות ולתוצאות בריאות שליליות (Hayslip & Kaminski, 2005). לפיכך, שמירה על איזון בעוצמת הטיפול היא קריטית לשימור השפעות הבריאות החיוביות של הסבאות. הסבאות בהקשרים בין-תרבותיים חברות קולקטיביסטיות לעומת אינדיבידואליסטיות הסבאות נוקטת בצורות שונות בהתאם להקשרים תרבותיים מגוונים. בחברות קולקטיביסטיות, בהן ישנה הערכה גבוהה לתלות הדדית משפחתית, הסבים/הסבתות ממלאים לעיתים תפקידי טיפול מרכזיים, ולעיתים אף הופכים להורים משניים או ראשיים (Chen & Liu, 2012; Yeh et al., 2009). באסיה, במזרח התיכון, באפריקה ובלטינו-אמריקה, סבים/סבתות חיים לעיתים קרובות במשקי בית רב-דוריים בהם חלוקת הטיפול משותפת, והמבוגרים נושאים באחריות ובסמכות משמעותיות. בהקשרים אלו, הסבאות משולבת עמוקות במערכות המשפחתיות ומעניקה הן סיפוק רגשי והן תחושת אחריות מתמשכת. הסבים/סבתות מספקים טיפול בילדים כאשר ההורים עובדים, תורמים כלכלית וממלאים תפקיד מרכזי בהעברת ערכים תרבותיים, דתיים ומוסריים (Baldassar & Merla, 2014). לצד תגמולים רגשיים אלו, עשויים להתלוות תובענות פיזיות, לחצים כלכליים והגבלות על האוטונומיה האישית, במיוחד כאשר נטל הטיפול כבד ונמשך לאורך שנים (Hayslip & Kaminski, 2005). לעומת זאת, בחברות אינדיבידואליסטיות — כגון בצפון אמריקה ובחלקים מאירופה — מושם דגש על תמיכה רגשית וליווי חברתי מבלי להטיל על הסבים חובות טיפול יומיומיות. מודל זה מציע לעיתים מעורבות גמישה המאפשרת לאזן בין עיסוקים אישיים לבין מעורבות משפחתית (Herlofson & Hagestad, 2012). במערב נוטים הסבים/סבתות להעדיף שמירה מזדמנת על נכדים, פעילויות חינוכיות, תמיכה רגשית ומתן סיוע פיננסי, במקום נשיאה באחריות טיפול יומיומית מלאה. דגם זה מספק לרוב תגמולים רגשיים מובהקים מבלי ליצור את מידת העומס הפיזי והפסיכולוגי הכרוכה במערכי טיפול אינטנסיביים יותר. סבאות טרנס-לאומית והגירה תופעת הסבאות הטרנס-לאומית נעשתה שכיחה יותר בעקבות גלובליזציה, הגירה לצורכי עבודה ותנועות פליטים. רבים מהסבים חווים ניתוק גיאוגרפי מנכדיהם אך שומרים על קשרים באמצעות טכנולוגיה, ביקורים תקופתיים או מגורים זמניים משותפים (Baldassar & Merla, 2014). כלים טכנולוגיים כגון שיחות וידאו, רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים מאפשרים לסבים להמשיך ולהיות מעורבים בחיי נכדיהם, לשתף סיפורים, להעניק הדרכה ולספק תמיכה רגשית למרות המרחק. אינטראקציות וירטואליות אלו אינן מהוות תחליף מלא לקרבה פיזית, אך עדיין יוצרות קשרים רגשיים משמעותיים התומכים ברווחה הנפשית (Bachman & Killian, 2018). עם זאת, עבור חלק מהסבים, ההפרדה הפיזית יוצרת תחושות של כמיהה, חוסר אונים או צער, במיוחד כאשר הקשר מוגבל בשל מגבלות ויזה, קשיים כלכליים או עימותים פוליטיים. במקרים כאלו, היעדר המעורבות הישירה עלול להפחית חלק מהיתרונות הפסיכולוגיים של הסבאות (Baldassar & Merla, 2014). סבים וסבתות מהגרים העוברים למדינה אחרת כדי לסייע לילדיהם המבוגרים בטיפול בנכדים, מתמודדים לא פעם עם אתגרים בהסתגלות לתרבות חדשה, שפה זרה ורשתות חברתיות חדשות, תוך איזון בין דרישות הטיפול ובין הצרכים האישיים שלהם. אף שהמעבר נובע פעמים רבות מתוך אהבה ומחויבות, הוא עשוי להוביל למתח רגשי, אובדן קשרים חברתיים בארץ המוצא ומתחי הסתגלות תרבותיים (Baldassar & Merla, 2014). סבאות במשפחות גרושות ומשפחות מורכבות גירושין ונישואין שניים יוצרים מורכבות נוספת בקשרי סב/סבתא -נכד. במקרים רבים, מהווים הסבים גורם מייצב עבור נכדים החווים משבר משפחתי (Lussier et al., 2002). הסבים עשויים לשמש מקור תמיכה רגשי יציב, להעניק חום, מסגרת ורציפות בתקופה בה ההורים חווים שינויים. קשרים הדוקים עם סבים נמצאו כממתנים את השפעותיהם השליליות של גירושי הורים על הילדים, כגון חרדה, דיכאון והישגים לימודיים ירודים (King & Elder, 1997). עם זאת, מבנים משפחתיים שלאחר גירושין עלולים גם להגביל את נגישות הסבים/הסבתות, במיוחד כאשר עימותים בין ההורים גורמים להגבלת ביקורים או ליחסים מתוחים בין הסבים/הסבתות לילדיהם הבוגרים. הסדרים משפטיים ואפוטרופסות משפיעים לעיתים על היכולת של הסבים/הסבתות לשמור על קשר עקבי עם נכדיהם, ולעיתים יוצרים מצוקה רגשית עבור הסבים/הסבתות הנאלצים להתמודד עם ניתוק כפוי (Silverstein & Ruiz, 2006). במשפחות מחודשות, מציבה הסבאות החורגת (סבא/סבתא חורגים) דינמיקות חדשות, בהן יש צורך לעיתים בטיפוח מכוון של קשרים רגשיים ולא בהנחות קירבה אוטומטיות. ישנם סבים/סבתות חורגים המדווחים על השתלבות מוצלחת ועל קשרים מספקים, בעוד אחרים חווים קשיים בביסוס קרבה רגשית בשל אמביוולנטיות, אי בהירות תפקודית או התנגדות מצד הנכדים או בני משפחה אחרים (Lüscher, 2018). ציפיות מגדריות ונורמות חברתיות המגדר מעצב באופן משמעותי את הציפיות והחוויות של הסבאות במגוון תרבויות. ברוב התרבויות, מצופה מהסבתות למלא תפקידי הזנה וטיפול, בעוד שהסבים ממלאים לרוב תפקידי ייעוץ, תמיכה כלכלית או בילוי (Mann, 2007). בתרבויות רבות, משמשות הסבתות כמטפלות העיקריות המספקות טיפול יומיומי, נחמה רגשית והעברת מורשת תרבותית. תפקיד זה יכול לתרום לסיפוק רגשי עמוק, אך גם ליצור לחץ לעמוד בדרישות טיפוליות החורגות לעיתים מכוחותיהן הפיזיים, במיוחד כאשר בריאותן ירודה או כאשר התמיכה המשפחתית מוגבלת (Hayslip & Kaminski, 2005). הסבים עשויים להפיק יתרונות פסיכולוגיים מתפקידי חניכה, סיפור סיפורים והוראה בין-דורית. עם זאת, ישנם סבים המדווחים על תחושות שוליות או על חוסר בהירות תפקידית, במיוחד כאשר נורמות חברתיות מרתיעות מהם ביטוי רגשי או מגבילות את הזדמנויותיהם להשתתפות ישירה בטיפול (Mann, 2007). הבנת דינמיקות מגדריות אלו חיונית לצורך עיצוב התערבויות ותוכניות תמיכה המכירוֹת בחוויות השונות של סבתות וסבים, תוך יצירת הזדמנויות שוות למעורבות משמעותית. סבאות אפוטרופסית: טיפול בעוצמה גבוהה עליית תופעת הסבים האפוטרופסיים סבאות אפוטרופסית מתייחסת למצבים בהם סבים/סבתות נוטלים על עצמם אחריות טיפולית מלאה בנכדים בהיעדר ההורים הביולוגיים. מערך טיפול זה נעשה נפוץ יותר עקב גורמים כגון התמכרות הורית, כליאה, מחלות נפש, מוות או שירות צבאי של ההורים (Hayslip & Kaminski, 2005; Gerard et al., 2015). הסבים/הסבתות האפוטרופסיים מתמודדים לעיתים קרובות עם אתגרים משפטיים, כלכליים ורגשיים מורכבים שעה שהם נכנסים לתפקיד ההורי בשלב חיים בו ציפו לפרישה או להפחתת אחריות. רבים חווים עומס כלכלי נוכח הכנסות מוגבלות, הוצאות משפטיות או סיוע ציבורי שאינו מספק (Hayslip et al., 2019). על אף האתגרים, הסבאות האפוטרופסית מעניקה גם תגמולים רגשיים, כולל קשרי התקשרות חזקים עם הנכדים, תחושת מטרה והסיפוק שבהצלת ילדים ממערכות אומנה או מוסדות (Gerard et al., 2015). השפעה פסיכולוגית של הסבאות האפוטרופסית לצד תגמוליה, הסבאות האפוטרופסית כרוכה גם בסיכונים מוגברים לעומס טיפולי, דיכאון, חרדה ובעיות בריאות פיזית (Hayslip & Kaminski, 2005). מחקרים מצאו כי סבים /סבתות אפוטרופסיים מדווחים על רמות לחץ גבוהות יותר בהשוואה לסבים/סבתות שאינם נושאים באחריות טיפול מלאה, בעיקר כאשר הטיפול נמשך לאורך זמן, כרוך בעוצמות גבוהות או מלווה בקונפליקטים משפחתיים בלתי פתורים. הדרישות הפיזיות של טיפול יומיומי מלא עלולות להחמיר מחלות קיימות או לתרום לעייפות כרונית, הפרעות שינה ולחץ דם גבוה (Chen & Liu, 2012). יתרה מזאת, הסבים/הסבתות האפוטרופסיים מתמודדים לא פעם עם קשרים מורכבים עם ילדיהם הבוגרים — הורים הנעדרים, מנותקים או משתתפים באופן חלקי — מצב היוצר רגשות של אבל, אשמה או כעס, אשר עלולים להגביר את המצוקה הפסיכולוגית (Gerard et al., 2015). מערכות תמיכה כגון ייעוץ, קבוצות תמיכה עמיתות, סיוע משפטי ותוכניות סיוע כלכלי הוכחו כמפחיתות חלק מהשפעות הלחץ, אולם הנגישות למשאבים אלו משתנה לפי אזור ורקע חברתי-כלכלי נפשי (Hayslip et al., 2019). אתגרים משפטיים ושיקולי מדיניות חסמים משפטיים לזכויות ביקור ומשמורת סבים/סבתות במדינות רבות, המסגרות המשפטיות בנוגע לזכויות סבים/סבתות אינן אחידות או ברורות דיין. סבים/סבתות אפוטרופסיים עשויים להיתקל בקשיים בקבלת אפוטרופסות משפטית, בהשגת ביטוח בריאות עבור הנכדים, או בקבלת סמכות לקבל החלטות חינוכיות ורפואיות בשם הילדים (Gerard et al., 2015). סבים/סבתות שנמנעת מהם אפשרות לבקר את נכדיהם בשל סכסוכי גירושין או קונפליקטים הוריים חווים לעיתים קרובות אובדן רגשי עמוק ומצוקה פסיכולוגית. גופי סנגוריה משפטית קוראים לחקיקה ברורה שתכיר בחשיבות מעורבותם של הסבים/הסבתות ותספק להם מעמד חוקי בעת מחלוקות משמורת וביקור (Silverstein & Ruiz, 2006). בחלק מהמדינות הונהגו זכויות ביקור ייחודיות לסבים/סבתות , בעוד שבאחרות ניתנת סמכות ההכרעה לבתי המשפט לענייני משפחה, דבר המוביל לעיתים לתוצאות לא עקביות שאינן תמיד משרתות את טובת הילד או את רווחת הסבים (King & Elder, 1997). פערים במדיניות הציבורית למרות העלייה המשמעותית בהיקף הסבאות האפוטרופסית, רבות ממדיניות הרווחה אינן מספקות מענה הולם לצורכיהם של סבים/סבתות הנושאים בתפקידי טיפול. גישה מוגבלת לקצבאות, כיסוי רפואי, שירותי בריאות נפשיים ומשאבים נגישים לטיפול בילדים, מציבים רבים מן הסבים/הסבתות הללו בסיכון לעוני ולשחיקה נפשית (Hayslip et al., 2019). בין הרפורמות שהוצעו על ידי גורמי מדיניות וסנגוריה: תוכניות סיוע כספי ייעודיות למטפלים הסבים/הסבתות תהליכים משפטיים פשוטים למתן אפוטרופסות ומשמורת הרחבת הגישה לשירותי בריאות וייעוץ נפשי עבור הסבים/הסבתות והנכדים מקורות ידע ותמיכה הורית המותאמים למטפלים מבוגרים המתמודדים עם אתגרי גידול עדכניים שילוב תמיכות אלו במסגרת מערכות הרווחה, בריאות הציבור ותמיכת המשפחה יוכל לסייע בהפחתת העומס על הסבים/הסבתות המטפלים ולהעצים את יתרונותיה הפסיכולוגיים של הסבאות במגוון הקשרים טיפוליים. סבאות ובריאות נפשית: גורמי הגנה וסיכון גורמי הגנה מספר מחקרים תיעדו גורמים מגִנים פסיכולוגיים הקשורים לסבאות: שילוב חברתי: הסבאות מקדמת חיבור חברתי, מפחיתה בידוד ומגבירה השתתפות באירועים משפחתיים, בפעילויות דתיות ובקהילה (Fingerman et al., 2012; Hughes et al., 2007). תחושת מטרה ושליטה: הסבאות מספקת משמעות, מטרה והזדמנויות לשליטה במיומנויות טיפול, מחזקת תחושת מסוגלות אישית וביטחון עצמי (Erikson, 1982; Kirchhoff et al., 2012). רגשות חיוביים ושביעות רצון מהחיים: הקשרים הבין-דוריים מציעים שמחה, חברות והגשמה, אשר משפרים את רווחת החיים הסובייקטיבית (Mahne & Huxhold, 2015; Kim et al., 2018). גירוי קוגניטיבי: תפקידים טיפוליים פעילים תומכים בעוררות קוגניטיבית ועשויים לדחות ירידה קוגניטיבית (Burn & Szoeke, 2015; Thomas et al., 2017). חוסן רגשי: הסבאות תורמת ליציבות רגשית, התמודדות אדפטיבית וגמישות פסיכולוגית בזמני אובדן או שינוי (King & Elder, 1997; Gerard et al., 2015). גורמי הגנה אלו מחזקים את ההבנה כי הסבאות עשויה לשמש משאב פסיכו-סוציאלי משמעותי בשלבי הזקנה. גורמי סיכון עם זאת, הסבאות מלווה גם בגורמי סיכון אפשריים העלולים לפגוע ברווחה הפסיכולוגית: עומס מטפל: טיפול אינטנסיבי, במיוחד בסבאות אפוטרופסית, עלול להוביל לשחיקה, עייפות נפשית ופיזית (Hayslip & Kaminski, 2005; Gerard et al., 2015). מתח כלכלי: הכנסה מצומצמת בגיל פרישה, הוצאות משפטיות ועלויות גידול נכדים עלולים ליצור עומס כלכלי מתמשך (Hayslip et al., 2019; Chen & Liu, 2012). אתגרים בריאותיים: דרישות הטיפול עלולות להחמיר מצבים רפואיים קיימים כמו לחץ דם גבוה, סוכרת והפרעות בתנועה (Silverstein & Ruiz, 2006). קונפליקטים משפחתיים: ניתוק מהילדים הבוגרים, מחלוקות משפטיות או סכסוכים בין-דוריים עלולים להגביר מצוקה רגשית (Lussier et al., 2002; Baldassar & Merla, 2014). עודף תפקידים: איזון בין מטלות רבות (למשל: טיפול, עבודה, ניהול משק הבית) עלול ליצור קונפליקטים תפקידיים ועומס פסיכולוגי (Herlofson & Hagestad, 2012). גורמי הסיכון הללו מדגישים את הצורך בהערכה פרטנית, במדיניות תומכת ובנגישות למשאבי בריאות נפש עבור סבים המעורבים בתפקידים טיפוליים. ייעוץ וקבוצות תמיכה ייעוץ אישי וקבוצות תמיכה ייעודיות לסבים/סבתות הוכיחו יעילות בהפחתת מתחים, בשיפור כישורי התמודדות ובהעצמת רשתות תמיכה חברתית (Hayslip et al., 2019). מפגשי קבוצות אלו מספקים פלטפורמה ללמידת עמיתים, לאימות רגשי ולפתרון בעיות סביב אתגרי הטיפול. תוכניות פסיכו-חינוכיות ופיתוח מיומנויות תוכניות פסיכו-חינוכיות המספקות הכשרה במיומנויות הורות, ידע על התפתחות הילד וניהול התנהגותי מסייעות לסבים/סבתות לנווט במורכבויות של גידול נכדים בעידן המודרני. תוכניות אלו עשויות להפחית חרדה, לחזק ביטחון עצמי ולשפר תקשורת בין-דורית (Gerard et al., 2015). תוכניות קהילתיות בין-דוריות תוכניות קהילתיות בין-דוריות יוצרות הזדמנויות למעורבות משותפת של סבים/סבתות ונכדים בפעילויות אמנות, למידה ובילוי. תוכניות אלו מטפחות חיבור רגשי, מפחיתות בדידות ומעודדות מעורבות פסיכולוגית בין הדורות (Hayslip et al., 2019). סיוע משפטי ותמיכה כלכלית תוכניות סיוע משפטי המנחות את הסבים/הסבתות בתהליכים של אפוטרופסות, משמורת והשגת סיוע כספי מפחיתות מתח ומספקות יציבות במסגרת הטיפולית. קבוצות סנגוריה כלכלית עשויות לסייע גם בהשגת קצבאות ממשלתיות, זכויות מס או מימון חינוכי עבור הנכדים (Silverstein & Ruiz, 2006). כיווני מחקר עתידיים למרות שהספרות על הסבאות התרחבה משמעותית, קיימים מספר פערים המחייבים המשך חקירה מעמיקה: מחקרי אורך: יש צורך במחקרים שיבחנו את ההשפעות ארוכות הטווח של הסבאות על בריאות הנפש, הבריאות הפיזית והמסלולים הקוגניטיביים לאורך תקופות ממושכות. השוואות בין-תרבותיות: יש להרחיב את המחקר ביחס לאופן שבו נורמות תרבותיות, דפוסי הגירה ומאפיינים סוציו-אקונומיים מעצבים את חוויות הסבאות ואת השלכותיהן הפסיכולוגיות בחברות מגוונות. מחקר מגדרי: נדרשת חקירה נוספת של החוויות המובחנות בין סבתות לסבים, במטרה לפתח התערבויות ותמיכה רגישות למגדר. הערכת מדיניות: מחקרים שיבחנו את היעילות של חקיקה, תוכניות תמיכה כלכלית והתערבויות קהילתיות יסייעו בעיצוב מדיניות ציבורית עתידית. הסתגלות טכנולוגית: עם גידול משמעותי בתקשורת וירטואלית, חשוב לבחון כיצד משפיעה הטכנולוגיה על קשרים בין-דוריים ועל בריאות הנפש בסבאות מרחוק. קידום המחקר בתחומים אלו יתרום להבנה מעמיקה ושלמה יותר של השפעות הסבאות על הרווחה הנפשית, ויסייע לעצב מערכות תמיכה אופטימליות למבוגרים הממלאים תפקיד משמעותי זה. ביבליוגרפיה: Arber, S., & Timonen, V. (Eds.). (2012). Contemporary grandparenting: Changing family relationships in global contexts. Policy Press. Bachman, H. J., & Killian, M. O. (2018). Grandparenting across the digital divide: Negotiating intergenerational connections in a technological era. Journal of Intergenerational Relationships, 16(1-2), 20-35. Baldassar, L., & Merla, L. (2014). Transnational families, migration and the circulation of care: Understanding mobility and absence in family life. Routledge. Blake, L., & Mitchell, W. (2016). Grandparents’ experiences of providing regular childcare for their grandchildren in England: Implications for policy. Journal of Social Policy, 45(3), 471-489. Burn, K., & Szoeke, C. (2015). Grandparenting predicts cognitive impairment: Results from the Women's Healthy Aging Project. Menopause, 22(9), 1026-1031. Chen, F., & Liu, G. (2012). The health implications of multigenerational coresidence: The perspectives of grandparents in skipped-generation households. Social Science & Medicine, 75(8), 1420-1427. Choi, M., & Morrow-Howell, N. (2007). The relevance of grandparent caregiving to the well-being of older adults. Journal of Gerontological Social Work, 49(1-2), 1-20. Erikson, E. H. (1982). The life cycle completed. Norton. Fingerman, K. L., Sechrist, J., & Birditt, K. S. (2012). Changing views on intergenerational ties. The Gerontologist, 52(3), 306-317. Gerard, J. M., Landry-Meyer, L., & Roe, J. G. (2015). Grandparents raising grandchildren: The role of social support in coping and psychological well-being. International Journal of Aging & Human Development, 80(4), 405-422. Hayslip, B., & Kaminski, P. L. (2005). Grandparents raising their grandchildren: A review of the literature and suggestions for practice. The Gerontologist, 45(2), 262-269. Hayslip, B., et al. (2019). Intergenerational interventions: Considerations for research and practice in gerontology. Innovative Aging, 3(1), igz004. Herlofson, K., & Hagestad, G. O. (2012). Transformations in the role of grandparents across welfare states. Advances in Life Course Research, 17(3), 121-131. Hughes, M. E., Waite, L. J., LaPierre, T. A., & Luo, Y. (2007). All in the family: The impact of caring for grandchildren on grandparents’ health. The Journals of Gerontology Series B: Psychological Sciences and Social Sciences, 62(2), S108-S119. Kim, J., et al. (2018). Grandparenting and depression: Evidence from the Health and Retirement Study. The Journals of Gerontology: Series B, 73(7), 1180-1190. King, V., & Elder, G. H. (1997). The legacy of grandparenting: Childhood experiences with grandparents and current involvement with grandchildren. Journal of Marriage and Family, 59(4), 848-859. Kirchhoff, B., et al. (2012). The narrative identity of grandparents: Memory, life review, and intergenerational bonds. Memory Studies, 5(2), 123-138. Lussier, G., Deater-Deckard, K., Dunn, J., & Davies, L. (2002). Support across two generations: Children's closeness to grandparents following parental divorce and remarriage. Journal of Family Psychology, 16(3), 363-376. Lüscher, K. (2018). Ambivalence in intergenerational relations: New perspectives in the grandparent–grandchild dynamic. Journal of Intergenerational Relationships, 16(1-2), 113-127. Mahne, K., & Huxhold, O. (2015). Grandparenthood and subjective well-being: Moderating effects of educational level. Journal of Gerontology: Social Sciences, 70(5), 782-792. Mann, R. (2007). Out of the shadows? Grandfatherhood, age and masculinities. Journal of Aging Studies, 21(4), 281-291. Mueller, M. M., & Elder, G. H. (2003). Family contingencies across the generations: Grandparent-grandchild relationships in holistic perspective. Journal of Marriage and Family, 65(2), 404-417. Silverstein, M., & Ruiz, S. (2006). Breaking the chain: How grandparents moderate the transmission of maternal depression to their grandchildren. Family Relations, 55(5), 601-612. Thomas, J. L., et al. (2017). The health benefits of grandparent involvement: The role of caregiving intensity and relational quality. The Gerontologist, 57(5), 920-929.

ספר שכתבה ד"ר עביר ג'יריס באנגלית: האבל הכפול – משא ומתן על זהויות ובניית עצמי בנישואין מעורבים מחקרי מקרה של נישואים מעורבים בין זוגות של גברים ערבים מוסלמים ישראלים ונשים נוצריות מברית המועצות לשעבר והחיים יחד בישראל. הספר חוקר את המאבקים הרגשיים והזהותיים של גברים ערבים מוסלמים ישראלים ונשים נוצריות מרוסיה (ברית המועצות לשעבר). ד"ר ג'יריס מציעה תובנות לגבי אבל על מולדת שאבדה, ניהול משא ומתן על ציפיות חברתיות ובניית אינטימיות בצל קרע תרבותי. ביוגרפיה - ד"ר עביר ג'יריס ד"ר עביר ג'יריס היא עורכת דין מורשית להגירה ודיני משפחה, ומומחית מוסמכת בטיפול משפחתי וזוגי. היא גם חוקרת בתחומי המשפחה, הזהות וההגירה בעידן הגלובלי. נקודת המבט הבין-תחומית הייחודית שלה משלבת מומחיות משפטית, טיפולית, סוציולוגית ופסיכולוגית. תיאור הספר הספר חוקר את המאבקים הרגשיים והזהותיים של גברים ערבים מוסלמים ישראלים ונשים נוצריות (סלאביות) מרוסיה (מברית המועצות לשעבר) המקימים משפחות בחברה מפוצלת. הוא מבוסס על ראיונות איכותניים מעמיקים, ולוקח חלק במחקר סוציולוגי חלוצי. ד"ר ג'יריס מציעה תובנות לגבי אבל על מולדת שאבדה, ניהול משא ומתן על ציפיות חברתיות ובניית אינטימיות בצל קרע תרבותי. הספר מתואר גם כפורטרט אנושי של חוסן, אהבה והמחיר השקט של חציית גבולות. קהל היעד הספר מיועד לחוקרים, יועצים, מטפלים, וכל מי שאהב אי פעם מעבר לגבולות – או שנשא בלבו את התחושה של "להיות בין לבין". תקציר הספר "אני משם. אני מפה. ואני לא שם ולא פה."(מחמוד דרוויש, מתוך שיר הפרידה לאדוארד סעיד) ציטוט זה פותח את הספר האבל הכפול ומסמן את ליבת עיסוקו: חיים של קרע, נדודים וחיפוש זהות בתוך נישואין מעורבים חוצי גבולות תרבות ודת – בין גברים מוסלמים-ערבים אזרחי ישראל לבין נשים נוצריות-סלאביות ממדינות ברית המועצות לשעבר החיים יחד בישראל. הספר מציע הצצה נדירה ומטלטלת אל תוך מערכות יחסים שנרקמות במרחב טעון ומפוצל – תרבותית, דתית, מגדרית ולאומית. הוא חושף את הפערים בין חלום האינטגרציה למציאות של זרות, געגוע, הדרה, ומשא כבד של ציפיות חד-צדדיות. באמצעות ראיונות עומק אישיים ורגישים עם בני ובנות הזוג, ובזכות נקודת מבט ייחודית של החוקרת עצמה – ערבייה נוצרייה מישראל – נפרשת תמונה רב-שכבתית של זהות, זיכרון, מגדר והגירה. הספר מציע מסגרת תיאורטית חדשנית, המשלבת גישות מן הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, התאוריה הפמיניסטית והפוסט-קולוניאליזם, תוך שילוב ניתוח ביקורתי עם עדויות חיות מן השטח. זהו ספר לחוקרות וחוקרים, אך גם למהגרים, לזוגות החיים בין עולמות, ולכל מי שהרגיש אי פעם שלא שייך לגמרי – לא כאן, ולא שם. ספר על כאב, אבל גם על חוסן, משא ומתן, וניסיון לבנות אינטימיות וקרבה דווקא בתוך הצל הכבד של ההבדלים.

מחקר* זה בוחן את התפקיד המתפתח של מגשרים משפחתיים בהקשרים טרנס-לאומיים, מזהה אפיקים חדשים לגישור וצופה מאפיינים עתידיים של מקצוע קריטי זה. תקציר האתגרים והמורכבות הייחודיים בנישואים טרנס־לאומיים מגבירים את החשיבות של גישור ליישוב סכסוכים במשפחות אלה. כדי לענות על הדרישה, יש צורך הולך וגובר באנשי מקצוע מיומנים הבקיאים בהבדלים התרבותיים, הלשוניים והמשפטיים כדי לקיים תקשורת יעילה בין בני זוג רב־תרבותיים/טרנס־לאומיים. מאמר זה מציג את הידע והמיומנויות הייחודיים לתחום ומתבסס על הכישורים ועל הניסיון של החוקר עצמו. שילוב זה מציג את תפקיד המגשר בפתרון סכסוכים בנישואים טרנס־לאומיים. המאמר מציע מודל יעיל לגישור טרנס־לאומי ומציג דמות של מגשר טרנס־לאומי. עם זאת, קיים צורך דחוף במחקר נוסף בנושא גישור טרנס־לאומי ויישוב סכסוכים. המגשר הטרנס־לאומי אחראי להבין את המורכבויות הייחודיות של משפחות טרנס־לאומיות והקונפליקטים בהן. מבוא מקובל לומר שאנחנו חיים בעולם טרנס־לאומי. ההתגברות בזרימת ההון העולמי ועלייה בעצמאותן של כלכלות ברחבי העולם יצרו "תהליכים משפטיים טרנס־לאומיים" המשפיעים על המדינה, על החוק, על המוסדות ועל רשתות המומחים והמסגרות הנורמטיביות (Shaffer, 2012). ההתקדמות הטכנולוגית חסרת התקדים בתקשורת, בגלובליזציה ובמגמות ההגירה הביאו לעלייה פחות ניכרת בנישואים טרנס־לאומיים. נישואים אלה, על הדינמיקה והאתגרים הייחודיים שבהם, העלו סוגיות חדשות ופתחו אופקים חדשים בדיני משפחה ובגישור בינלאומיים. יתר על כן, בתגובה לטרנס־לאומיות, שיטות יישוב הסכסוכים הפכו מתוחכמות יותר ומגוונות יותר, ונוצר צורך בסוג חדש של מומחיות בגישור (Sweet & Grisel, 2017). שיטות אחרות מלבד ליטיגציה שימשו מאז ומתמיד ליישוב סכסוכים, שהוא אחד מתחומי המשפט הוותיקים ביותר. חלק מהטענות אפילו לא "הובעו" כדי למנוע מהעבריין להתנער מאחריותו, בעוד שאחרות נפתרו במנגנונים כמו פנייה לכומר הכפר או לידיד המשפחה (Felstiner, 1984). הגישור מבקש ליצור תקשורת בונה כדי לאפשר פתרון סכסוכים יעיל יותר בין הצדדים. במשפחות טרנס־לאומיות, שהן תופעה סוציולוגית, תרבותית ומשפטית חדשה שנוצרה כתוצאה מהגלובליזציה, למגשר המשפחתי יש תפקיד מרכזי בסיוע לבני הזוג לנווט בתוך המורכבות של הקיום הטרנס־לאומי מחוץ למשפחה ובתוכה. לפיכך, מגשר טרנס־לאומי הוא מודל למומחה אידיאלי בגישור. סכסוכים בנישואים נובעים ממגוון מקורות, אך במשפחות טרנס־לאומיות, במיוחד כאשר בני הזוג באים מתרבויות שונות, רוב המחלוקות מבוססות על פערים תרבותיים, חברתיים או דתיים, וההבדל בדפוסי החשיבה, הפעולה והתקשורת הנגזרים מהם. דפוסים אלה, המבוססים על הטיות תרבותיות והבדלים דתיים, מסלימים את חילוקי הדעות והופכים אותם לסכסוכים, אשר לעתים קרובות מדי, מובילים לפירוק הנישואים. חלק מהקונפליקטים המשפחתיים מביאים את המשפחה לחוסר תפקוד ומובילים לפירוקה, בעוד שיש מחלוקות שהן חלק מהדינמיקה המשפחתית לפי תפיסת העולם התרבותית שלהם. כדי לנווט ביעילות בדינמיקה המסובכת של המשפחה הטרנס־לאומית, למגשר הטרנס־לאומי צריכה להיות כשירות תרבותית, כלומר, עליו להכיר על בורים את הניואנסים של התרבויות השונות של המשפחה שבמחלוקת. מגשר ממוצא דו־תרבותי יוכל להשתמש ביתרון זה. תפקידו של מגשר הוא להבהיר, לתת לגיטימציה ולנסח את הערכים התרבותיים באופן שישלימו זה את זה ולא יהיו מנוגדים זה לזה. בנוסף, על המגשר להיות מסוגל לזהות את ה"סימפטומים" הבסיסיים, כלומר את האידיאולוגיות ודפוסי החשיבה שנראים כסטריאוטיפים תרבותיים (Crippen & Brew, 2007). מגשר חייב להיות מסוגל להאיר באור חדש ושונה את הרעיונות והמושגים כדי לגרום לצדדים לראות את הסכסוך מנקודת מבט אחרת. כך המגשר מרחיב את מסגרות ההתייחסות של הצדדים, הופך עימות להידברות ובונה עבורם תכנית לשיתוף פעולה. מגשר טרנס־לאומי צריך להיות רגיש וקשוב להבדלים סוציו־אקונומיים ולהבדלים במעמד שעשויים לבוא לידי ביטוי במחלוקות בין בני הזוג ולהיות מקור לקונפליקטים, נוסף על הבדלים תרבותיים או אי־התאמות תרבותיות. מאחר שלהבדלי דת יש תפקיד חשוב במחלוקות בין בני זוג ובנושאים הנידונים לאחר פרידה, חשוב שהמגשר יהיה בקיא בדתות של בני הזוג ובניואנסים של הבדלי דת ביניהם, כדי שיוכל לנווט בדיאלוג בו מעורבים צדדים מדתות שונות ולגרום להם למצוא נקודות משותפות לניסוח פשרה. מאמר זה דן במורכבות של נישואים טרנס־לאומיים, שעלולה להיות מקור למחלוקות ולסכסוכים, ובכישורים הנחוצים למגשר טרנס־לאומי בעבודתו עם משפחות טרנס־לאומיות. נישואים טרנס־לאומיים וחוסר שביעות הרצון של בני הזוג זה מתרבותו של זה הם פשע? בקהילות מבודדות לא יהיו הרבה אתגרים בעת פתרון סכסוכים משפחתיים, אך כיום יש פחות ופחות קהילות מבודדות בעולם, ולכן אנו פוגשים יותר ויותר בעיות בנישואים הנובעות מהתנגשויות תרבותיות (Dabbagh). אנשים נוטים להגדיר את עצמם לפי המשפחות שבהן גדלו, לפי השתייכותם לקבוצה ולפי השתייכותם לסביבות חברתיות גדולות יותר. כל אלה מעצבים את תפיסותיהם לגבי נכון ולא נכון ומה היא ההתנהגות הנכונה בחברה. פרטים בתוך קבוצה משותפת מחזיקים באותם רעיונות ואמונות בסיסיות לגבי נכון ולא נכון וכיצד על הדברים להתנהל. פרטים מחוץ לקבוצה, שאינם חולקים את אותן תפיסות, נחשבים לשונים ולעיתים אפילו לאויבים, אם תפיסות העולם שלהם שונות עד כדי כך שהם מאיימים על המושגים של נכון או לא נכון בתוך הקבוצה. בתוך משפחה, התרבות מגדירה גבולות, ציפיות, כללים לאינטראקציה, דרכי הגדרת בעיות, דפוסי תקשורת וכישורי התמודדות ספציפיים (Thomas, 1998). התרבות לא רק מגדירה אלא גם מגבילה את תפיסתו של האדם את המציאות שמחוץ לשיח תרבותי מסוים. כפי שניסח זאת סאמר, "קרבה משפחתית היא הקשר החברתי החשוב ביותר שהמציא האדם והוא ישאר החשוב ביותר גם אם נאלץ לקבל אותו כשגוי" (Schneider, 1984). כלומר, אדם מעדיף לוותר על תרבותו מאשר לסכן את השתייכותו לקבוצה. הוא מחשיב את התרבות שלו לאידיאלית, בעוד שכל האחרים נתפסים בעיניו כנחותים, אחרים ועוינים. באופן טבעי, רב־תרבותיות ניפצה מושגים רבים שנחשבו לאקסיומות, כאשר נוצרה אינטראקציה מתמשכת בין תרבויות שונות. הגישור על־פי התפיסה המערבית תופס סכסוך ואלימות כהרסניים ובלתי מועילים, בעוד שמסורות שאינן מערביות רואות את המכונן והפרודוקטיבי שבקונפליקט (Brigg, 2003). קולמן (Coleman, 2004) הציע חמש פרדיגמות של קונפליקט, בהתאם לחמש נקודות מבט עולמיות (Coleman, 2004) (טבלה 1). תהליך הרב־תרבותיוּת, הידוע בשם אינטגרציה, כולל שלבים ואסטרטגיות שונות, החל מתִרבות (אקולטורציה) מלא ועד התנכרות והישארות בשוליים. תרבויות שונות בחברה המודרנית נמצאות בתהליך מתמשך של אינטגרציה הדדית, החלפה, התנגשות והתמודדות עם הכוחות המתנגדים. טבלה 1: חמש הפרדיגמות של הקונפליקט פרדיגמה ריאליזם יחסי אנוש מודל רפואי פוסט־מודרניזם מערכות אסטרטגיות הרתעה וכוח תלות הדדית ושיתוף פעולה מבוסס על מחלות ופתולוגיה האינטראקציות הן מציאויות בנויות חברתית עם תקשורת שכבות מקוננות עם מחוברות הדדית מטרה לספק יציבות וביטחון לספק צרכים המובילים לפיוס וסובלנות לטפל במערכות ממאירות, אג'נדות נסתרות וטראומה מושרשת לחִברות (סוציאליזציה) יש תפקיד קריטי להפוך את היוזמה לרציפה ולסדר את כאוס הגלובליזציה ​​מעצימה את המפגשים בין הערכים, המסורות והשפות של בני המשפחה (Lanza & Curdt-Christiansen, 2018). תרבויות שונות משפיעות על התקשורת ומגדירות את נושאי המחלוקת בקשר הזוגי. הבדלים תרבותיים עשויים להיות הבסיס לפירוק הנישואים כאשר ההורים אינם מסכימים בנוגע לערכים עליהם יגדלו הילדים (Benokraitis, 2014). ישנן עדויות לכך שיש חשיבות לרמת הקונפליקט בתוך משפחות רב־תרבותיות ולמחלוקות שבנוגע לאידיאלים של הורות. למרות ששיעור הגירושין בנישואים דו־תרבותיים גבוה יותר מאשר במשפחות חד־תרבותיות, שיעור הנישואים הדו־תרבותיים נמצא בעלייה (Donovan, 2004). אנשים אינם חולקים את אותה מציאות, ואין להם מציאות משותפת אחת, אך אנו מצפים מאחרים לפעול מתוך האמונות והערכים שלנו, וכאשר הם לא נוהגים כך נוצר קונפליקט. קפרא מתייחס להתנגשות זו כאל תרבות (Capra, 2002; 2004). התנגשות אלימה עלולה להיות בלתי נמנעת, כאשר כל אחד מניח שיריבו פועל ממניעים זהים לשלו. גם היכולת לזכות באמונו של האחר מותנית מבחינה תרבותית, כלומר, הנכונות להפוך את עצמך לפגיע , בעיקר על ידי שיתוף מידע. יש הבדלים במידת האמון שהצדדים במשא ומתן נותנים זה בזה או במגשר. בארצות הברית, למשל, תרבות האמון היא מהירה, והיא מבוססת על האמונה שהצד השני אמין עד שיוכח אחרת; אולם באסיה, תרבות האמון איטית יותר, כלומר, הצד השני צריך להוכיח תחילה את מהימנותו. אמון הוא גורם מכריע, שכן כדי להגיע להסכמה, הצדדים צריכים לחלוק מידע על האינטרסים ועל העדיפויות שלהם (Goldberg et al., 2020). בתרבויות בעלות אוריינטציה קולקטיבית, המגשר הוא דמות מהימנה ופונים אליו כדי לקבל הכוונה והמלצה לדרכי פעולה רצויות. ישנם מצבים שבהם ברור לצדדים, שהסכסוך ביניהם משפיע על מעגל רחב יותר של אנשים מאשר אלה המעורבים בו ישירות, ולכן חשוב לכולם שהמחלוקת תיפתר (Fisher-Yoshida, 2005). לפיכך, על המגשר המשפחתי הטרנס־לאומי להיות בקיא בדילמות התרבותיות שבין הצדדים המעורבים בגישור ולכבד אותם. אותה אסטרטגיית תקשורת עשויה להתפרש באופן שונה על ידי תרבויות שונות, ולגרום לאי הבנה כאשר מטפלים בקונפליקט בין־תרבותי (Dai & Chen, 2022). כלומר, הדרישה העיקרית לגישור מוצלח היא כשירות תרבותית והבנה של הפרקטיקות התרבותיות של לידה, הורות, מגדר וכדומה. רק מיומנות כזו יכולה להביא לדיאלוג משמעותי ובסופו של דבר, לפתרון יצירתי למחלוקת (Dabbagh). "דובר שפות" – דובר שפות רבות ברמת שפת אם פרופילים של תקשורת בתרבויות מעורבות קובעים, שלפחות צד אחד בשיח מדבר בשפה שאינה שפת האם שלו (Cools, 2006). יש משפחות רב־לשוניות שנוצרו רק לאחרונה, בעוד שאחרות קיימות מזה דורות. פרקטיקות השפה באותן משפחות מעוצבות על ידי אידיאולוגיות שפה, מפורשות ומרומזות, אשר מגלמות אותן. השאיפות החברתיות של המשפחה מתווכות על־ידי השפה, שעלולה לגרום לעימות בתוך המשפחה (Lanza & Curdt-Christiansen, 2018). משפחה רב־לשונית יוצרת את הרפרטואר הרב־לשוני שלה, הנקרא דיאלקט משפחתי (Van Mensel & De Meulder, 2021). לשפות שונות יש סגנונות תקשורת שונים, שעלולים להיות מקור לקונפליקט בתוך המשפחה, והזדמנות להסלים קונפליקטים קיימים. בבחינת הפרקטיקות של לימוד, תחזוקה וניהול שפה, אפשר ללמוד על יכולת הפעולה במשא ומתן, שהיא ה"יכולת לפעול מבחינה חברתית-תרבותית" כחלק מהכוח. יכולתו של האדם לנהל משא ומתן תלויה בתפיסתו את מוקד השליטה, האם הוא פנימי או חיצוני, זה ההבדל בין להיות פרואקטיבי ובין להרגיש שההחלטות המתקבלות אינן בשליטתך. זהו ספקטרום בין עמדה של חוסר אונים ובין עמדה של עוצמה. דבר זה מתבטא בהתנהגות הלשונית של בני המשפחה (Obojska & Purkarthofer, 2018; Franjić S., 2023). מגשר טרנס־לאומי צריך לדעת מספר שפות על בורין, כולל הכרת ביטויים, משחקי מילים תרבותיים וכפל משמעויות, הבנה של דקויות בשיחות שונות ומומחיות בסוציולינגוויסטיקה. על־ידי לימוד שפות, המגשר הופך למומחה בתקשורת בין־תרבותית, מאחר שלימוד שפה כולל ציפיות לשוניות והנחות תרבותיות (Tong & Cheung, 2011). לנסח מחדש את ההבדל, לנסח את הפתרון נוסף על כשירות תרבותית ורב־לשוניות, מגשר צריך להיות מסוגל לנסח מחדש מושגים ורעיונות בתוך הקשר תרבותי מסוים. ניסוח מחדש הוא טכניקה בוויכוח שמטרתה לשכנע את צדדים לשנות את עמדותיהם (Jermini-Martinez Soria, 2021). ניסוח מחדש אינו מוגבל להחלפת מילים במילים נרדפות או בפרפרזה, ומשתמשים בו בכל הדיסציפלינות (פסיכולוגיה, בלשנות, סוציולוגיה) כמטאפורה לתיאור שינויים בפרספקטיבה. לפי הגדרתו של פוטנם, ניסוח מחדש פירושו "שינוי ברמות ההפשטה" (Putnam, 2004), כלומר, מעבר מהפרט לכלל, מתוכן השיחה לערך שלה (שינוי מטאפרגמטי), מתכונה מהותית לתנאי חיצוני וכדומה (Jermini-Martinez Soria, 2021). ניסוח מחדש מכוון לשינוי הקונפליקט. כלומר, מארגן את השיחה מחדש בהתאם לשיקולים האסטרטגיים של המגשר, שמסייע לקדם את הדיון ללא ויכוח ולפתור מבוי סתום פוטנציאלי (Aakhus, 2003). דוגמה לניסוח מחדש באינטראקציות מסוג אחר היא עיתונות, אותו אירוע עשוי להיות מנוסח באופן שונה מאוד על ידי כותרות שונות, ואנשים עשויים לנסח את אותם נושאים חברתיים בצורה שונה מאוד. הבנה של טכניקת הניסוח מחדש מאפשרת להבין כיצד תפיסת המציאות של אנשים משתנה בהתאם למקור המידע שבו הם משתמשים. כאשר כל הצדדים המעורבים חוזרים על אותו סיפור, שבו הצד השני הוא תמיד ה"רע", הם לא יוכלו לקבל פתרון אפשרי לסכסוך שלהם. אבל, כאשר מוצגת להם גרסה חלופית של הסיפור, הם יוכלו לתפוס אותו בדרך שונה ויהיו מוכנים לקבל פרשנות נוספת של המחלוקת, ולהמשיך לחפש פתרון (Jermini-Martinez Soria, 2021). חילוקי דעות, הסכם ניהול אחד ההיבטים המורכבים ביותר של העצמי הוא הזהות הדתית. הבחנה בין דתות היא צפויה, למשל, בין נוצרים ובין מוסלמים, אך ההבחנה בקבוצות בתוך אותה דת הם לא פחות משמעותיים, כמו התיאולוגיה של נצרות ליברלית לעומת התיאולוגיה והמנהגים של נוצרים מסורתיים-קונסרבטיבים. האינטראקציות והיחסים במשפחות בין־דתיות מושפעים בדרך כלל מהבחנות בין קבוצות ומאוריינטציות ערכיות בתוך קבוצה דתית ספציפית. סכסוכים בין־דתיים הם אחד מהתחומים המורכבים ביותר של מחלוקות רב־תרבותיות, ומופיעים בדרך כלל במסגרת סכסוכי משמורת על ילדים. בפני בית המשפט ניצבת בעיה קשה כאשר כל אחד מההורים שייך לדת אחרת, אך שניהם מחנכים את הילד על־פי דתם. במקרים כאלה, בתי המשפט צריכים להחליט איזו דת משרתת טוב יותר את טובת הילד (Lane, 2009). ככל שההבדל בין התרבויות והאמונה של ההורים גדול יותר, כך עולה הסיכון לחטיפת ילד. רוב החטיפות הבינלאומיות שמבצעים הורים התרחשו במשפחות שבהן הורים שמוצאם ממדינות שונות, כאשר לאחר הפרידה ההורה החוטף חוזר לארץ מוצאו עם הילד (Johnston, 2001). מחקר זיהה מספר מאפיינים של משפחות שבהן מתרחשות חטיפות. אחד ממאפיינים אלו הוא האמונה של הורים, שחוטפים את ילדם, שהם יודעים מה טוב ביותר לילד שלהם. לכן, מומלץ למצוא פתרון במסגרת גישור מחוץ לבית המשפט. הגישור יאפשר לשני ההורים למצוא יחד פתרונות לסכסוכי משמורת על הילדים במשפחות דו־דתיות וליצור תוכנית הורות בת קיימא והסכם גישור (Lane, 2009). לפיכך, יש צורך דחוף להכשיר מגשרים משפחתיים ליישוב סכסוכים במשפחות דו־דתיות, במיוחד מגשרים בסכסוכים בינלאומיים בנוגע למשמורת על ילדים וגישור במשפחות טרנס־לאומיות. המגשר הטרנס־לאומי צריך להיות מסוגל לשלב את האינטרסים הדתיים של הצדדים המעורבים ולהתחשב בכל הגורמים הקשורים לדת. היתרון של גישור הוא התחשבות ברווחתם הנפשית והרגשית של כל הצדדים. בתי המשפט מכירים בכך ש"מצוקה רגשית של הילד, הנובעת ממחלוקת בין ההורים בעניין הדת לפיה יחנכו את הילד, תלויה יותר באופן ניהול המחלוקת, מאשר בהיבטים התיאולוגיים של הסכסוך עצמו" (Volokh, 2006). גישור עשוי גם למתן את ההשפעות הפסיכולוגיות המזיקות של גירושי הורים על ידי התמקדות בהגעה להסכם הוגן. יתר על כן, הגישור הוא נטל כלכלי קל יותר, ועובדה זו עשויה להפחית את הלחץ הכללי בפירוק הנישואים ולהקל על הגעה לפתרון יעיל. בתהליך הגישור רשאים הצדדים להביע את ההבדלים בדתותיהם העשויים להשפיע על הילד. כך המגשר מבין טוב יותר את מהות הסכסוך הדתי, ומזהה אינטרסים נוספים של הצדדים. מסקנות - תפקיד המגשר במשפחות טראנס-לאומיות המגשר הטרנס־לאומי אחראי להבין את המורכבויות הייחודיות של משפחות טרנס־לאומיות והקונפליקטים בהן. לכן, עליו להיות בקיא בשיח הלשוני, הדתי והתרבותי של אותן משפחות, ולהיות מודע להטיות תרבותיות, לדפוסי חשיבה והתנהגות המעוצבים על ידי השיח ומעצבים אותו. המגשר צריך להיות מסוגל ליצור, לגבש ולעודד את הצדדים לאמץ דפוסי תקשורת חדשים תוך שהוא מכיר בדפוסים הלא מסתגלים שלהם. גישור משפחתי טרנס־לאומי הוא הרבה יותר מטיפול במקרים של הסדר ביקורים בינלאומי או גירושין בינלאומיים. זהו תחום מומחיות רחב ומתרחב בגישור משפחתי המכוון למורכבות של אוכלוסיות רב־תרבותיות וטרנס־לאומיות. https://doi.org/10.34104/ajssls.024.077082 Jiries A. (2024). A transnational family mediator: seeking avenues, envisioning features. Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 6(3), 77-82 Read article תודות המחברת מבקשת להודות לפקולטה לסוציולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטת Babeș-Bolyai ברומניה על העמדת מתקני האוניברסיטה לרשותה לצורך ביצוע מחקר זה. ניגוד עניינים המחברת מצהירה שאין ניגוד עניינים. מקורות 1) Aakhus, M. (2003). Neither naïve nor critical reconstruction: Dispute mediators, impasse, and the design of argumentation. Argumentation, 17, 265-290. https://doi.org/10.1023/A:1025112227381 2) Benokraitis, N. V. (2014). Marriages and Familes. Pearson. https://lazytrader.org/wp-content/uploads/2023/07 /9780134720166-p.pdf 3) Brigg, M. (2003). Mediation, power, and cultural difference. Conflict Resolution Quarterly, 20(3), 287-306. https://doi.org/10.1002/crq.26 4) Capra, F. (2004). The hidden connections: A science for sustainable living. Anchor. https://doi.org/10.1017/CBO9780511895555 5) Coleman, P. T. (2004). Paradigmatic framing of protracted, intractable conflict: Toward the deve-lopment of a meta-framework-II. Peace and Conflict, 10(3), 197-235. https://doi.org/10.1207/s15327949pac1003_1 6) Cools, C. A. (2006). Relational communication in intercultural couples. Language and inter-cultural communication, 6(3-4), 262-274. https://doi.org/10.2167/laic253.0 7) Crippen, C., & Brew, L. (2007). Intercultural parenting and the transcultural family: A liter-ature review. The family journal, 15(2), 107-115. https://doi.org/10.1177/1066480706297 8) Dabbagh, M. Cross Borr Family Miation. 9) Dai, X., & Chen, G.-M. (2022). Conflict man-agement and intercultural communication: The art of intercultural harmony. Taylor & Francis. 10) Donovan, S. P. (2004). Stress and coping tech-niques in successful intercultural marriages Virginia Tech]. 11) Franjić S. (2023). Family violence negatively affects all family members involved, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 5(6), 224-229. https://doi.org/10.34104/ajssls.023.02240229 12) Felstinr, W. L. (1984). The Logic of Mediation. In Toward a General Theory of Social Control (pp. 251-269). Elsevier. https://doi.org/10.1016/B978-0-12-102801-5.50 015-7 13) Fisher-Yoshida, B. (2005). Reframing conflict: Intercultural conflict as potential transformation. J. of Intercultural Communication, 8(1), 1-16. 14) Goldberg, S. B., Sander, F. E., & Cole, S. R. (2020). Dispute resolution: Negotiation, medi-ation, arbitration, and other processes. Aspen Publishing. https://aspenpublishing.com/products/goldberg-adr7 15) Jermini-Martinez Soria, C. (2021). Reframing as an argumentative competence in dispute medi-ation Università della Svizzera italiana]. https://n2t.net/ark:/12658/srd1319195 16) Johnston, J. R. (2001). Early identification of risk factors for parental abduction. US Depar-tment of Justice, Office of Justice Programs, Office of Juvenile. https://www.ojp.gov/pdffiles1/ojjdp/185026.pdf 17) Lane, C. (2009). For Heaven's Sake, Give the Child a Voice: An ADR Approach to Interfaith Child Custody Disputes. Pepp. Disp. Resol. LJ, 10, 623. 18) Lanza, E., & Curdt-Christiansen, X. L. (2018). Multilingual families: Aspirations and challenges. In (Vol. 15, pp. 231-232): Taylor & Francis. https://doi.org/10.1080/14790718.2018.1477091 19) Obojska, M. A., & Purkarthofer, J. (2018). ‘And all of a sudden, it became my rescue’: language and agency in transnational families in Norway. Inter J. of Multilingualism, 15(3), 249-261. https://doi.org/10.1080/14790718.2018.1477103 20) Putnam, L. L. (2004). Transformations and critical moments in negotiations. Negotiation J., 20(2), 275-295. https://doi.org/10.1111/j.1571-9979.2004.00023.x 21) Schneider, D. M. (1984). A Critique of the Study of Kinship. University of Michigan Press. 22) Shaffer, G. (2012). Transnational legal process and state change. Law & Social Inquiry, 37(2), 229-264. https://doi.org/10.1111/j.1747-4469.2011.01265.x 23) Sweet, A. S., & Grisel, F. (2017). The evolution of international arbitration: judicialization, gov-ernance, legitimacy. Oxford University Press. 24) Thomas, A. J. (1998). Understanding culture and woridview in family systems: Use of the multi-cultural genogram. The family journal, 6(1), 24-32. https://doi.org/10.1177/1066480798061005 25) Tong, H. K., & Cheung, L. H. (2011). Cultural identity and language: A proposed framework for cultural globalisation and glocalisation. J. of Multilingual and Multicultural Development, 32(1), 55-69. https://doi.org/10.1080/01434632.2010.527344 26) Van Mensel, L., & De Meulder, M. (2021). Exploring the multilingual family repertoire: ethnographic approaches. In (Vol. 42, pp. 693-697): Taylor & Francis. https://doi.org/10.1080/01434632.2021.1954933 27) Volokh, E. (2006). Parent-child speech and child custody speech restrictions. NYUL Rev., 81, 631. https://heinonline.org/HOL/LandingPage?handle=hein.journals/nylr81&div=27&id=&page

מחקר* זה בודק את דינמיקת היחסים של זוגות בחיים משותפים, ומציע תובנות חדשות לגבי האופן שבו מגורים משותפים משפיעים על תכנון המשפחה ועל העמדות כלפי הבאת ילדים לעולם. תקציר בשנים האחרונות תופעת הקוהביטציה, בה זוגות חיים יחד בזוגיות ללא נישואין, הפכה להיות נפוצה יותר. במחקר זה משווים החוקרים את עמדותיהם של זוגות החיים בקוהביטציה וזוגות טריים שזה עתה נישאו כלפי ההחלטה להקים משפחה. מטרת מחקר זה היא לבחון את הקשר בין קוהביטציה לבין חוסר רצון להביא ילדים לעולם על ידי השוואת עמדות של זוגות החיים בקוהביטציה וזוגות טריים. מחקר זה מבקש לבדוק מהם המשתנים המשפיעים על הבחירות בתכנון המשפחה בשותפויות עכשוויות. המחקר הוא מחקר כמותי בקרב 40 משתתפים, כולל 20 זוגות בקוהביטציה ו-20 זוגות טריים מישראל. המשתתפים ענו על שאלון שבחן את עמדותיהם לגבי הבאת ילדים לעולם ובניית משפחה. ההבדלים בעמדות שתי הקבוצות נבדקו באמצעות מבחן T וכלים סטטיסטיים נוספים. במדידה על-פי סולם Likert הציון הממוצע בנוגע להבאת ילדים לעולם במשפחה עבור זוגות טריים היה 4.3, בעוד שהציון הממוצע עבור זוגות החיים בקוהביטציה היה 2.8. בדיקות סטטיסטיות אימתו את הפערים בין שתי הקבוצות בנוגע לתכנון משפחה. המחקר הראה כי לזוגות החיים בקוהביטציה ולזוגות טריים יש נקודות מבט שונות למדי על אימהוּת. למרות הסתייגויות מסוימות, התוצאות הראו שזוגות החיים בקוהביטציה נוטים פחות לרצות להקים משפחה מאשר זוגות נשואים. מחקר זה מוסיף היבט חשוב לשאלה כיצד מערכות יחסים ונורמות חברתיות משתנות לאורך זמן, ומדגיש את הצורך במחקר עתידי שיכלול אוכלוסיות מגוונות יותר. מילות מפתח: קוהביטציה, נישואין, ילדים, תכנון משפחה, נשואים טריים, מחקר כמותי, אימהוּת. מבוא תופעת הקוהביטציה, שהיא מצב בו זוגות לא נשואים בוחרים להתגורר יחד, נפוצה יותר בשנים האחרונות. בחירה של יותר ויותר זוגות לחיות יחד ולא להתחתן משקפת שינוי עולמי במוסכמות התרבותיות ובדינמיקת היחסים (2004 ,Le Bourdais & Lapierre-Adamcyk,). מחקר זה בודק את תופעת הקוהביטציה בישראל, מדינה קטנה שחלה בה עלייה בהיקף הקוהביטציה, והשפיעה על כ-5% מכלל הזוגות (Lavee, 2003 & Katz). מגמת העלייה בקוהביטציה מעלה את השאלה מה גורם לזוגות לבחור בדרך זו. מחקר זה מתמקד במתאם בין החיים בקוהביטציה והחלטתם של זוגות להביא פחות ילדים לעולם או חוסר הרצון שלהם להקים משפחה (Daatland, 2007). המחקר בודק את הסיבות השונות לבחירות אלו, ומנסה לבדוק את הקשר בין החלטות בנוגע לתכנון משפחה לבין ההחלטה לחיות בקוהביטציה. כדי לבסס היטב את המחקר, בוצעה סקירה מקיפה בספרות המחקר מישראל ומהעולם. המשתנים התורמים לעלייה בתופעת הקוהביטציה נבדקו בפרספקטיבות תרבותיות וסוציו-אקונומיות, ונמצאו גורמים שונים, כולל נורמות תרבותיות, אילוצים כלכליים ונטיות אינדיבידואליות, התורמים למגמת ההתרחקות מנישואים מסורתיים (Pesando, 2019). מאמר זה מציג את מגוון המרכיבים בקוהביטציה על ידי סינתזה של העדויות. המחקר הוא מחקר כמותי בטכניקה דו-שלבית. החלק הראשון של המחקר כולל סקירת ספרות של עבודות מחקר, סקרים ופרסומים אקדמיים מרכזיים מהארץ ומהעולם. מאמר זה בוחן לעומק את תופעת הקוהביטציה ואת מרכיביה הרבים. בחלקו השני של המחקר, זוגות ישראלים שחיים בקוהביטציה מלאו שאלון כמותי. המחקר בודק את הקשר בין החשש מפני הקמת משפחה לבין הבחירה לחיות בקוהביטציה ומשתמש בשיטות סטטיסטיות כדי למצוא את הגורמים לשינוי תרבותי זה על ידי חשיפת נושאים חוזרים וקשרים בין הנתונים. יש ערך חברתי חשוב למחקר נוסף של הגורמים המשפיעים על אנשים לבחור בקוהביטציה, במיוחד בנוגע לבחירות לגבי הקמת משפחה. למחקר זה יש השלכות לא רק בתחום האקדמיה, והוא כולל מידע מועיל לאנשי מקצוע בתחומי תכנון המשפחה, ייעוץ במערכות יחסים, למחוקקים וכן לאלו העוסקים במדעי החברה. החברה תסתגל טוב יותר לדינמיקת היחסים המשתנה על ידי לימוד המניעים של אנשים להחליט לחיות בקוהביטציה, כך תיווצר אווירה מסבירת פנים ומקבלת יותר למשפחות בהרכבים שונים. מחקר זה נועד להעמיק את הבנת ההוויה הזוגית וחיי המשפחה המודרניות על ידי בחינת הגורמים לחוסר רצונם של זוגות ליצור משפחה והדרכים שבהן מגורים בקוהביטציה משפיעים על החלטה זו. סקירת ספרות המגמה של זוגות לא נשואים לחיות בקוהביטציה, שהיא מצב בו שני אנשים חיים יחד בזוגיות ללא נישואין, זכה לתשומת לב רבה גם בחו"ל וגם בארץ. מחקרים שנעשו ברחבי העולם ובישראל, מראים שמספר הזוגות שבוחרים לחיות בקוהביטציה במקום להתחתן נמצא בעלייה. היקף הקוהביטציה בקרב זוגות יהודים בישראל עלה מ-2.4% בשנת 1995 ל-5.8% בשנת 2016 (Gassen, 2023), ובהיקף מפתיע של 10% בקרב יהודים חילונים בשנת 2018. ניתן לראות שינויים תרבותיים משמעותיים במגמה מתפתחת זו, המציבה אתגרים חדשים לרעיונות המסורתיים של משפחה ונישואין (Popenoe, 2020). עם זאת, חסרה הגדרה אוניברסלית של קוהביטציה. מאחר ובשפה העברית אין מינוח לתופעה זו, מקובל להשתמש במונח הלועזי. קוהביטציה היא רב מימדית וכוללת חיים משותפים ושותפויות הדומות לנישואין (Treas, 2000 & Giesen). שיעורי הקוהביטציה במדינות המתועשות גבוהים יותר מאשר בישראל, מה שמדגיש את המרכיבים החברתיים והמשפטיים הרבים המשפיעים על החלטה זו (Lavee, 2003 & Katz). בישראל קיים פער תלוי מגדר, כאשר יותר גברים מנשים בוחרים לחיות יחד מחוץ לנישואים (Batalova & Cohen, 2002). הסיבות לעלייה בקוהביטציה כוללות רצון לעצמאות, חתירה להתקדמות בעבודה ובדיקה של מערכת היחסים לפני התחייבות מלאה (Kalmijn et al., 2007). אנשים מחויבים יותר למערכת היחסים שלהם כאשר לאחד מבני הזוג או לשניהם יש הסדרי מגורים גמישים יותר, כמו קוהביטציה (Song & Lai, 2020). מגמה זו גורמת גם לדחייה של הנישואים, משפיעה על תכנון המשפחה וגורמת לעלייה בלידת ילדים מחוץ לנישואין. (Delnord et al., 2015). מעורבות גבוהה במערכת היחסים היא יתרון של קוהביטציה, אך מנגד קיים פוטנציאל לחוסר יציבות בזוגיות (Seltzer, 2000). לקוהביטציה יש גם השלכות רבות על האינטראקציות החברתיות והדינמיקה המשפחתית. יובלין וטימברלייק (Heuveline and Timberlake, 2004) מצאו שזוגות נשואים נוטים יותר להגיע לאיזון בין עצמאות לקרבה במערכות היחסים שלהם מאשר זוגות החיים בקוהביטציה (Heuveline & Timberlake, 2004). דפוסי הקוהביטציה והשפעתם על פיתוח מיומנויות חברתיות נבדקו גם בקרב אנשים גרושים או פרודים, אנשים שחלות עליהם מגבלות דתיות וזוגות חד מיניים (Stanton, 2008). הדינמיקה של זוגות נשואים משתנה בקוהביטציה. זוגות אלו מדווחים על רמות נמוכות יותר של שביעות רצון מהזוגיות מאשר זוגות שחיו בקוהביטציה ונישאו לאחרונה (Delnord et al., 2015). כמו כן, החוק אינו מקנה לבני זוג לא נשואים את אותן זכויות כמו לנשואים. סקרים ממשלתיים שנערכו בישראל הראו, שחוקרים מתעניינים יותר ויותר בכימות תופעת הקוהביטציה (Delnord et al., 2015; Hasibuzzaman et al., 2022). החוקרים בודקים מהם רצונותיהם והעדפותיהם של זוגות והתוצאות מצביעות על הגורמים שמובילים זוגות לבחור בקוהביטציה ולא בנישואים. מאחר וקוהביטציה משפיעה על הדינמיקה של מערכות היחסים המודרניות, מחקרים בינלאומיים הדגישו את הצורך להמשיך לחקור את המניעים, התגמולים והנושאים הכרוכים בה. מתודולוגיה שאלת המחקר המטרה העיקרית של מחקר זה היא לענות על השאלה: האם קוהביטציה מעלה את הסבירות שבני זוג ידחו את הקמת המשפחה? משתתפים במחקר השתתפו 40 משתתפים. המדגם כלל 20 זוגות ישראלים שחיים בקוהביטציה ומעידים על עצמם שימשיכו בכך בטווח הנראה לעין. 20 זוגות ישראלים שנישאו בשנה האחרונה השתתפו במחקר לשם ההשוואה. שיטת המחקר כדי לבדוק את הקשר בין קוהביטציה לבין עיכוב בהקמת משפחה נעשה שימוש במחקר כמותי המבוסס על ניתוח סטטיסטי. המידע נאסף באמצעות שאלון עצמאי. כל אחד מן המשתתפים התבקש בשאלון לדרג את מידת הסכמתו עם היגדים הנוגעים לרצון שלו בילדים וכיצד הוא רואה ילדים בתא המשפחתי בסולם מ-1 (לא מסכים כלל) עד 5 (מסכים מאוד). איסוף הנתונים משתתפים פוטנציאליים אותרו בסריקה של קבוצות פייסבוק רלוונטיות. כל משתתף קיבל קישור ל- Google Docs ודרכו השיב על השאלון. כל התשובות נאספו בגיליון אלקטרוני של Excel לבחינה נוספת של הנתונים. אתיקה מחקרית המחקר נערך בהתאם לכל כללי האתיקה. מטרות המחקר והשימוש המיועד בנתונים הוסברו למשתתפים. הובטח למשתתפים שפרטיהם האישיים יישארו אנונימיים ושהם חופשיים להפסיק את ההשתתפות בכל עת בלי שהדבר הזה יגרום לסנקציה כלשהי נגדם. שקיפות זו והקפדה על זכויות המשתתפים נשמרו לכל אורך המחקר על ידי הדגשת סוגיות אתיות אלו הן בפנייה הראשונה והן בשאלון. הממצאים התוצאות מראות חלוקה מגדרית כמעט זהה בין גברים ונשים שהשתתפו במחקר, כאשר 55% הם גברים ו-45% נשים. שוויון מגדרי זה בקבוצת המחקר מבטיח ייצוג מגוון של נקודות מבט וחוויות בתוצאות (איור 1). איור 1 : התפלגות המשתתפים על-פי מגדר החלוקה הגיאוגרפית של משתתפי המחקר מראה שיותר ממחצית מהמשתתפים חיים במטרופולין תל אביב, כשליש מהמשתתפים חיים בירושלים ו- 8% הנותרים חיים בערים שונות והם אוחדו לקבוצה גיאוגרפית אחת משיקולים סטטיסטיים. ניתוח זה שופך אור על ההרכב הגיאוגרפי של המחקר, מפנה את תשומת הלב להשפעה שיש לערים גדולות כמו תל אביב וירושלים, אך גם מכיר בחוויות של משתתפי הסקר ממקומות אחרים (איור 2). איור 2: התפלגות המשתתפים על-פי חלוקה גיאוגרפית הגרף באיור 3 מציג השוואה במגוון מדדים בין זוגות טריים לבין אלו שחיים בקוהביטציה. קיים פער ברור ומשמעותי בתשובות הממוצעות שלהם. ציון התשובה הממוצע בקרב אלו החיים בקוהביטציה הוא 3.1, בעוד שבקרב אלו שנישאו לאחרונה הוא גבוה בהרבה ועומד על 4.6. הבדלים סטטיסטיים אלו מדגישים את העובדה שלשתי הקבוצות יש נקודות מבט ונורמות שונות לגבי תכנון משפחה והולדת ילדים. מחקר סטטיסטי מקיף קבע את המובהקות של פערים אלו. ערך p של 0.003 חושב באמצעות מבחן T עבור דגימות לא מזווגות ברמת מובהקות של α=0.05 ומבחן דו-זנבי. ממצא זה מראה שיש הבדל מובהק סטטיסטית בין התשובות הממוצעות של הקבוצות. תוצאות אלו מתגבשות עוד יותר על ידי סטיות התקן המחושבות, שמגיעות ל-0.73 עבור קבוצת הקוהביטציה ו-0.82 עבור קבוצת הנשואים. השיטה הסטטיסטית לא רק מאמתת את הרלוונטיות של השונות בדעות בין משתתפי המחקר, אלא גם מוכיחה שקיים פער ניכר ביניהם. תוצאות מבחן ה-T מספקות תמיכה חזקה להשערת המחקר, ומראות שקיים הבדל מובהק סטטיסטית בין התגובות של זוגות החיים בקוהביטציה וזוגות טריים (איור 3). איור 3 : ניתוח השוואתי של ממוצע התשובות ההיגד "אני חושב שכל משפחה בסופו של דבר צריכה להביא ילדים לעולם" עוסק בצורה ישירה בשאלת המחקר. ההסכמה של המשתתפים עם הצהרה זו היא אינדיקציה חזקה לכך שהם רוצים ילדים. התשובות הממוצעות מספקות מידע בהשוואה להיגד זה. התגובה הממוצעת של המשתתפים בקבוצת הזוגות החיים בקוהביטציה הייתה נמוכה בהרבה עם ציון של 2.8, בעוד שהתשובה הממוצעת בקרב הנשואים הטריים הייתה 4.3. הפער בין ההערכות של שתי הקבוצות מדגיש את הפערים המהותיים בדעותיהן של שתי הקבוצות לגבי חשיבות האימהות. כמו קודם, נעשה שימוש במבחן T כדי להעריך את המובהקות הסטטיסטית של הבדלים אלו. תוקף המחקר לפי סטיות התקן המחושבות עבור קבוצת הקוהביטציה (0.51) וקבוצת הנשואים הטריים (0.64). לממצאים של מבחן ה-T היה ערך p נמוך מ-0.001, המעיד על הבדל משמעותי מאוד בתחושת הזוגות לגבי הצורך להביא ילדים לעולם. שיטה סטטיסטית זו תומכת בהבדלים שנצפו, ומוכיחה כי ההבדלים בין אנשים שחיים בקוהביטציה ובין זוגות נשואים טריים בתשובה לשאלה האם צריך ללדת ילדים מובהקים סטטיסטית. הממצאים מבטאים את הדינמיקה המורכבת של מערכות יחסים מודרניות על ידי הדגשת החשיבות של קוהביטציה בשינוי השקפותיהם ומשאלותיהם של אנשים לגבי תכנון המשפחה. איור 4: עמדה לגבי הורות בקבוצות המחקר השונות דיון מחקר זה השווה את נקודות המבט והעמדות של זוגות שחיים בקוהביטציה עם אלו של זוגות טריים כדי לבדוק את הקשר המורכב בין קוהביטציה לחוסר רצון להביא ילדים לעולם. התוצאות מספקות תובנה חדשה לגבי המורכבות של הרומנטיקה המודרנית והדינמיקה המשתנה של קוהביטציה והרכב משפחתי. ממצאי המחקר תומכים בהשערה, שזוגות שחיים בקוהביטציה רואים את היתרונות בהקמת משפחה בצורה שונה מזו של משקי בית גרעיניים. הרצון להקים משפחה היה נמוך יותר בקרב אנשים שחיו בקוהביטציה זמן מה לפני הנישואים. פרספקטיבות שונות של חובת ההורות של האדם עשויות להסביר את השונות הנצפית בגישות לתכנון המשפחה. מגבלה משמעותית של מחקר זה היא המדגם המצומצם. המחקר כלל בסך הכל 20 משתתפים: 10 אנשים החיים בקוהביטציה ו-10 נשואים. למרות שממצאי המחקר מסקרנים, הם לא חלים על כל הזוגות החיים בקוהביטציה בישראל. כמו כן, היה מאתגר לגייס זוגות שחיים בקוהביטציה למחקר, וזה הדגיש את הצורך במחקר נוסף כדי להתמודד עם אתגרים אלו ולהרחיב את גודל המדגם. מסקנות המחקר לגבי חוסר רצון להביא ילדים לעולם של זוגות במגורים משותפים (ידועים בציבור) חרף ההסתייגויות, יש למחקר זה השלכות חשובות על פענוח הדינמיקה המשתנה של מערכות יחסים עכשוויות. לאחר שנתפסה כאלטרנטיבה רדיקלית, קוהביטציה הפכה להיות נפוצה יותר בשנים האחרונות. ממצאי המחקר מדגישים את התערערות ההשקפות המסורתיות של נישואים וגידול ילדים בשנים האחרונות. מחקר זה מראה שזוגות שחיים בקוהביטציה נוטים יותר להיות פתוחים לגבי הרצון שלהם להמשיך באורח חיים לא מסורתי מאשר זוגות נשואים. ההשלכות של ממצאים אלו חורגות מעבר להחלטות אינדיבידואליות לתפיסות חברתיות של נישואים וחיי משפחה. ככל שיותר אנשים רואים בקוהביטציה אפשרות תקפה ומשמעותית לחיים, מתרחבות המוסכמות החברתיות. תופעה זו מצביעה על שינוי בהשקפות החברה וערכיה ומאיימת על האמונה הרווחת לפיה נישואים הם המבנה התקף היחיד למערכות יחסים מחייבות. המורכבות של תופעה זו מחייבת מחקר נוסף שיכלול מדגמים רחבים ומגונים יותר. ובכל זאת, מחקר זה מספק תובנות חיוניות לגבי הקשר בין קוהביטציה לבין חוסר הרצון להביא ילדים לעולם. גם כאשר הנורמות התרבותיות משתנות, יש צורך בידע מפורט על הסיבות לבחירות בתכנון משפחה מאחר והם מספקים הסבר על האופי המורכב של שותפויות מודרניות. * קוהביטציה - מגורים משותפים ללא נישואים DOI: 10.34104/bjah.024080085 Jiries A. (2024). The relationship between cohabitation and the reluctance to have children, Br. J. Arts Humanit., 6(2), 80-85 Read article תודות תודה רבה לכל המשתתפים המסורים שתרומתם, שלא תסולא בפז, העשירה והעלתה את הפרויקט הזה לגבהים חדשים. ניגוד עניינים אין למחברת ניגוד עניינים. מקורות 1) Batalova, J. A., & Cohen, P. N. (2002). Prema-rital cohabitation and housework: Couples in cross‐national perspective. J. of marriage and family, 64(3), 743-755. https://www.jstor.org/stable/3599939 2) Daatland, S. O. (2007). Marital history and inter-generational solidarity: The impact of divorce and unmarried cohabitation. J. of Social Issues, 63(4), 809-825. 3) Delnord, M., Blondel, B., & Zeitlin, J. (2015). What contributes to disparities in the preterm birth rate in European countries? Current opin-ion in obstetrics & gynecology, 27(2), 133. https://doi.org/10.1097/GCO.0000000000000156 4) Gassen, N. S. (2023). 16 Global Trends in Coha-bitation. The Oxford Handbook of Family Policy Over the Life Course, 349. 5) Hasibuzzaman MA, Noboneeta A, and Hridi NNC. (2022). Social media and social relation-ship among youth: a changing pattern and impacts in Bangladesh, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 4(1), 01-11. https://doi.org/10.34104/ajssls.022.01011 6) Heuveline, P., & Timberlake, J. M. (2004). The role of cohabitation in family formation: The United States in comparative perspective. J. of marriage and family, 66(5), 1214-1230. 7) Kalmijn, M., Loeve, A., & Manting, D. (2007). Income dynamics in couples and the dissolution of marriage and cohabitation. Demography, 44(1), 159-179. https://www.jstor.org/stable/4137226 8) Lavee, Y., & Katz, R. (2003). The family in Israel: Between tradition and modernity. Marri-age & Family Review, 35(1-2), 193-217. 9) Le Bourdais, C., & Lapierre‐Adamcyk, É. (2004). Changes in conjugal life in Canada: Is cohabitation progressively replacing marriage? J. of marriage and family, 66(4), 929-942. 10) Pesando, L. M. (2019). Global family change: Persistent diversity with development. Popula-tion and Development Review, 45(1), 133. 11) Popenoe, D. (2020). Disturbing the nest: Family change and decline in modern societies. Rout-ledge. 12) Seltzer, J. A. (2000). Families formed outside of marriage. J. of marriage and family, 62(4), 1247-1268. https://www.jstor.org/stable/1566734 13) Song, J., & Lai, W. (2020). Cohabitation and gender equality. China Review, 20(2), 53-80. 14) Stanton, G. T. (2008). What’s the Deal with Cohabitation? A Survey of This Decade’s Lead-ing Research. J. of marriage and family, 70, 861-878. 15) Treas, J., & Giesen, D. (2000). Sexual infidelity among married and cohabiting Americans. J. of marriage and family, 62(1), 48-60. https://doi.org/10.1111/j.1741-3737.2000.000 48.x

בשונה מהליך הגישור המסורתי שמתמקד בהגעה להסכם גירושין, מאפייניה הייחודיים של שיטת הגירושין בשיתוף פעולה מאפשרים לטפל בהיבטים נוספים שקשורים בתהליך הגירושין בגישור גירושין בשיתוף פעולה - פחות יקר, יותר קצר ופחות מלחמות כתבה של ד"ר עביר ג'יריס שהתפרסמה ב-MAKO ומדגישה את היתרונות הגישה של גירושין בשיתוף פעולה. גירושין בשיתוף פעולה - הגישה שעוזרת להגיע להסכמות לטובת הילדים וההורים עיקרי הגישה של גירושין בשיתוף פעולה: גירושין בשיתוף פעולה הם גישה מקיפה שהוכנסה לישראל ב-2009, הנבדלת מגישור מסורתי בכך שמעניקה לכל בן זוג עורך דין נפרד ומשלבת צוות רב-מקצועי של מטפלים, יועצים פיננסיים ומומחי ילדים. המאפיינים הייחודיים: השיטה מטפלת בכל ההיבטים של הגירושין - משפטיים, רגשיים, כלכליים ונושאים הקשורים לילדים, ומציעה פתרון מקיף במקום התמקדות רק על הסכם גירושין. היתרונות המרכזיים של גירושין בשיתוף פעולה: הגנה על הילדים - מזעור קונפליקטים וקידום תקשורת פתוחה ליצירת הסדרי משמורת המתאימים לטובת הילדים. חיסכון כלכלי - פחות הופעות בבית משפט והוצאות משפט נמוכות יותר. תמיכה רגשית - מעורבות מטפלים המספקים מרחב בטוח לביטוי רגשות וניהול האתגרים הרגשיים. העצמה והשתתפות - הצדדים שולטים על התוצאה במקום שהשופט יכתיב אותה השיטה מעודדת דיאלוג בונה ומבטיחה התנהלות חלקה יותר בנושאים כמו חלוקת רכוש, משמורת ועניינים כספיים, תוך מתן תחושת בעלות וסיפוק מההסכמות שהושגו. ד"ר עביר ג'יריס כמטפלת זוגית ורגשית וכמגשרת מצליחה להגיע לשיתוף פעולה ולהסכמות בין ההורים הגרושים לטובת הילדי וההורים.