מחקר: הסבאות כמקור לרווחה נפשית: סקירה נרטיבית על היתרונות הפסיכולוגיים של יחסי סבים/סבתות-נכדים בגיל המאוחר

מחקר זה בוחן את היתרונות הפסיכולוגיים הנלווים לסבאות, תוך התמקדות בדרך שבה יחסים בין-דוריים תורמים לבריאות הנפשית ולאיכות החיים של הסבים והסבתות. גלו איך הסבאות מגינה בתהליך ההזדמנות ומשפרת את הרווחה הפסיכולוגית ואת איכות החיים.

תקציר

בעשורים האחרונים עבר תפקידם של הסבים שינוי משמעותי הן בהיקפו והן במשמעותו. מעבר לתפקודם המשפחתי המסורתי, מהווים הסבים והסבתות מקור מהותי לרווחה רגשית, קוגניטיבית וחברתית בגיל המבוגר. סקירה נרטיבית זו בוחנת את היתרונות הפסיכולוגיים הנלווים לסבאות, תוך התמקדות בדרך שבה יחסים בין-דוריים תורמים לבריאות הנפשית ולאיכות החיים של הסבים והסבתות. בהתבסס על מחקר רב-תחומי בגרונטולוגיה, פסיכולוגיה, לימודי משפחה ועבודה סוציאלית, הסקירה מזהה מנגנונים מרכזיים שבאמצעותם הסבאות מפחיתה בדידות, דיכאון וירידה קוגניטיבית, ובו בזמן מחזקת תחושת משמעות, המשכיות זהות וחוסן נפשי. ניתן דגש מיוחד למודלים עכשוויים של סבאות, כגון מעורבות פעילה, טיפול אפוטרופסי וסבאות מרחוק, הן בהקשרים תרבותיים מערביים והן באלה שאינם מערביים. הסקירה דנה גם בהבדלים מגדריים, במעברים לאורך מעגל החיים ובהשלכות מדיניות המשפיעות על יחסי סבים/סבתות-נכדים. בסך הכול, הספרות מצביעה על כך שסבאות עשויה לשמש גורם מגן רב עוצמה בתהליך ההזדקנות, המשפר רווחה פסיכולוגית ואיכות חיים. נדונות המלצות למחקר עתידי ולפרקטיקה בגרונטולוגיה.

מבוא

המהפכים הדמוגרפיים של המאה ה-21 עיצבו מחדש את מבני המשפחה והאריכו את משך הקשרים הבין-דוריים. ככל שתוחלת החיים עולה, הופכת מערכת היחסים בין סבים וסבתות לנכדים למרכיב מרכזי במהלך חייהם של מבוגרים בגיל השלישי. הסבאות מספקת לא רק הזדמנויות ליצירת קשרים בין-דוריים, אלא מהווה גם מקור פסיכולוגי משמעותי שעשוי לשפר את הרווחה, במיוחד בתקופות מעבר כגון פרישה, התאלמנות או הידרדרות בריאותית.

בעוד שמחקרים קודמים התמקדו בעיקר בתרומתם של הסבים והסבתות להתפתחות נכדיהם, מצטברת לאחרונה ספרות המדגישה את אופייה ההדדי של מערכת יחסים זו. הסבים והסבתות מפיקים סיפוק רגשי, מעורבות קוגניטיבית וקשר חברתי מהמעורבות שלהם בחיי נכדיהם. יתרונות אלו עשויים לשמש כחיץ מפני סיכונים פסיכולוגיים כגון בדידות, דיכאון ופגיעה קוגניטיבית, אשר שכיחים בגיל המאוחר.

סקירה זו מבקשת לסנתז את גוף הידע המחקרי הנוכחי אודות האופן שבו סבאות משמשת מקור לרווחה נפשית בקרב מבוגרים. נבחנים מגוון היבטים, לרבות יתרונות רגשיים וקוגניטיביים, חוסן נפשי בהתמודדות עם שינויים לאורך החיים, הבדלים מגדריים והבדלים תרבותיים. מטרת הסקירה היא להציג תמונה מקיפה של תפקידה המגן של הסבאות בתהליך ההזדקנות, תוך זיהוי פערים למחקר עתידי והשלכות יישומיות בטיפול גרונטולוגי ובמדיניות חברתית.

היתרונות הרגשיים של הסבאות

הסבאות מעניקה העשרה רגשית משמעותית עבור מבוגרים, ומשמשת חיץ רב-עוצמה מפני מצוקה פסיכולוגית. מחקרים מראים בעקביות כי מעורבות עם נכדים מגבירה תחושות חיוביות, שביעות רצון מהחיים ורווחה רגשית. ההזדמנות להעניק טיפול, להעביר ערכים ולחזות בצמיחתם של הדורות הצעירים מחזקת תחושת גנרטיביות — משימה התפתחותית מרכזית בשלב ההזדקנות לפי שלבי הפסיכוסוציאליים של אריקסון.

הסיפוק הרגשי שמספקת הסבאות קשור קשר הדוק לתחושות שייכות, אהבה ורלוונטיות מתמשכת במסגרת המשפחתית. מעורבות פעילה בחיי הנכדים עשויה להפחית תחושות בדידות ואובדן, המאפיינות תקופות של פרישה, אבל או ירידה גופנית. נוסף על כך, אינטראקציות חיוביות בין סבים לנכדים נקשרות לרמות נמוכות יותר של תסמינים דיכאוניים ולדימוי עצמי גבוה יותר בקרב הסבים והסבתות.

ההתקשרות ובין סבים וסבתות לנכדים תורמת גם לאיזון רגשי בשני הצדדים. סבים וסבתות מדווחים לעיתים קרובות כי טיפוח נכדיהם מעניק משמעות מחודשת וחיוניות רגשית, המאזנים את הריקנות  הרגשית שעלולה להיווצר בשלבי החיים המאוחרים.

יתרונות קוגניטיביים ותפקודיים

מעבר לרווחים הרגשיים, הסבאות מקושרת גם לגירוי קוגניטיבי ולהשתתפות תפקודית. אינטראקציה עם נכדים מחייבת את המבוגרים להפעיל גמישות קוגניטיבית, לעסוק בלמידה ולהישאר פעילים מנטלית. השתתפות בשיחות, בפעילויות חינוכיות ובפתרון בעיות עם נכדים תורמת לגמישות קוגניטיבית ועשויה לעכב ירידה קוגניטיבית.

מחקר אורך מצא כי סבתות אשר סיפקו טיפול שגרתי בנכדיהן הציגו ביצועים טובים יותר בזיכרון ובתפקוד ניהולי בהשוואה לבנות גילן שאינן מטפלות. עם זאת, נמצא כי תועלת זו מתוארת בעקומה בצורת U, כאשר טיפול אינטנסיבי מדי (מעל חמישה ימים בשבוע) עלול להוביל לעומס טיפולי ולפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי.

המעורבות הקוגניטיבית בסבאות כוללת גם את העברת הידע התרבותי, ההיסטוריה המשפחתית והערכים המוסריים — פעילויות המעוררות שליפת זיכרון ובניית נרטיב. סבים העוסקים בסיפור סיפורים ובהוראת היסטוריית המשפחה מפעילים תהליכי זיכרון ארוך טווח, התורמים לבריאות נוירולוגית ולאריכות ימים קוגניטיבית.

היתרונות התפקודיים של הסבאות כוללים גם פעילות גופנית ומבנה יומיומי. טיפול קבוע בנכדים מחייב את הסבים לשמור על לוחות זמנים, ניידות פיזית וערנות לפעילויות שגרתיות. גורמים אלו תורמים לרווחה תפקודית, מעודדים שמירה על הבריאות ומסייעים למבוגרים לשמור על אורח חיים פעיל.

התמודדות עם מעברים בחיים

הסבאות משמשת לעיתים קרובות ככוח מייצב בתקופות מעבר משמעותיות בחיים כגון פרישה, התאלמנות או הידרדרות בריאותית. מספר מחקרים מצאו כי שמירה על קשרים קרובים עם נכדים מסייעת לסבים להסתגל באופן חיובי יותר לשינויים אלו.

הנכדים עשויים להעניק תמיכה רגשית, חברות ותחושת מטרה מחודשת בזמנים שבהם המבוגרים חווים אובדן תפקידים או צמצום רשתות חברתיות. נוכחותם של נכדים משמשת לעיתים קרובות כגורם מניע לשמירה על הבריאות הפיזית ולחיזוק החוסן הנפשי.

בנוסף, בהקשר של התאלמנות, קשרי הסבאות יכולים להפחית תחושות של אבל ובדידות, ולסייע להסתגלות לאחר האובדן. הקשר הבין-דורי מהווה אפוא מקור התמודדות המטפח חוסן נפשי ותפקוד אדפטיבי בתקופות מאתגרות. מחקרם של קינג ואלדר (1997) הדגיש כיצד סבים ששמרו על קשר עם נכדיהם לאחר התאלמנות הצליחו להסתגל טוב יותר רגשית וחברתית לאורך זמן.

מחקרים מדגישים גם את תפקידה של הסבאות בהפחתת מתחים הנובעים ממחלות כרוניות או מירידה בתפקוד הגופני. המעורבות עם נכדים מספקת תמריץ מתמשך לשמירה על בריאות עצמית, עמידה בהנחיות רפואיות ופיתוח אסטרטגיות התמודדות אקטיביות, אשר עשויות לשפר את תוצאות הבריאות ואת ההתאמה הפסיכולוגית (Kim et al., 2018; Hughes et al., 2007).

באופן זה, הסבאות פועלת כמנגנון אדפטיבי דינמי המשולב במספר תחומי תפקוד בגיל המאוחר.

שונות מגדרית ותרבותית

הבדלים מגדריים בחוויות הסבאות תועדו בהרחבה. סבתות נוטות לדווח על מעורבות רגשית עמוקה יותר, השתתפות אינטנסיבית יותר בטיפול והפקת תועלת רבה יותר מהסבאות בהשוואה לסבים. נורמות חברתיות ותרבותיות מייעדות לרוב את תפקיד ההזנה והטיפול לסבתות, דבר המוביל לחוויות פסיכולוגיות מובחנות בין המגדרים.

לדוגמה, מציין מאן (2007) כי סבים נוטים למלא תפקידים פריפריאליים יותר בטיפול, אף כי ישנם סבים המדווחים על סיפוק עמוק בתפקידים של ייעוץ, חניכה והוראה. סבתות, לעומת זאת, מעורבות לרוב בטיפול יומיומי ובתמיכה רגשית, המשפיעים על תחושת המשמעות והרווחה שלהן.

הקשר התרבותי ממלא אף הוא תפקיד מכריע בעיצוב חוויית הסבאות. בחברות קולקטיביסטיות, כגון אלו שבאסיה, במזרח התיכון ובחלק מאפריקה, נושאים הסבים תפקיד פעיל בגידול הנכדים והם חלק אינטגרלי ממשקי הבית. לעומת זאת, בחברות מערביות אינדיבידואליסטיות, תפקיד הסבאות מתמקד יותר בתמיכה רגשית ובחברות, ללא חובות טיפול יומיומיות שוטפות.

כמו כן, גורמים כגון הגירה, משפחות טרנס-לאומיות ומרחק גיאוגרפי משפיעים על תדירות ואיכות האינטראקציות בין סבים לנכדים. חידושי הטכנולוגיה (כגון שיחות וידאו, רשתות חברתיות) מאפשרים לסבים לשמור על קשרים בין-דוריים גם מרחוק, ובכך מקטינים את ההשפעות השליליות של המרחק.

בלדסאר ומרלה (2014) מדגישים כי סבאות טרנס-לאומית מציעה הן הזדמנויות להמשך קשר רגשי והן יצירת אמביוולנטיות רגשית בשל המרחק. דינמיקות מורכבות אלו מחייבות הסתגלות ואסטרטגיות יצירתיות לשימור הקרבה הרגשית על אף המחסומים הגאוגרפיים.

השלכות מעשיות ומדיניות

הכרה בסבאות כמקור לרווחה נפשית נושאת השלכות חשובות עבור פרקטיקה גרונטולוגית ומדיניות ציבורית. התערבויות המעודדות פעילויות בין-דוריות עשויות לשפר את בריאותם הנפשית של מבוגרים תוך חיזוק הלכידות המשפחתית. תוכניות תמיכה המעודדות איזון בתפקידי הטיפול עשויות למקסם את היתרונות הקוגניטיביים והרגשיים של הסבאות, תוך מניעת עומס יתר על המטפל.

מספר תוכניות קהילתיות הוכיחו את יעילותן בקידום פעילויות בין-דוריות מובנות. לדוגמה, תוכניות טיפול יום בין-דוריות, בהן משתתפים יחדיו מבוגרים וילדים בפעילויות לימודיות ובילוי, שיפרו את מצב הרוח, הפחיתו בדידות והגבירו תחושת מטרה בקרב סבים משתתפים (Hayslip et al., 2019).

קובעי מדיניות צריכים לשקול לשלב תוכניות בין-דוריות במרכזים קהילתיים, בתי ספר ושירותים חברתיים, במטרה להקל על מעורבות משמעותית של סבים ונכדים. אסטרטגיות בריאות הציבור המתמודדות עם בידוד חברתי בקרב מבוגרים עשויות להפיק תועלת מהסתמכות על הסבאות כגורם מגן. ממשלות עשויות אף לשקול הטבות מס, מערכות תמיכה למטפלים או מדיניות פרישה גמישה, אשר יכירו בתרומתם של הסבים בתפקידי טיפול.

אנשי מקצוע בתחום הבריאות העובדים עם מבוגרים צריכים להעריך ולשלב את תפקידי הסבאות בתוכניות טיפול הוליסטיות, מתוך הכרה בפוטנציאל הטיפולי של קשרים בין-דוריים בקידום הרווחה הנפשית. מטפלים בתחום בריאות הנפש יכולים להשתמש בסבאות כמשאב קליני לפיתוח אסטרטגיות התמודדות, לשיפור ויסות מצב הרוח ולחיזוק קשרים משפחתיים.

יתרה מכך, תוכניות הכשרה ותמיכה המעניקות לסבים מיומנויות הורות, ידע בהתפתחות הילד ואסטרטגיות לניהול לחצים, עשויות לשפר את רווחתם של הסבים והנכדים כאחד. באמצעות משאבים אלו יכולים מערכות השירותים החברתיים להעצים סבים לנהל ביעילות את תפקידי הטיפול תוך שמירה על בריאותם ורווחתם הנפשית.

לבסוף, על קובעי המדיניות להתייחס לפגיעות המאפיינות סבים/סבתות אפוטרופסיים, הנושאים לעיתים באחריות טיפולית מלאה עקב היעדרות הורית, התמכרויות, כליאה או משברים אחרים. מצבים אלו מציבים את הסבים/הסבתות בסיכון מוגבר למתח כלכלי, אתגרים משפטיים ועומס נפשי (Hayslip & Kaminski, 2005; Gerard et al., 2015).

דיון

הספרות הנסקרת מדגישה את תפקידה הרב-ממדי של הסבאות בהעצמת הרווחה הפסיכולוגית בשלבי החיים המאוחרים. יתרונות רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים משתלבים ליצירת חוויית הזדקנות מועשרת עבור סבים/סבתות המקיימים קשרים פעילים וחיוביים עם נכדיהם.

הרווחה הרגשית מתבטאת בתחושות של מטרה, שייכות ואהבה הנובעות מהקשר הבין-דורי. יתרונות קוגניטיביים נובעים מהגירוי המנטלי הכרוך בתקשורת, טיפול ולמידה בין-דורית. חשוב לציין כי הסבאות עשויה לשמש חיץ עוצמתי מפני דיכאון, בדידות וירידה קוגניטיבית — תופעות שכיחות בקרב מבוגרים.

דינמיקות תרבותיות ומגדריות מעצבות אף הן את חוויות הסבאות, וממחישות את חשיבות ההקשר בבחינת השפעותיה הפסיכולוגיות. בתרבויות קולקטיביסטיות, אחריות הטיפול האינטנסיבית עשויה לחזק את הקשרים הבין-דוריים אך גם ליצור עומס נפשי. לעומת זאת, מודלים מערביים של סבאות מדגישים לרוב תמיכה רגשית ללא חובת טיפול יומיומי, ומציעים דפוסים שונים של תועלת ועומס.

יתרה מכך, המעבר לתפקיד הסבאות עשוי לשמש משאב פסיכולוגי בתקופות של שינוי במהלך החיים, כגון פרישה, התאלמנות או ירידה פיזית. המעורבות המתמשכת בחיי הנכדים מאפשרת למבוגרים לשמר תפקידים משמעותיים גם כאשר תפקידים חברתיים ותעסוקתיים אחרים מצטמצמים. 

אף כי הספרות הנסקרת מספקת תובנות חשובות, נותרו פערים הנוגעים לתוצאות ארוכות טווח, להבדלים בין קבוצות סוציו-אקונומיות ולמנגנונים הספציפיים באמצעותם משפיעה הסבאות על בריאות הנפש. האינטראקציה בין משתנים אישיים ותרבותיים מחייבת מחקרי אורך ומחקרים השוואתיים רחבי היקף.

מסקנות

הסבאות מתגלה כמשאב פסיכולוגי משמעותי התורם לרווחתם של מבוגרים בשלל תחומים רגשיים, קוגניטיביים ותפקודיים. מערכת היחסים הבין-דורית מציעה חילופין הדדיים מועילים המחזקים זהות, חוסן ושביעות רצון מהחיים עבור הסבים.

ככל שהאוכלוסיות ממשיכות להזדקן ומבני המשפחה עוברים שינויים, תפקיד הסבים/הסבתות נעשה רלוונטי יותר הן לרווחה האישית והן ללכידות החברתית. הבנת המנגנונים וההקשרים המיטביים למיצוי היתרונות של הסבאות עשויה להנחות התערבויות ממוקדות, פיתוח מדיניות ופרקטיקות קליניות בתחום הגרונטולוגיה.

מחקרים עתידיים צריכים לשאוף לבחון את המורכבויות של הסבאות בהקשרים תרבותיים וחברתיים-כלכליים מגוונים, בעוד שמטפלים וקובעי מדיניות מתבקשים להכיר ולתמוך בתרומתם הייחודית של סבים וסבתות למערכות המשפחתיות ולקהילות בכל הדורות.

בעוד שחלק ניכר מהספרות מדגיש את היבטיה החיוביים של הסבאות, חשוב לא פחות לשקול נסיבות בהן הסבאות עלולה לתרום למצוקה, במיוחד במקרים של סבאות אפוטרופסית או כאשר הסבים/הסבתות מגדלים את נכדיהם באופן מלא תחת תנאים משפחתיים מאתגרים. מצבים אלו מחייבים תגובות מדיניות ממוקדות, הגנות משפטיות, תמיכה כלכלית ושירותי בריאות נפש המתייחסים לצורכיהם הייחודיים של סבים בקבוצה זו.

יתרה מזאת, נדרשים מחקרי אורך נוספים אשר יבחינו כיצד הסבאות משפיעה על מהלכי הבריאות לאורך זמן, וכן יבחנו את התוצאות הקוגניטיביות, הרגשיות והתפקודיות לטווח הארוך, בהתאם לרמות שונות של עוצמת הטיפול. על החוקרים גם לבדוק כיצד משתנים תרבותיים, מגדריים וחברתיים-כלכליים פועלים ומשפיעים על תהליכים אלו.

לסיכום, הסבאות מייצגת תפקיד דינמי ומתפתח אשר עשוי לשמש כמשאב מרכזי בקידום רווחה נפשית והזדקנות בריאה. עם קיומן של מערכות תמיכה והכרה מתאימות, ניתן למקסם את יתרונות קשרי הסב-נכד — לא רק עבור המבוגרים עצמם אלא עבור כלל מערכות המשפחה והחברה הבין-דורית.

סקירת הספרות המורחבת: יסודות תיאורטיים

גנרטיביות לפי אריקסון והסבאות

אחד ממסגרות העבודה התאורטיות המרכזיות להבנת היתרונות הפסיכולוגיים של הסבאות נובע משלבי ההתפתחות הפסיכוסוציאליים של אריק אריקסון. בשלב של "גנרטיביות לעומת קיפאון", שואפים המבוגרים להשאיר אחריהם מורשת ולתרום לדורות הבאים, ובכך להבטיח המשכיות ומשמעות בחייהם (Erikson, 1982). הסבאות ממלאת ישירות משימה התפתחותית זו באמצעות אפשרות להזין, להדריך ולהשקיע בצמיחתם של נכדיהם. תפקיד זה מחזק את הזהות הפסיכולוגית, מטפח מטרה ומשמש כחיץ משמעותי כנגד תחושות של חוסר תכלית או קיפאון.

העברת ערכי משפחה, מסורות ונרטיבים מאפשרת לסבים לחוות "זהות נרטיבית" — תחושת עצמי כ"מספרי סיפורים" המשתפים חוויות חיים בין-דוריות (Kirchhoff et al., 2012). פונקציה זו לא רק מעודדת מעורבות קוגניטיבית, אלא גם מסייעת ביצירת משמעות לאורך רצף החיים ובכך תורמת לרווחה נפשית.

תאוריית ההתקשרות והקשרים הבין-דוריים

תאוריית ההתקשרות, אשר פותחה במקור לצורך הסבר על קשרים רגשיים בין ילדים למטפליהם הראשוניים, חלה גם על מערכות יחסים בין-דוריות בשלבי החיים המאוחרים. קשרי התקשרות חזקים בין סבים לנכדיהם מספקים ביטחון רגשי לשני הצדדים (Silverstein & Ruiz, 2006). עבור הסבים, קשרים אלו מפחיתים חרדה, מספקים ניחום רגשי ומחזקים את תחושת השייכות והמשמעות במסגרת המשפחה.

סבים הנהנים מהתקשרויות בטוחות עם נכדיהם מסוגלים להתמודד טוב יותר עם אתגרים רגשיים כגון אבל, מחלה או אובדן תפקידים לאחר הפרישה (Lussier et al., 2002). במקביל, נהנים הנכדים מרגולציה רגשית והדרכה בין-דורית התומכות בהתפתחותם הפסיכולוגית, ובכך נוצרת דינמיקה הדדית מחזקת.

תאוריית התפקידים ושימור הזהות

תאוריית התפקידים גורסת כי אנשים שואבים תחושת משמעות והערכה עצמית ממילוי תפקידים חברתיים משמעותיים. עבור מבוגרים, הסבאות מציעה תפקיד חדש לעיתים כתחליף לתפקידים שנחלשים בעקבות פרישה, התאלמנות או מגבלות פיזיות (Herlofson & Hagestad, 2012). תפקיד הסבאות מאפשר השתלבות חברתית והגשמה רגשית, ובכך תומך בזהות ובערך העצמי.

מחקרים מצאו כי אנשים המזהים עצמם בעוצמה עם תפקיד הסבאות מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים ועל תוצאות פסיכולוגיות טובות יותר (Mahne & Huxhold, 2015). המשכיות תפקודית תורמת ליציבות רגשית, מחזקת את הנרטיב האישי ומספקת מסגרת להתמודדות עם שינויים טבעיים המלווים את ההזדקנות.

תאוריית הסלקטיביות הסוציו אמוציונלית

תאוריית הסלקטיביות הסוציו אמוציונלית (Carstensen, 1992) גורסת שככל שהאדם מתבגר, הוא נותן עדיפות לקשרים רגשיים משמעותיים על פני רשתות חברתיות רחבות. הסבאות משתלבת באופן טבעי בתיאוריה זו, שכן הקשר הבין-דורי טומן בחובו משמעות רגשית עמוקה עבור המבוגרים. מיקוד זה מגביר רגשות חיוביים, מפחית בדידות ומטפח חוסן נפשי (Fingerman et al., 2012).

סבים המעדיפים זמן איכות עם נכדיהם מדווחים לעיתים קרובות על שביעות רצון גבוהה מהחיים, ירידה בתסמינים דיכאוניים ושיפור בוויסות הרגשי. הדגש על חוויות רגשיות עשירות יוצר מעגל תגובה חיובי התומך ברווחה פסיכולוגית ובתפקוד אדפטיבי מתמשך.

מסלולים קוגניטיביים לרווחה

בנוסף לגורמים רגשיים, מסלולים קוגניטיביים ממלאים תפקיד מהותי ביתרונות הבריאות הנפשית של הסבאות. עיסוק בפעילויות מעוררות קוגניטיבית עם הנכדים — כגון קריאה, משחקים, הוראה או סיפור סיפורים — מפעילים תהליכים נוירופלסטיים (Burn & Szoeke, 2015).

גירוי קוגניטיבי קבוע עשוי לעכב את הופעת הליקוי הקוגניטיבי ולהפחית את הסיכון למחלות כגון דמנציה או אלצהיימר (Thomas et al., 2017). חובות הטיפול הפעיל מחייבות פתרון בעיות, ניהול קשב ושליפת זיכרון — כולם מערבים תפקודים ניהוליים ותומכים בבריאות הקוגניטיבית.

יתרה מזאת, סיפור סיפורים תרבותי והעברת חכמת חיים בין-דורית מעודדים שליפת זיכרונות אוטוביוגרפיים, תורמים לקוהרנטיות נרטיבית ומחזקים את הזהות האישית (Kirchhoff et al., 2012).

הקשרים פיזיולוגיים של הסבאות

ממצאים מחקריים מתפתחים מצביעים על כך שמעורבות סבים/סבתות עשויה להניב יתרונות פיזיולוגיים נוספים. חוויות סבאות חיוביות נקשרות לרמות נמוכות יותר של סמני דלקת ולתוצאות טובות יותר במערכת הלב וכלי הדם (Silverstein & Ruiz, 2006; Hughes et al., 2007). תחושת הסיפוק הרגשי והשפעות האיזון על מצבי לחץ תורמות לירידת רמות הקורטיזול, להפחתת לחץ דם ולשיפור איכות השינה, ובכך תומכות בבריאות הכללית ובאריכות ימים.

אולם כאשר חובות הטיפול נעשות מכבידות — כמו במקרים של סבאות אפוטרופסית מלאה ללא תמיכה מתאימה — יתרונות פיזיולוגיים אלו עלולים להתהפך, ולגרום לתגובות סטרס כרוניות ולתוצאות בריאות שליליות (Hayslip & Kaminski, 2005). לפיכך, שמירה על איזון בעוצמת הטיפול היא קריטית לשימור השפעות הבריאות החיוביות של הסבאות.  

הסבאות בהקשרים בין-תרבותיים

חברות קולקטיביסטיות לעומת אינדיבידואליסטיות

הסבאות נוקטת בצורות שונות בהתאם להקשרים תרבותיים מגוונים. בחברות קולקטיביסטיות, בהן ישנה הערכה גבוהה לתלות הדדית משפחתית, הסבים/הסבתות ממלאים לעיתים תפקידי טיפול מרכזיים, ולעיתים אף הופכים להורים משניים או ראשיים (Chen & Liu, 2012; Yeh et al., 2009). באסיה, במזרח התיכון, באפריקה ובלטינו-אמריקה, סבים/סבתות חיים לעיתים קרובות במשקי בית רב-דוריים בהם חלוקת הטיפול משותפת, והמבוגרים נושאים באחריות ובסמכות משמעותיות.

בהקשרים אלו, הסבאות משולבת עמוקות במערכות המשפחתיות ומעניקה הן סיפוק רגשי והן תחושת אחריות מתמשכת. הסבים/סבתות מספקים טיפול בילדים כאשר ההורים עובדים, תורמים כלכלית וממלאים תפקיד מרכזי בהעברת ערכים תרבותיים, דתיים ומוסריים (Baldassar & Merla, 2014).

לצד תגמולים רגשיים אלו, עשויים להתלוות תובענות פיזיות, לחצים כלכליים והגבלות על האוטונומיה האישית, במיוחד כאשר נטל הטיפול כבד ונמשך לאורך שנים (Hayslip & Kaminski, 2005).

לעומת זאת, בחברות אינדיבידואליסטיות — כגון בצפון אמריקה ובחלקים מאירופה — מושם דגש על תמיכה רגשית וליווי חברתי מבלי להטיל על הסבים חובות טיפול יומיומיות. מודל זה מציע לעיתים מעורבות גמישה המאפשרת לאזן בין עיסוקים אישיים לבין מעורבות משפחתית (Herlofson & Hagestad, 2012).

במערב נוטים הסבים/סבתות להעדיף שמירה מזדמנת על נכדים, פעילויות חינוכיות, תמיכה רגשית ומתן סיוע פיננסי, במקום נשיאה באחריות טיפול יומיומית מלאה. דגם זה מספק לרוב תגמולים רגשיים מובהקים מבלי ליצור את מידת העומס הפיזי והפסיכולוגי הכרוכה במערכי טיפול אינטנסיביים יותר.

סבאות טרנס-לאומית והגירה

תופעת הסבאות הטרנס-לאומית נעשתה שכיחה יותר בעקבות גלובליזציה, הגירה לצורכי עבודה ותנועות פליטים. רבים מהסבים חווים ניתוק גיאוגרפי מנכדיהם אך שומרים על קשרים באמצעות טכנולוגיה, ביקורים תקופתיים או מגורים זמניים משותפים (Baldassar & Merla, 2014).

כלים טכנולוגיים כגון שיחות וידאו, רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים מאפשרים לסבים להמשיך ולהיות מעורבים בחיי נכדיהם, לשתף סיפורים, להעניק הדרכה ולספק תמיכה רגשית למרות המרחק. אינטראקציות וירטואליות אלו אינן מהוות תחליף מלא לקרבה פיזית, אך עדיין יוצרות קשרים רגשיים משמעותיים התומכים ברווחה הנפשית (Bachman & Killian, 2018).

עם זאת, עבור חלק מהסבים, ההפרדה הפיזית יוצרת תחושות של כמיהה, חוסר אונים או צער, במיוחד כאשר הקשר מוגבל בשל מגבלות ויזה, קשיים כלכליים או עימותים פוליטיים. במקרים כאלו, היעדר המעורבות הישירה עלול להפחית חלק מהיתרונות הפסיכולוגיים של הסבאות (Baldassar & Merla, 2014).

סבים וסבתות  מהגרים העוברים למדינה אחרת כדי לסייע לילדיהם המבוגרים בטיפול בנכדים, מתמודדים לא פעם עם אתגרים בהסתגלות לתרבות חדשה, שפה זרה ורשתות חברתיות חדשות, תוך איזון בין דרישות הטיפול ובין הצרכים האישיים שלהם. אף שהמעבר נובע פעמים רבות מתוך אהבה ומחויבות, הוא עשוי להוביל למתח רגשי, אובדן קשרים חברתיים בארץ המוצא ומתחי הסתגלות תרבותיים (Baldassar & Merla, 2014).

סבאות במשפחות גרושות ומשפחות מורכבות

גירושין ונישואין שניים יוצרים מורכבות נוספת בקשרי סב/סבתא -נכד. במקרים רבים, מהווים הסבים גורם מייצב עבור נכדים החווים משבר משפחתי (Lussier et al., 2002).

הסבים עשויים לשמש מקור תמיכה רגשי יציב, להעניק חום, מסגרת ורציפות בתקופה בה ההורים חווים שינויים. קשרים הדוקים עם סבים נמצאו כממתנים את השפעותיהם השליליות של גירושי הורים על הילדים, כגון חרדה, דיכאון והישגים לימודיים ירודים (King & Elder, 1997).

עם זאת, מבנים משפחתיים שלאחר גירושין עלולים גם להגביל את נגישות הסבים/הסבתות, במיוחד כאשר עימותים בין ההורים גורמים להגבלת ביקורים או ליחסים מתוחים בין הסבים/הסבתות לילדיהם הבוגרים. הסדרים משפטיים ואפוטרופסות משפיעים לעיתים על היכולת של הסבים/הסבתות לשמור על קשר עקבי עם נכדיהם, ולעיתים יוצרים מצוקה רגשית עבור הסבים/הסבתות הנאלצים להתמודד עם ניתוק כפוי (Silverstein & Ruiz, 2006).

במשפחות מחודשות, מציבה הסבאות החורגת (סבא/סבתא חורגים) דינמיקות חדשות, בהן יש צורך לעיתים בטיפוח מכוון של קשרים רגשיים ולא בהנחות קירבה אוטומטיות. ישנם סבים/סבתות חורגים המדווחים על השתלבות מוצלחת ועל קשרים מספקים, בעוד אחרים חווים קשיים בביסוס קרבה רגשית בשל אמביוולנטיות, אי בהירות תפקודית או התנגדות מצד הנכדים או בני משפחה אחרים (Lüscher, 2018).

ציפיות מגדריות ונורמות חברתיות

המגדר מעצב באופן משמעותי את הציפיות והחוויות של הסבאות במגוון תרבויות. ברוב התרבויות, מצופה מהסבתות למלא תפקידי הזנה וטיפול, בעוד שהסבים ממלאים לרוב תפקידי ייעוץ, תמיכה כלכלית או בילוי (Mann, 2007).

בתרבויות רבות, משמשות הסבתות כמטפלות העיקריות המספקות טיפול יומיומי, נחמה רגשית והעברת מורשת תרבותית. תפקיד זה יכול לתרום לסיפוק רגשי עמוק, אך גם ליצור לחץ לעמוד בדרישות טיפוליות החורגות לעיתים מכוחותיהן הפיזיים, במיוחד כאשר בריאותן ירודה או כאשר התמיכה המשפחתית מוגבלת (Hayslip & Kaminski, 2005).

הסבים עשויים להפיק יתרונות פסיכולוגיים מתפקידי חניכה, סיפור סיפורים והוראה בין-דורית. עם זאת, ישנם סבים המדווחים על תחושות שוליות או על חוסר בהירות תפקידית, במיוחד כאשר נורמות חברתיות מרתיעות מהם ביטוי רגשי או מגבילות את הזדמנויותיהם להשתתפות ישירה בטיפול (Mann, 2007).

הבנת דינמיקות מגדריות אלו חיונית לצורך עיצוב התערבויות ותוכניות תמיכה המכירוֹת בחוויות השונות של סבתות וסבים, תוך יצירת הזדמנויות שוות למעורבות משמעותית.

סבאות אפוטרופסית: טיפול בעוצמה גבוהה

עליית תופעת הסבים האפוטרופסיים

סבאות אפוטרופסית מתייחסת למצבים בהם סבים/סבתות נוטלים על עצמם אחריות טיפולית מלאה בנכדים בהיעדר ההורים הביולוגיים. מערך טיפול זה נעשה נפוץ יותר עקב גורמים כגון התמכרות הורית, כליאה, מחלות נפש, מוות או שירות צבאי של ההורים (Hayslip & Kaminski, 2005; Gerard et al., 2015).

הסבים/הסבתות האפוטרופסיים מתמודדים לעיתים קרובות עם אתגרים משפטיים, כלכליים ורגשיים מורכבים שעה שהם נכנסים לתפקיד ההורי בשלב חיים בו ציפו לפרישה או להפחתת אחריות. רבים חווים עומס כלכלי נוכח הכנסות מוגבלות, הוצאות משפטיות או סיוע ציבורי שאינו מספק (Hayslip et al., 2019).

על אף האתגרים, הסבאות האפוטרופסית מעניקה גם תגמולים רגשיים, כולל קשרי התקשרות חזקים עם הנכדים, תחושת מטרה והסיפוק שבהצלת ילדים ממערכות אומנה או מוסדות (Gerard et al., 2015).

השפעה פסיכולוגית של הסבאות האפוטרופסית

לצד תגמוליה, הסבאות האפוטרופסית כרוכה גם בסיכונים מוגברים לעומס טיפולי, דיכאון, חרדה ובעיות בריאות פיזית (Hayslip & Kaminski, 2005).

מחקרים מצאו כי סבים /סבתות אפוטרופסיים מדווחים על רמות לחץ גבוהות יותר בהשוואה לסבים/סבתות שאינם נושאים באחריות טיפול מלאה, בעיקר כאשר הטיפול נמשך לאורך זמן, כרוך בעוצמות גבוהות או מלווה בקונפליקטים משפחתיים בלתי פתורים. הדרישות הפיזיות של טיפול יומיומי מלא עלולות להחמיר מחלות קיימות או לתרום לעייפות כרונית, הפרעות שינה ולחץ דם גבוה (Chen & Liu, 2012).

יתרה מזאת, הסבים/הסבתות האפוטרופסיים מתמודדים לא פעם עם קשרים מורכבים עם ילדיהם הבוגרים — הורים הנעדרים, מנותקים או משתתפים באופן חלקי — מצב היוצר רגשות של אבל, אשמה או כעס, אשר עלולים להגביר את המצוקה הפסיכולוגית (Gerard et al., 2015).

מערכות תמיכה כגון ייעוץ, קבוצות תמיכה עמיתות, סיוע משפטי ותוכניות סיוע כלכלי הוכחו כמפחיתות חלק מהשפעות הלחץ, אולם הנגישות למשאבים אלו משתנה לפי אזור ורקע חברתי-כלכלי נפשי (Hayslip et al., 2019).

אתגרים משפטיים ושיקולי מדיניות

חסמים משפטיים לזכויות ביקור ומשמורת סבים/סבתות

במדינות רבות, המסגרות המשפטיות בנוגע לזכויות סבים/סבתות אינן אחידות או ברורות דיין. סבים/סבתות  אפוטרופסיים עשויים להיתקל בקשיים בקבלת אפוטרופסות משפטית, בהשגת ביטוח בריאות עבור הנכדים, או בקבלת סמכות לקבל החלטות חינוכיות ורפואיות בשם הילדים (Gerard et al., 2015).

סבים/סבתות  שנמנעת מהם אפשרות לבקר את נכדיהם בשל סכסוכי גירושין או קונפליקטים הוריים חווים לעיתים קרובות אובדן רגשי עמוק ומצוקה פסיכולוגית. גופי סנגוריה משפטית קוראים לחקיקה ברורה שתכיר בחשיבות מעורבותם של הסבים/הסבתות ותספק להם מעמד חוקי בעת מחלוקות משמורת וביקור (Silverstein & Ruiz, 2006).

בחלק מהמדינות הונהגו זכויות ביקור ייחודיות לסבים/סבתות , בעוד שבאחרות ניתנת סמכות ההכרעה לבתי המשפט לענייני משפחה, דבר המוביל לעיתים לתוצאות לא עקביות שאינן תמיד משרתות את טובת הילד או את רווחת הסבים (King & Elder, 1997).

פערים במדיניות הציבורית

למרות העלייה המשמעותית בהיקף הסבאות האפוטרופסית, רבות ממדיניות הרווחה אינן מספקות מענה הולם לצורכיהם של סבים/סבתות הנושאים בתפקידי טיפול. גישה מוגבלת לקצבאות, כיסוי רפואי, שירותי בריאות נפשיים ומשאבים נגישים לטיפול בילדים, מציבים רבים מן הסבים/הסבתות הללו בסיכון לעוני ולשחיקה נפשית (Hayslip et al., 2019).

בין הרפורמות שהוצעו על ידי גורמי מדיניות וסנגוריה:

• תוכניות סיוע כספי ייעודיות למטפלים הסבים/הסבתות

• תהליכים משפטיים פשוטים למתן אפוטרופסות ומשמורת

• הרחבת הגישה לשירותי בריאות וייעוץ נפשי עבור הסבים/הסבתות והנכדים

• מקורות ידע ותמיכה הורית המותאמים למטפלים מבוגרים המתמודדים עם אתגרי גידול עדכניים

שילוב תמיכות אלו במסגרת מערכות הרווחה, בריאות הציבור ותמיכת המשפחה יוכל לסייע בהפחתת העומס על הסבים/הסבתות  המטפלים ולהעצים את יתרונותיה הפסיכולוגיים של הסבאות במגוון הקשרים טיפוליים.

סבאות ובריאות נפשית: גורמי הגנה וסיכון

גורמי הגנה

מספר מחקרים תיעדו גורמים מגִנים פסיכולוגיים הקשורים לסבאות:

שילוב חברתי: הסבאות מקדמת חיבור חברתי, מפחיתה בידוד ומגבירה השתתפות באירועים משפחתיים, בפעילויות דתיות ובקהילה (Fingerman et al., 2012; Hughes et al., 2007).

תחושת מטרה ושליטה: הסבאות מספקת משמעות, מטרה והזדמנויות לשליטה במיומנויות טיפול, מחזקת תחושת מסוגלות אישית וביטחון עצמי (Erikson, 1982; Kirchhoff et al., 2012).

רגשות חיוביים ושביעות רצון מהחיים: הקשרים הבין-דוריים מציעים שמחה, חברות והגשמה, אשר משפרים את רווחת החיים הסובייקטיבית (Mahne & Huxhold, 2015; Kim et al., 2018).

גירוי קוגניטיבי: תפקידים טיפוליים פעילים תומכים בעוררות קוגניטיבית ועשויים לדחות ירידה קוגניטיבית (Burn & Szoeke, 2015; Thomas et al., 2017).

חוסן רגשי: הסבאות תורמת ליציבות רגשית, התמודדות אדפטיבית וגמישות פסיכולוגית בזמני אובדן או שינוי (King & Elder, 1997; Gerard et al., 2015).

גורמי הגנה אלו מחזקים את ההבנה כי הסבאות עשויה לשמש משאב פסיכו-סוציאלי משמעותי בשלבי הזקנה.

גורמי סיכון

עם זאת, הסבאות מלווה גם בגורמי סיכון אפשריים העלולים לפגוע ברווחה הפסיכולוגית:

עומס מטפל: טיפול אינטנסיבי, במיוחד בסבאות אפוטרופסית, עלול להוביל לשחיקה, עייפות נפשית ופיזית (Hayslip & Kaminski, 2005; Gerard et al., 2015).

מתח כלכלי: הכנסה מצומצמת בגיל פרישה, הוצאות משפטיות ועלויות גידול נכדים עלולים ליצור עומס כלכלי מתמשך (Hayslip et al., 2019; Chen & Liu, 2012).

אתגרים בריאותיים: דרישות הטיפול עלולות להחמיר מצבים רפואיים קיימים כמו לחץ דם גבוה, סוכרת והפרעות בתנועה (Silverstein & Ruiz, 2006).

קונפליקטים משפחתיים: ניתוק מהילדים הבוגרים, מחלוקות משפטיות או סכסוכים בין-דוריים עלולים להגביר מצוקה רגשית (Lussier et al., 2002; Baldassar & Merla, 2014).

עודף תפקידים: איזון בין מטלות רבות (למשל: טיפול, עבודה, ניהול משק הבית) עלול ליצור קונפליקטים תפקידיים ועומס פסיכולוגי (Herlofson & Hagestad, 2012).

גורמי הסיכון הללו מדגישים את הצורך בהערכה פרטנית, במדיניות תומכת ובנגישות למשאבי בריאות נפש עבור סבים המעורבים בתפקידים טיפוליים. 

ייעוץ וקבוצות תמיכה

ייעוץ אישי וקבוצות תמיכה ייעודיות לסבים/סבתות הוכיחו יעילות בהפחתת מתחים, בשיפור כישורי התמודדות ובהעצמת רשתות תמיכה חברתית (Hayslip et al., 2019). מפגשי קבוצות אלו מספקים פלטפורמה ללמידת עמיתים, לאימות רגשי ולפתרון בעיות סביב אתגרי הטיפול.

תוכניות פסיכו-חינוכיות ופיתוח מיומנויות

תוכניות פסיכו-חינוכיות המספקות הכשרה במיומנויות הורות, ידע על התפתחות הילד וניהול התנהגותי מסייעות לסבים/סבתות לנווט במורכבויות של גידול נכדים בעידן המודרני. תוכניות אלו עשויות להפחית חרדה, לחזק ביטחון עצמי ולשפר תקשורת בין-דורית (Gerard et al., 2015).

תוכניות קהילתיות בין-דוריות

תוכניות קהילתיות בין-דוריות יוצרות הזדמנויות למעורבות משותפת של סבים/סבתות ונכדים בפעילויות אמנות, למידה ובילוי. תוכניות אלו מטפחות חיבור רגשי, מפחיתות בדידות ומעודדות מעורבות פסיכולוגית בין הדורות (Hayslip et al., 2019).

סיוע משפטי ותמיכה כלכלית

תוכניות סיוע משפטי המנחות את הסבים/הסבתות בתהליכים של אפוטרופסות, משמורת והשגת סיוע כספי מפחיתות מתח ומספקות יציבות במסגרת הטיפולית. קבוצות סנגוריה כלכלית עשויות לסייע גם בהשגת קצבאות ממשלתיות, זכויות מס או מימון חינוכי עבור הנכדים (Silverstein & Ruiz, 2006).

כיווני מחקר עתידיים

למרות שהספרות על הסבאות התרחבה משמעותית, קיימים מספר פערים המחייבים המשך חקירה מעמיקה:

• מחקרי אורך: יש צורך במחקרים שיבחנו את ההשפעות ארוכות הטווח של הסבאות על בריאות הנפש, הבריאות הפיזית והמסלולים הקוגניטיביים לאורך תקופות ממושכות.

• השוואות בין-תרבותיות: יש להרחיב את המחקר ביחס לאופן שבו נורמות תרבותיות, דפוסי הגירה ומאפיינים סוציו-אקונומיים מעצבים את חוויות הסבאות ואת השלכותיהן הפסיכולוגיות בחברות מגוונות.

• מחקר מגדרי: נדרשת חקירה נוספת של החוויות המובחנות בין סבתות לסבים, במטרה לפתח התערבויות ותמיכה רגישות למגדר.

• הערכת מדיניות: מחקרים שיבחנו את היעילות של חקיקה, תוכניות תמיכה כלכלית והתערבויות קהילתיות יסייעו בעיצוב מדיניות ציבורית עתידית.

• הסתגלות טכנולוגית: עם גידול משמעותי בתקשורת וירטואלית, חשוב לבחון כיצד משפיעה הטכנולוגיה על קשרים בין-דוריים ועל בריאות הנפש בסבאות מרחוק.

קידום המחקר בתחומים אלו יתרום להבנה מעמיקה ושלמה יותר של השפעות הסבאות על הרווחה הנפשית, ויסייע לעצב מערכות תמיכה אופטימליות למבוגרים הממלאים תפקיד משמעותי זה.

---

ביבליוגרפיה:

Arber, S., & Timonen, V. (Eds.). (2012). Contemporary grandparenting: Changing family relationships in global contexts. Policy Press.

Bachman, H. J., & Killian, M. O. (2018). Grandparenting across the digital divide: Negotiating intergenerational connections in a technological era. Journal of Intergenerational Relationships, 16(1-2), 20-35.

Baldassar, L., & Merla, L. (2014). Transnational families, migration and the circulation of care: Understanding mobility and absence in family life. Routledge.

Blake, L., & Mitchell, W. (2016). Grandparents’ experiences of providing regular childcare for their grandchildren in England: Implications for policy. Journal of Social Policy, 45(3), 471-489.

Burn, K., & Szoeke, C. (2015). Grandparenting predicts cognitive impairment: Results from the Women's Healthy Aging Project. Menopause, 22(9), 1026-1031.

Chen, F., & Liu, G. (2012). The health implications of multigenerational coresidence: The perspectives of grandparents in skipped-generation households. Social Science & Medicine, 75(8), 1420-1427.

Choi, M., & Morrow-Howell, N. (2007). The relevance of grandparent caregiving to the well-being of older adults. Journal of Gerontological Social Work, 49(1-2), 1-20.

Erikson, E. H. (1982). The life cycle completed. Norton.

Fingerman, K. L., Sechrist, J., & Birditt, K. S. (2012). Changing views on intergenerational ties. The Gerontologist, 52(3), 306-317.

Gerard, J. M., Landry-Meyer, L., & Roe, J. G. (2015). Grandparents raising grandchildren: The role of social support in coping and psychological well-being. International Journal of Aging & Human Development, 80(4), 405-422.

Hayslip, B., & Kaminski, P. L. (2005). Grandparents raising their grandchildren: A review of the literature and suggestions for practice. The Gerontologist, 45(2), 262-269.

Hayslip, B., et al. (2019). Intergenerational interventions: Considerations for research and practice in gerontology. Innovative Aging, 3(1), igz004.

Herlofson, K., & Hagestad, G. O. (2012). Transformations in the role of grandparents across welfare states. Advances in Life Course Research, 17(3), 121-131.

Hughes, M. E., Waite, L. J., LaPierre, T. A., & Luo, Y. (2007). All in the family: The impact of caring for grandchildren on grandparents’ health. The Journals of Gerontology Series B: Psychological Sciences and Social Sciences, 62(2), S108-S119.

Kim, J., et al. (2018). Grandparenting and depression: Evidence from the Health and Retirement Study. The Journals of Gerontology: Series B, 73(7), 1180-1190.

King, V., & Elder, G. H. (1997). The legacy of grandparenting: Childhood experiences with grandparents and current involvement with grandchildren. Journal of Marriage and Family, 59(4), 848-859.

Kirchhoff, B., et al. (2012). The narrative identity of grandparents: Memory, life review, and intergenerational bonds. Memory Studies, 5(2), 123-138.

Lussier, G., Deater-Deckard, K., Dunn, J., & Davies, L. (2002). Support across two generations: Children's closeness to grandparents following parental divorce and remarriage. Journal of Family Psychology, 16(3), 363-376.

Lüscher, K. (2018). Ambivalence in intergenerational relations: New perspectives in the grandparent–grandchild dynamic. Journal of Intergenerational Relationships, 16(1-2), 113-127.

Mahne, K., & Huxhold, O. (2015). Grandparenthood and subjective well-being: Moderating effects of educational level. Journal of Gerontology: Social Sciences, 70(5), 782-792.

Mann, R. (2007). Out of the shadows? Grandfatherhood, age and masculinities. Journal of Aging Studies, 21(4), 281-291.

Mueller, M. M., & Elder, G. H. (2003). Family contingencies across the generations: Grandparent-grandchild relationships in holistic perspective. Journal of Marriage and Family, 65(2), 404-417.

Silverstein, M., & Ruiz, S. (2006). Breaking the chain: How grandparents moderate the transmission of maternal depression to their grandchildren. Family Relations, 55(5), 601-612.

Thomas, J. L., et al. (2017). The health benefits of grandparent involvement: The role of caregiving intensity and relational quality. The Gerontologist, 57(5), 920-929.