מחקר: "מה הקשר לאהבה": איתור אלימות נגד נשים מברית המועצות לשעבר בנישואים טרנס-לאומיים
- ד"ר עביר ג'יריס - מטפלת זוגית, משפחתית ואישית
- 5 ביוני
- זמן קריאה 24 דקות
עודכן: 30 ביוני
מחקר* זה מתעמק באתגרים הקשים העומדים בפני נשים מברה"מ לשעבר בנישואים חוצי גבולות, תוך שימת דגש על יחסי הגומלין המורכבים של הגירה, הלם תרבותי ואלימות במשפחה.
המאמר מגלה שנשים שהיגרו מברית המועצות לשעבר ונישאו לגברים ערבים מוסלמים בישראל מתארות דפוס חוזר של בידוד, תלות ושליטה – עד כדי אלימות במשפחה. המחקר חושף כיצד טראומת ההגירה, השפה, והפערים התרבותיים הופכים את האהבה לאזור סכנה עבור נשים במערכות יחסים טרנס-לאומיות.
נשים בנישואים טרנס-לאומיים הן אוכלוסייה פגיעה במיוחד לאלימות בזוגיות ובמשפחה
תקציר
נשים בנישואים טרנס-לאומיים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות במשפחה, בגלל טראומת ההגירה, המערערת את יכולתן לפעול באופן עצמאי. הן גם פגיעות יותר מבחינת מעמד, מוצא אתני, תעסוקה והכנסה. ראיונות עומק חצי מובנים עם חמש נשים מברית המועצות לשעבר (מאוקראינה ומבלארוס) שהיו נשואות לגברים ערבים מוסלמים ישראלים נערכו באמצעות התיאוריה של נרטיב הויקטימולוגיה. מחקר זה בוחן את חוויית הקורבנוּת והתעללות על-ידי בני הזוג בקרב נשים נוצריות סלאביות מברית המועצות לשעבר הנשואות לגברים ערבים מוסלמים בישראל. תיאורי הנשים אישרו, שבני זוג בנישואים טרנס-לאומיים רגישים להתעללות במשפחה ולאלימות בידי בני זוגם. מעצם היות הקשר טרנס-לאומי קיימים בו גורמי סיכון, כמו טראומת ההגירה ואובדן היציבות החברתית-כלכלית, גורמים תרבותיים הנובעים מהאופי הפטריארכלי של החברה הערבית וסובלנות כלפי הכאת נשים, והצורך של הגבר לשלוט באמצעות כפייה ואלימות. הבידוד, שנוצר באופן טבעי כתוצאה מההגירה, אך גם כטכניקת כפייה המשמשת את הגבר המתעלל, מעצים את חווית ההתעללות ומונע מהאישה לפנות לעזרה. הריון ולידה גם הם גורמי סיכון להתעללות בנשים בנישואים טרנס-לאומיים ומונעים ממנה לעזוב את הנישואים הפוגעניים.
מילות מפתח: נישואים טרנס-לאומיים, הִצְטָלְבִיוּת (אינטרסקציונליות), נרטיב הוויקטימולוגיה, אלימות נגד נשים.
מבוא
אלימות במערכת יחסים אינטימית נקראת גם אלימות במשפחה ותופעה שכיחה בה היא אלימות כלפי נשים מצד בעליהן או בני זוגן האינטימיים. אלימות נגד נשים מתבטאת במגוון צורות, וכוללת תוקפנות פיזית החל ממעשים קלים כמו סטירות ובעיטות ועד למקרים חמורים של שימוש בנשק ואפילו רצח. היא יכולה להתבטא גם באלימות מינית של מעשים מיניים בכפייה או השתתפות בפעילויות מיניות משפילות. אלימות כלכלית היא פן נוסף, המאופיין בהתנהגויות שליטה כמו מניעה מהאישה להתפרנס או החרמת רווחיה. יתר על כן, אלימות כלפי נשים עלולה להתבטא בהתנהגויות פוגעניות אחרות, כמו בידוד, הכרוך באיסור על האישה לקיים אינטראקציה עם חבריה ומשפחתה, השפלה מתמשכת, התעללות מילולית, השפלה, איומים והפחדה (Watts & Zimmerman, 2002). מאמר העוסק בנושא זה דן בקביעת בית משפט לענייני משפחה באנגליה ובוויילס, שהזנחה בנישואים טרנס-לאומיים היא ביטוי להתעללות במשפחה. הזנחת בני זוג בנישואים טרנס-לאומיים עשויה להיות ביטוי של שליטה כפייתית ודפוס של אלימות כלפי נשים. גם נטישה היא ביטוי להשפלת נשים, והיא מונצחת על ידי מערכות משפט המסווגות נשים נטושות כתת-קבוצה של נשים שעלולות להיות נתונות לאלימות מבלי להתמודד עם השלכות הנטישה (Anitha et al., 2021).
חוסר השוויון המגדרי מפלה נשים ומתבטא באלימות כלפיהן. אלימות זו משמרת את מאזן הכוחות הלא שוויוני כלפי הנשים והופך אותן לחשופות יותר לאלימות (Sharif et al., 2023; Watts & Zimmerman, 2002). גברים מתעללים רבים משתמשים באלימות ככלי לכפות על האישה לציית להם. גברים בקשר זוגי אינטימי עשויים לתקוף את בנות זוגם אם הם חשים שהדומיננטיות שלהם עומדת למבחן. במקרה כזה, אלימות מינית כלפי נשים מקובלת ואף נורמלית עבור גברים אלו, ולדעתם, אונס אישה בגלל תוקפנות מינית שלה הוא עונש הוגן על הפרת הכללים. תיאוריית "אי התאמת הסטטוס" או "תיאוריית המשאבים היחסית" של אלימות במשפחה קובעת, שאלימות היא סוג של פטריארכיה השואפת לבסס מחדש את השליטה הגברית בכסף, יוקרה, תעסוקה והישגים חינוכיים ( Atkinson et al., 2005; Kaukinen, 2004). גברים משתמשים באלימות כלפי נשים כדי להכפיף אותן אליהם, לשלוט בהן ולכפות עליהן את רצונם. נשים בקשר זוגי אינטימי פגיעות יותר בגלל עבודה, עושר, מוצא אתני או מעמד, מאחר וגברים משתמשים בשליטה, בכפייה ובאלימות כלפיהן (Crenshaw, 1994). על-פי "תיאוריית המשאבים היחסית", חוסר התאמה בין מעמד הבעל למעמד האישה עלול להגביר את הסיכון להתעללות (Hornung & Garey, 1981). קאוקינן (2004, Kaukinen) ניתח נתונים שנאספו בארה"ב והבחין שחוסר התאמה במעמד של בני זוג, כאשר האישה במעמד גבוה יותר, הוביל לעלייה בהתעללות הרגשית מצד הגבר. לדוגמה, במקרה שנשים, שבני זוגן מובטלים, מתחילות לעבוד (Macmillan & Gartner, 1999) או במקרה שיש ביניהם פער בהכנסה והאישה מרוויחה יותר מבן זוגה (McCloskey, 1996). ממצאים אלה תואמים את הממצאים של אטקינסון ואחרים (Atkinson et al., 2005) על-פיהם אלימות בין בני זוג אינטימיים עולה בתגובה להכנסה גדולה יותר של נשים רק במקרים שבהם יש לבעל דעות מגדריות מסורתיות.
גישת האינטרסקציונליות (הִצְטָלְבִיוּת) בנוגע לאלימות נגד נשים מתייחסת להתפשטותה של אלימות זו בכל מקום גם מעבר לגבולות של גזע, מוצא אתני, מעמד חברתי, דת וגבולות גיאוגרפיים. גישה זו חוקרת גם כיצד היררכיות של כוח, אי-שוויון ומבנים חברתיים של כפיפות ופריבילגיה מתבטאים בשילוב עם גזע, אתניות, מגדר, מעמד חברתי והגירה (Crenshaw, 1994; Erez et al., 2009). חוקרי אינטרסקציונליות מנתחים את השתלבות המרכיבים החופפים של הזהות בעיצוב חווית ההתעללות אצל האישה (Crenshaw, 1994). על-פי גישה זו ניתן לראות גם כיצד שילוב של מאפייני אישיות עם משתנים משפחתיים, חברתיים-תרבותיים, קהילתיים ופוליטיים עשוי לגרום להתעללות במשפחה או להחמיר התעללות קיימת (Erez et al., 2009). מחקר שהתבצע בקרב גברים פלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה הצביע על כך שרוב הגברים שהשתתפו במחקר שקלו אלימות פיזית נגד נשותיהם במקרים הבאים: בגידה מינית או הפקרות; אי עמידה בציפיות הבעל; ערעור על גבריותו של הבעל על-יד ציון חולשותיו או העלבתו בנוכחות חבריו; אי ציות להוראותיו, לרבות סירוב לקיים עמו יחסי מין; חוסר כבוד למשפחת הבעל. ההצדקה לפגיעה בנשים מבוססת על האידיאולוגיה הפטריארכלית של הגברים, כלומר הם מחזיקים בעמדות מסורתיות כלפי נשים והציפיות שלהם מהנישואים מבוססות על אי שוויון בין המינים (Haj-Yhia, 1998). בראונרידג', (Brownridge, 2009) ביקר את הגישה האינטרסקציונליות וטען, שהגישה מתמקדת התמקדות צרה מדי בדיכוי ואינה מזהה אלימות כלפי נשים פגיעות. בראונרידג' מגדיר את אותן אוכלוסיות:
"קבוצות של אנשים שחולקים מאפיין משותף כלשהו בשונה משאר האוכלוסייה ההופך אותם לפגיעים באופן ייחודי לסיכון ו/או לחוויות של אלימות. הגורמים המובילים לפגיעות של כל קבוצה עשויים להיות ייחודיים" (Brownridge, 2009).
סטריאוטיפ נוצר כתוצאה מ"אבחנת" קבוצות רגישות, כגון בן זוג אלים שהוא חסר עבודה, אנאלפבית ובעל "כרס בירה" בגלל קשר בין תוקפנות למעמד סוציו-אקונומי נמוך (Brownridge, 2009).
נישואים מעורבים ואלימות נגד נשים
נמצא כי בנישואים מעורבים יש סיכון גדול יותר למתח, עימותים וחוסר שביעות רצון מהנישואים (Kaplan, 2017 & Herbst-Debby). נישואים טרנס-לאומיים, בין-אתניים ובין-דתיים לא בהכרח יכשלו, אך הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לגירושין ולאלימות בין בני זוג בגלל קונפליקטים כתוצאה מהתנהלות, גישות ואמונות שונות (Binghalib, 2011; Kaplan & Herbst-Debby, 2017). על פי הספרות, נישואים מעורבים משפיעים על יציבות הנישואים ועל האושר בקשר הזוגי, ומעמידים זוגות מעורבים בסיכון לאלימות בין בני זוג אינטימיים. גברים בזוגיות מעורבת נוטים יותר להתעלל בנשים מאשר בגברים זוגות הומוגניים (Brownridge, 2016; Chartier & Caetano, 2012; Fusco, 2010; Martin et al., 2013). מחקר אמריקאי מצא, שבזוגות בקשר בין גזעים היו שיעורים גבוהים יותר של אלימות בין בני זוג אינטימיים (IPV) מאשר בזוגות בהם שני בני הזוג לבנים, אך היו שיעורים שווים לזוגות בהם שני בני הזוג שחורים (Martin et al., 2013). מחקר אחר, שנערך בקנדה, הצביע על כך שבקרב זוגות בקשר בין גזעים קיים סיכון גבוה יותר לאלימות בין בני זוג אינטימיים ולידת ילדים מגבירה את הסיכון לאלימות. יתר על כן, חוקרים קבעו שזוגות בקשר בין גזעים נוחים יותר לפגיעה (Brownridge, 2016). מחקרים, שנעשו על נישואים מעורבים בחברות מסוכסכות מאוד, הראו שעל זוגות מעורבים נושאים נטל כבד מכיוון שמשפחות בני זוגם והרשתות החברתיות כמעט ולא תומכות בהם. ארגונים דתיים שונים בישראל התנגדו לנישואים מעורבים והגדירו את הנשים "איום לאומי" או "ישנות עם האויב" (Erez et al., 2009; Fogiel-Bijaoui, 2017; Hastings & Hamberger, 1997; Yahya et al., 2016).
נישואים טרנס-לאומיים וחוסר שביעות הרצון מהם
הגלובליזציה והטרנס-לאומיות יצרו מגמה של נישואים טרנס-לאומיים בהם נשים מהגרות לצורך נישואים עם בן-זוג ממדינה אחרת (Chiu & Choi, 2021). נישואים כתירוץ להגירה של אחד מבני הזוג (Deniz & Özgür, 2021) פגיעים במיוחד לתופעות של אלימות במשפחה ואלימות אינטימית. בני הזוג בנישואים טרנס-לאומיים נאלצים פעמים רבות להתמודד עם התוצאות של הבדלים שונים ביניהם, החל ממגדר, גזע ומוסכמות חברתיות ועד אידיאולוגיות תרבותיות המבוססות על מאבקי כוח, המייצרים מתחים וסכסוכים מרובים בנישואים כאלה (Alexander, 2013; Belli & Lore-toni, 2019; Jongwilaiwan & Thompson, 2013; Kwak, 2019).
נישואים טרנס-לאומיים עשויים לקרב אנשים על ידי טיפוח קשרים משפחתיים בין-תרבותיים ורב-אתניים חדשים (Statham et al., 2020) והם מושפעים תמיד מחווית ההגירה. מחסום השפה ובידוד חברתי הם שני מרכיבים אשר זוהו כגורמי סיכון לאלימות במשפחה (L. Williams & Yu, 2006). מחקרים מצאו, שבנישואים טרנס-לאומיים, חוויית ההגירה של בן הזוג המהגר מערערת את יכולתו לפעול באופן עצמאי, ויוצרת כר פורה לסוגים שונים של שליטה, כפייה ואלימות כלפיו. (Cheng, 2013; Chowbey, 2017; Han et al., 2010; Hoang & Yeoh, 2015; Kudo, 2017; Statham et al., 2020). חוקרים זיהו מספר גורמים המעודדים אלימות במשפחה בנישואים טרנס-לאומיים, כמו חוויית ההגירה, אי שוויון ותלות בבן הזוג, מחסום השפה, מאבקים וסכסוכים פוליטיים, וגם עצם היותה אישה הופך אותה לפגיעה יותר. הפגיעות נובעת מחוויית ההגירה עצמה, שכן, בניגוד למקומיים, על המהגרים להתמודד עם האתגרים המורכבים של תהליך ההגירה ועם מעמדם כמהגרים (Kapur & Zajicek, 2018; Kapur et al., 2017). ההגירה גורמת לנשים לאבד את חירותן ואת מעמדן החברתי-כלכלי. ההגירה משקפת את חוסר האיזון בין מדינות, את אי-השוויון הגלובלי, הכפיפות והדומיננטיות (Dogan, 2021). כמו כן, הגירה עלולה לעורר אלימות במשפחה ולהעצים אותה בגלל אי שוויון מבני ואובדן יציבות פיננסית הגורמים למעמד סוציו-אקונומי נחות יותר (Raj & Silverman, 2002; Sokoloff & Dupont, 2005)
מחקרים מצאו, שחווית ההגירה והאינטרסקציונליות הפחיתו את יכולתן של נשים לפעול באופן אוטונומי, והותירו אותן פגיעות יותר (Cheng, 2013; Chowbey, 2017; Han et al., 2010; Hoang & Yeoh, 2015; Kudo, 2017; Statham. et al., 2020). המצאותה של האישה בעמדה של תלות במשפחה, מגבילה בהכרח את עצמאותה. היא תלויה בבעלה בעניינים כלכליים, משפטיים ותרבותיים וזה הופך אותה להיות "נתונה לחסדיו". ברוב המקרים, זוגות בנישואים טרנס-לאומיים אינם דוברים את אותה שפה; לא פעם, הבעל שולט בשפת האם של האישה, בעוד שהאישה רק מתחילה לרכוש את השפה והתרבות של בעלה. חוסר התקשורת עם משפחתו של הבעל מוביל לטינה, לעימותים ולתוקפנות (De Hart,2017; Hourani et al., 2021; Rauf & Ayob, 2020;Tschirhart et al., 2019; F. Williams, 2010). מחסום השפה מגביל עוד יותר את חירותה של אישה בחברה החדשה ועלול אף למנוע ממנה לדווח על התעללות במשפחה (Chowbey, 2017). על-פי הספרות, אלימות בין בני זוג אינטימיים שכיחה יותר בחברה העוברת מלחמות או קונפליקטים פוליטיים אחרים (Kelly et al., 2018). סכסוכים אזרחיים ומלחמות עלולים לגרום לגברים לתסכול, מתח וחוסר תעסוקה ונוסף על כך מאפשרים להם גישה קלה יותר לכלי נשק; התסכול שהם חשים, מפחית את יכולתם למלא את תפקידיהם המסורתיים כ"מפרנסים" והם נוטים יותר להיות אלימים כלפי בנות זוגן כדי לשמור ולחזק את מה שהם רואים כסמכות גברית (Fried, 2003).
על-פי הספרות המחקרית, סכסוכים פוליטיים משפיעים על רמת האלימות במשפחה. חוקרים ציינו במיוחד סבירות לאלימות בקהילה המופנית כלפי נשים וילדיהן במערכות יחסים מעורבות במהלך התפרצויות של קונפליקטים בין קבוצות (Doyle & McWilliams, 2020; Ellsberg et al., 2021). כמו כן נמצא, שחשיפה לסכסוך משפיעה על גורמי הסיכון לאלימות במשפחה ומגבירה אותם (McWilliams, 1997). בדידות ובידוד הן השלכות חמורות של אלימות במשפחה וגורמי סיכון הפוגעים ביכולתן של נשים מהגרות לעזוב את מערכת היחסים המתעללת. בעלים מתעללים עלולים להשתמש בבידוד כאחד מהכלים העיקריים לשליטה בנשותיהם על ידי הגבלת הניידות שלהן, יצירת תלות כלכלית בהם וסיכול המגעים של הנשים עם חברים וקרובי משפחה, עד כדי נעילת האישה בביתה (Huang, 2020; Statham et al.,2020; W.-h. A. Tang & Wang, 2011; Tschirhart et al., 2019). בידוד מחמיר את ההשלכות של אלימות במשפחה מאחר ובמצב כזה שירותי התמיכה אינם יכולים להגיע לנשים מהגרות שעוברות התעללות (Lin et al., 2018; F. Williams, 2010; L. Williams and Yu, 2006). מחקר אחר מצא, שנשים רבות בקשר טרנס-לאומי חשו בודדות וחרדות בגלל הלחץ לרצות את בעליהן ומשפחתם. נישואים טרנס-לאומיים הם אחד הביטויים של חיפושיהן של נשים אחר אושר אישי (Chang, 2016, 2021), אך אושר זה משתנה בהתאם לחוויותיהן בקשר הזוגי ואין ערובה שימצאו אותו (Huang, 2020). המחקר הראה שמקרי התעללות במשפחה כלפי נשים בנישואים טרנס-לאומיים נובעים לא רק מלחץ ההגירה, אלא גם מעצם היותן נשים (Md Said & Emmanuel Kaka, 2023). התעללות מילולית, התעמרות ואפליית האישה המהגרת על ידי בן זוגה מובילים לעתים קרובות לגירושים ולקריסת הנישואים הטרנס-לאומיים (Block, 2021; Statham et al., 2020; Zani, 2019, 2022) . יתר על כן, הגירה דוחקת את הנשים לשוליים והן הופכות להיות חסרות אונים ואינן מסוגלות להגן על עצמן או להתנגד לאלימות במשפחה.
נשים בנישואים טרנס-לאומיים נדחקות לשוליים בכל התחומים: הן בעלות משאבים מוגבלים ולעיתים אין להן משאבים כלל, הן סובלות ממחסומי שפה ותרבות, אינן מועסקות, מתייחסים אליהן כ"תלותיות" והן נאלצות לחשוב ולפעול כמו הנשים המקומיות; למעשה, שוללים מהן את זהותן והן מוכות בכל פעם שהן מנסות למחות נגד היחס הפוגע כלפיהן (A.W.-h.Tang & Wang, 2014). נשים בנישואים טרנס-לאומיים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות במשפחה, ומחקר זה בוחן את החוויה של קורבנות התעללות בבנות זוג בקרב נשים נוצריות סלאביות מברית המועצות לשעבר הנשואות לגברים מוסלמים ערבים בישראל.
מתודולוגיה
המחקר מתבסס על המסגרת התיאורטית של הוויקטימולוגיה הנרטיבית. ראיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם חמש נשים ממדינות ברית המועצות לשעבר (אוקראינה ובלארוס) שהיו נשואות למוסלמים ערבים ישראלים. מחקר איכותני זה השתמש בגישה הנרטיבית, אשר תורמת באופן משמעותי להבנת חווית הפגיעה. הקורבנוּת הנרטיבית עוסקת באופן שבו אנשים תופסים עוולות שבוצעו נגדם (Pemberton et al., 2019; Presser, 2016). על ידי שימוש במתודולוגיה זו, אנו מקווים להעביר את חווית הקורבנוּת של נשים שנישאו בנישואים טרנס-לאומיים. הנתונים נאספו מחמש נשים שחוו נישואים לא מוצלחים והסכימו לספר את סיפורן (טבלה 1).
טבלה 1: נתונים דמוגרפיים
מס' סידורי | משתתפת | גיל | ילדים |
1 | נטליה | 30 | 3 |
2 | מרינה | 35 | 2 |
3 | סבטלנה | 33 | 4 |
4 | קתרינה | 38 | 3 |
5 | אנסטסיה | 39 | 4 |
כל הנשים שהשתתפו במחקר היגרו לישראל מאוקראינה ומבלארוס לאחר שנישאו לערבים מוסלמים, שפגשו במדינות הולדתן בזמן שהיו בלימודים באוניברסיטאות או בנסיעות עסקים. שאלות הראיון החצי מובנה נכתבו בציר הקטגוריות הסוציולוגיות שנקבעו כגורמי סיכון לאלימות במשפחה בקרב בני זוג בנישואים טרנס-לאומיים: 1) טראומת הגירה; 2) הלם תרבות ומחסום שפה; 3) תלות כלכלית כתוצאה מהגירה; 4) בדידות ובידוד.
ממצאים
הממצאים הראו שהנשים נחשפו להתעללות מתמשכת וחוו טראומות, שהראשונה שבהם הייתה טראומת ההגירה. הזיכרונות שלהן מהאירועים לא היו מסודרים ויש לסייע להן לארגן אותם מחדש ולווסתם כדי שתוכלנה להירפא (Elbert et al., 2022). סיפורי המשתתפות סודרו באופן כרונולוגי כדי לזהות את הנושאים העיקריים לצורך המחקר, אך לא לאבד את התוכן הרגשי. המשתתפות הציגו תיאורים מורכבים ואסוציאטיביים של החיים בצל הגירה והתעללות. כדי לנתח את העדויות ולהגיע למסקנות במחקר הוצלבו העדויות עם הקטגוריות של "גורמי סיכון".
טראומת ההגירה
שלוש נשים תיארו את ההגירה כחוויה מלחיצה, מציפה ומתישה ביותר: "העולם סביבי היה כל כך שונה וזר; הבנתי ששום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר ושאני כבר לא בבית" (נטליה). מרינה התלוננה על תסכול, ספקות והאשמה עצמית מאז שנחתה בישראל:
"התחלתי לחשוב שזו לא באמת החלטה נבונה, שאולי פגעתי בהורי, אכזבתי אותם ובגדתי במדינה שלי; פחדתי שלעולם לא אצליח להסתדר כאן. לא הצלחתי להבין מה קורה סביבי וזה גרם לי להרגיש יותר גרוע מכלב - כלבים יכולים להבין למרות שהם לא יכולים לענות, ואני אפילו לא יכולתי להביע את רגשותיי. כבר הצטערתי שהגעתי לכאן והאשמתי את עצמי שלא הקדשתי זמן ללמוד את השפה ולהכין את עצמי לחיים החדשים במדינה לא מוכרת".
סבטלנה התייחסה לחוויה הראשונה שלה בהגירה כציפייה גורלית למשהו רע ובלתי הפיך:
"כשהמטוס המריא, הרגשתי חרדה ופחד עצומים, כאילו משהו ממש רע עומד לקרות. הייתה לי תחושה שאני מנותקת לנצח מארץ מולדתי, ממשפחתי, מהחברים שלי ומכל מה שאני רגילה אליו".
הנשים חששו מהעתיד, מאחר ומהר מאוד נודע להן שאין ערך למעמדן בארצות מוצאן, ואין משמעות להשכלה ולנסיון המקצועי שלהן. אנסטסיה סיפרה הרבה על תחושת חוסר הערך שלה מבחינה מקצועית:
"עוד לפני שהוריו אמרו לי ש"אני כלום, אפס", כבר ידעתי שאין לי פה שום ערך. כלומר, כל מה שעשיתי קודם בחיים פתאום לא שווה. וכל מה שהיה סביבי הוכיח שצדקתי. התחלתי להיזכר במה שהורי אמרו לי:" אף אחד לא צריך אותך שם; את תהיה אף אחד."
קתרינה סיפרה על החלומות שלה לפני שעזבה את מינסק, עיר הולדתה בבלארוס, ועל ההתפכחות שלה לאחר שהגיעה לישראל:
"מה שדמיינתי ומה שראיתי במציאות היה שונה מאוד. הייתי בהלם. ולא הצלחתי אפילו להסביר למה. אני זוכרת שזה היה כמו חלום, ממש הלם. זזתי כמו מתוך חלום, והבנתי שהתקוות שלי מתפוגגות".
הן התלוננו גם על תחושת מתח מתמשכת, מצב רוח ירוד וקשיי שינה. נטליה תיארה תחושת אי נוחות מהולה בפחד וחוסר אונים:
"הוא פגש אותי עם זר ענק של ורדים, אבל הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא בסדר. הרגשתי חרדה ולא הצלחתי להירגע, למרות שהוא נראה מאוד מתוק ושמח".
מאז שהגיעה לישראל, מרינה חשה אשמה, לצד תסכול וחוסר אונים על חוסר היכולת שלה לתקשר. הנשים הביעו גם תסכול ופחד מהעתיד, שכן מהר מאוד נודע להן שאיבדו את מעמדן הקודם. כמו שאמרה נטליה:
"כבר הבנתי שאני יכולה לעשות מעט מאוד, אם בכלל, עם כל התעודות המקצועיות שלי. להשכלתי האקדמית כמורה לשפה ולספרות אוקראינית לא היה כאן שום ערך, כי אנשים לא יודעים שקיימת שפה אוקראינית, והיה לי עצוב מאוד להשלים עם העובדה שהפכתי פשוט לכלום ולאף אחד".
איך זה התחיל
נושא ההתעללות עלה מיד כשהנשים החלו לתאר את החוויות הראשונות שלהן בחיי הנישואים בישראל. הנשים דיברו על הפגיעה הרגשית והנפשית שחוו זמן קצר לאחר שהגיעו לישראל: הטראומה של מה שנתפס בעיניהן כשינוי פתאומי בהתנהגות של הבעלים שלהן. הם כבר לא היו יותר מתוקים ומחמיאים, אלא נעשו שיפוטיים, נרגזים, פוגעניים ולעיתים קרובות אגרסיביים מילולית. סבטלנה מספרת:
"אני זוכרת שסעיד הבטיח לטפל בהכל, שיעזור לי ללמוד את השפה, למצוא עבודה, הוא הבטיח לי שישראל היא המקום הנכון עבורי, במיוחד לצידו […] עבר פחות מחודש מאז שהגעתי כשהוא התחיל לצעוק עלי, והאשים אותי שאני טיפשה, עצלנית ומניפולטיבית. הוא האשים אותי שאני לא יודעת ערבית ועברית, שלא חיפשתי עבודה, וששיקרתי לו, שהצגתי את עצמי כמישהי שאני לא".
סבטלנה הוסיפה, שהיא מקווה שיום אחד הדברים ישתנו לטובה וההתעללות תיפסק. היא לא מאמינה שחל בסעיד כזה שינוי והיא מקווה בסתר ש"סעיד הישן" יחזור. מרינה סיפרה שעשתה כמיטב יכולתה לרצות את מרואן ולהוכיח לו שהיא "לא הרסה את חייו", אך למרות שהיא מתגאה בהישגים בשליטה בערבית ובעברית ולמדה לבשל ארוחות מהמטבח הערבי, מרואן ממשיך להפחית בערכה:
"תוך זמן קצר למדתי עברית וערבית ואחרי כמה חודשים כבר יכולתי לקיים תקשורת בסיסית עם ההורים שלו. למדתי גם לבשל את הארוחות האהובות עליו מהמטבח הערבי, אך הוא מעולם לא היה מרוצה. לפעמים הוא פשוט זרק את מה שבישלתי ואמר: "עדיין יש לך הרבה ללמוד כדי לשמח אותי". ואז, גם הידע שלי בערבית התחיל להכעיס אותו והוא טען שאני מנהלת שיחות עם גברים אחרים כשהוא לא בבית: "הלוואי שהיית בולעת את הלשון שלך ושותקת לנצח".
הצורך של בעלה של מרינה לשלוט בחיי החברה ובמעגלי ההיכרות שלה גובר על ההכרח האובייקטיבי שלה להשתלבות חברתית. עבור מרואן, השליטה שלה בערבית היא איום ולא יתרון ועוד "תירוץ" להתעלל בה. קתרינה הודתה שבעלה הירבה להרים את קולו עוד לפני שהתחתנו, אבל, היא בחרה לא לעשות מזה עניין גדול. גם אנסטסיה בחרה לא לעשות עניין גדול מאלימות מילולית או איומים והיא תמיד האמינה שמשהו ישתנה וההתעללות תסתיים.
המטמורפוזה הבלתי צפויה שעברו הבעלים שהפכו מבן זוג אוהב לגבר מתעלל חסר רחמים הייתה טראומטית ביותר עבור כל הנשים: הן "קפאו", והיו "משותקות". בהיעדר קרובי משפחה ומשאבים במדינה הזרה, הן לא יכלו לעזוב את הבעלים המתעללים וגם לא יכלו לפנות בבקשת עזרה לחברה הלא מוכרת וככל הנראה עוינת.
תלות וחוסר שוויון
כל הנשים התלוננו על כך שהיו תלויות בהכנסה של בעליהן ובמצב הרוח שלו. הן לא יכלו לנסוע לבד וצריכות היו לבקש תחילה את רשותו או את אישור אמו. הבעל היה אחראי גם על כל אמצעי התקשורת - קווים ניידים, חשבונות דואר וכו'. מכאן שלנשים לא היו הזדמנויות לקיים תקשורת כלשהי בעצמן והן לא יכלו לשמור סודות. מרינה אומרת, שבכל פעם שמרואן היה הופך לאלים הוא היה מאיים עליה בגירוש ומבטיח לעזוב אותה לבד בשדה התעופה. סבטלנה הסבירה, שבעלה שכנע אותה לא לעבוד והבטיח לה חיים מופלאים של נסיכה ערבית, והיא האמינה לו ועזבה את הקריירה שלה, ואז התנהגותו הפוגענית של סעיד התחזקה. הוא התחיל לזלזל בה וללעוג לה שהיא לא מסוגלת לעבוד ושהיא "טפילה". למרינה ולנטליה לא היו חשבונות בנק; סבטלנה הורשתה להשתמש בכרטיס האשראי של בעלה, אבל מדי פעם הוא היה לוקח אותו ממנה, בטענה שהיא לא מסוגלת לרכוש דברים ולקבל החלטות נבונות, ולכן היא לא זקוקה לכסף. גם לאנסטסיה לא היה חשבון בנק והיא קיבלה "דמי כיס" ונדרשה לתת לו דיווח מפורט איך היא הוציאה אותם. לקתרינה לא היה חשבון בנק ולא "דמי כיס". בעלה סיפק לה "כל מה שהיא צריכה", החל מקוסמטיקה ובגדים ועד אוכל. היא בקושי יצאה מהבית ובסופו של דבר פחדה אפילו לחשוב לצאת.
בדידות ובידוד
הנשים תארו כיצד בעליהן אילצו אותן לנתק בהדרגה כל קשר עם משפחתן ואסרו עליהן להישאר בקשר עם חבריהן, כך הם הובילו אותן לבידוד מלא במדינה זרה. כל בעל פעל אחרת. מרואן איים, ולדבריו "הוא היה מודאג לגבי סבטלנה ורק רצה להגן עליה מפני השפעה של אנשים קנאים". מוחמד היה אומר שוב ושוב לנטליה שאין להם צורך באנשים נוספים באיחוד שלהם - "שניים מספיקים". המעגל החברתי היחיד שהותר להן היה המחותנים והמשפחה המורחבת, שכמעט תמיד היו ביקורתיים ושיפוטיים כלפי האישה הסלאבית. אמו של סעיד תמיד הביעה את מורת רוחה על כך שבנה לא התחתן עם אישה מוסלמית וניסתה לשכנע אותו לקחת אישה שנייה. כך תיארה זאת נטליה:
"שאלתי אותו אם אני יכולה להתקשר הביתה ולהודיע להם שהגעתי בשלום, והוא לא הרשה לי. שאלתי אותו אם אני יכולה להתקשר לחברה הכי טובה שלי, הוא שוב לא הרשה לי וכעס. אחר-כך הוא אמר שהוא מצטער והלכנו לישון ביחד. משהו השתנה, ולא הצלחתי להבין מה וכמובן שהאשמתי את עצמי. למוחרת, הוא שוב היה מתוק ומתחשב, כאילו כלום לא קרה ולקח אותי לשוק בעיר העתיקה לקנות "בגדים מתאימים". הוא גם דרש ממני להיפטר מכל הבגדים שלי, שלדבריו גרמו לי להראות "זונה זולה", למרות שהוא קנה לי אותם באוקראינה. הייתי כל כך מאוהבת ופחדתי, אז עשיתי מה שהוא דרש ושמחתי שהמוחמד שהכרתי חזר. שאלתי אותו שוב אם אני יכול להתקשר לאמא שלי, אבל הוא סירב, ואמר שהיא מעולם לא אהבה אותי וזה לא טוב למשפחה שלנו שאשאר איתה בקשר. הוא גם טען שכל החברות שלי זונות זולות ושעדיף שאנתק כל קשר איתן. רק רציתי לרצות אותו ולשמח אותו, אז הסכמתי כי חשבתי שהוא רוצה בטובתי".
בהתחלה הנשים לא ראו שום פסול ברצונם של בעליהן "להגן" עליהן מפני משפחתן וחבריהן, והן היו נחושות בדעתן לרצות את בני זוגן. בהתחלה כדי לשמח אותם, אבל אחר כך, כדי למנוע מהם לחבוט בהן ולהתעלל בהן.
סבטלנה
"בהתחלה חשבתי שהוא צודק ושהמשפחה שלי והחברות שלי לא עשו לי טוב. הוא היה כל כך משכנע ורק רצה להגן עליי. בסופו של דבר, גיליתי שנשארתי ללא מספר הטלפון או פרטי ההתקשרות של ההורים שלי או של החברות שלי באוקראינה".
מרינה
"הייתי אפילו אסירת תודה לו שהוא סוף סוף הראה לי שאמא שלי היא המקור לכל הקונפליקטים שלנו. האמנתי לו ואמרתי לאמא שלי שלא תיצור איתנו שוב קשר. הוא שכנע אותי לשנות את מספר הטלפון שלי ולחסום את הדואר שלה".
ככל שההתעללות הסלימה, הנשים הפכו חסרות אונים ומבודדות יותר, וההזדמנות שלהן להיגמל או להושיט יד לעזרה התרחקה יותר ויותר. אנסטסיה דיברה על רגשות הבושה והאשמה שהיו לה בגלל שלא הקשיבה להוריה:
"לא יכולתי לספר להורים שלי מה הוא עושה לי, זה היה בלתי מתקבל על הדעת. לא יכולתי לעשות להם את זה, וגם הרגשתי יותר מדי אשמה ובושה בגלל שלא הקשבתי להם ובגלל שנתתי לו להתנהג אלי ככה".
כל הנשים סיפרו שההתעללות התגברה והחמירה במהלך ההריון, כאשר הן היו חלשות ופגיעות במיוחד ולא יכלו לעמוד בפני התעללות. אפילו אז, הן כבר היו מודעות לכך שהן קורבנות להתעללות, אבל לא הצליחו לעזוב את מערכות היחסים בגלל מצבן. סבטלנה זוכרת:
"בהריון הראשון עליתי במשקל, אז הוא היה צוחק עליי ושואל, "מי זו הפרה הזאת?" הוא גם אמר שאני מגעילה אותו ונמנע מאינטימיות איתי. הוא סירב לעזור בעבודות הבית הפיזיות ונעשה תובעני יותר. הוא דחף אותי כמה פעמים. אני זוכרת שנפלתי בשירותים ובכיתי אליו לעזרה, ושמעתי אותו צוחק ואומר שאיבדתי שיווי משקל בגלל שאני שמנה מדי. הצלחתי לקום לבד, אבל היו לי חבורות בכל הגוף".
בעלה של מרינה מנע ממנה לקחת אמצעי מניעה לאחר שילדה את בתם הראשונה, והכניס אותה להריון שוב. מרינה מדברת על התוקפנות של בעלה במהלך ההריון
"הוא הפיל אותי לרצפה ואיים להכות את התינוק עם המגף שלו אם אזוז. לאחר שהיכה אותי מספר פעמים, הוא התקשר לאמו וביקש ממנה לקחת אותי לבית החולים כדי לבדוק אם התינוק בסדר, ואמר לה: "היא הייתה שיכורה ונפלה ואני דואג לבן שלנו".
סבטלנה מספרת כיצד התעללו בה והשפילו אותה כשחזרה הביתה מיד לאחר הלידה:
"כשחזרתי הביתה מבית החולים עם התינוקת הראשונה שלי, פגשו אותי שתי אחיותיו של סעיד, ומיד הוציאו את התינוקת מידיי והסבירו שאני לא מסוגלת לטפל בה. הן גם אמרו שאני לא אוכל להניק אותה אז הן נותנות לה בקבוק. כשניסיתי להניק, הן היו מתאספות סביבי ואומרות שאני צריכה להפסיק לנסות, כי רואים שאין לי חלב".
קתרינה סיפרה שאיבדה את אחד מהריונותיה עקב התפרצות אלימה של בעלה.
"אני לא יודעת מה הרגשתי אז, אם הייתי עצובה או שמחתי. בכל מקרה לא רציתי את ההריון הזה. לא יכולתי, כמובן, לומר בבית החולים דבר על הסיבה האמיתית ל"תאונה" לא יכולתי לספר שזה הוא שדחף אותי במורד המדרגות והייתי צריכה לשקר".
החיים של נשים אלה בנישואים הפוגעניים נבעה, למרות כל הסכנות, לא רק מחוסר אונים ופחד לחייהן אלא גם מאיומים חוזרים ונשנים של הבעלים לקחת את התינוקות שלהן על פי החוק המוסלמי. זו הייתה סיבה נוספת לפחד לעזוב את הנישואים המתעללים. לסיכום, תיאורי שלוש הנשים חשפו את הנושאים הבאים:
הנשים בנישואים טרנס-לאומיים סבלו מטראומה כפולה: (1) הטראומה שבהגירה לארץ שונה מאוד מארץ הולדתן, (2) השינוי הפתאומי בהתנהגות הבעל שהפך לאדם מתעלל.
הבעלים המתעללים השתמשו בחוסר השוויון ובנחיתות התרבותית והחברתית-כלכלית שלהן כדי ליצור תלות מוחלטת של הנשים בהם ולהפעיל את שליטתם בקורבנות.
הבעלים המתעללים השתמשו במחסומי השפה והתרבות כדי לאכוף על הנשים בידוד ולגרום להן לנתק כל קשר עם העולם החיצון (מקור לתמיכה/עזרה).
ההתעללות התגברה במהלך ההריון, למרות שנמנעה מהנשים אפשרות להשתמש באמצעי מניעה.
הנשים עברו התעללות בעיקר במהלך ההריון, בתקופה של פגיעות מרבית, והבעלים השתמשו בהריון כאמצעי שליטה נוסף בהן.
דיון
תוצאות חקר המקרה הזה הראו שההגירה ואובדן המעמד והיציבות סוציו-אקונומית גרמו בעיקר להלם תרבותי ולמחסום שפה (Kapur & Zajicek, 2018; Kapur et al., 2017). הלם זה מגביל את יכולתה של אישה לפעול באופן עצמאי, ומפתה את הבעל להפעיל כלפיה כפייה, השפלה ואלימות (Cheng, 2013; Chowbey, 2017; Han et al., 2010; Hoang & Yeoh, 2015; Kudo, 2017; Statham et al., 2020). הנשים דיווחו שהטראומה מהתנהגות בני זוגן הייתה קשה יותר מהטראומה של ההגירה. אופי ההתעללות בהן מנע מאותן נשים להצליח מחוץ לבית. במקרה של מרינה, שליטה בשפה הערבית והזדמנויות תעסוקה היו גורם סיכון להתעללות במשפחה, שכן האפשרויות שלה להצליח איימו על תחושת הכוח והשליטה של מרואן. הממצאים מאששים את הנחת היסוד של תיאוריית המשאבים היחסית, הטוענת כי המקור לאלימות כלפי נשים הוא פטריארכיה השואפת להחזיר לגבר את הכוח, מאוימת על ידי האפשרות של האישה להכנסה, יוקרה והישגים תעסוקתיים וחינוכיים (Atkinson et al., 2005; Kaukinen, 2004). הצורך של הבעל לשמור על כוחו התבטא גם ברצונו שהיא תהרה. ההריון יחליש אותה והיא לא תוכל לעזוב – ואכן, למרות גילן הצעיר יחסית, לשלושתן נולדו לפחות שני ילדים. הנשים סיפרו שההתעללות התגברה במהלך ההריון ומיד לאחר הלידה. אחד הבעלים מנע מאשתו להשתמש באמצעי מניעה. התלות בבעל הייתה בין המשתנים הבולטים ביותר שהובילו להתעללות: הנישואים הטרנס-לאומיים העמידו את האישה בעמדה פגיעה, ואפשרו לבן הזוג המתעלל לנצל עוד יותר את מצב התלות הזה על ידי הגבלת משאביה וניידותה. המסגרת של נישואים טרנס-לאומיים מעודדת התעללות במשפחה נגד נשים ומקלה עליה על ידי שלילת מעמדה הקודם של אישה, פגיעה בסובייקטיביות שלה והכפפה שלה להיררכיות של כוח ואי-שוויון. תיאוריות של אינטרסקציונליות רואות בשילובים הקיימים בנישואים טרנס-לאומיים של מגדר והגירה עם חשיבה פטריארכלית, אישיות פוגענית וקהילה מאפשרת מסלול ישיר לאלימות במשפחה והתעללות (Erez et al., 2009) . הנשים לא חשבו לפנות לעזרה מסיבות שונות: בושה וחוסר שליטה בשפה, פחד מהסלמה בהתעללות, פחד מאובדן משמורת על הילדים והיעדר מערכות תמיכה ומשאבים כספיים. הכלה תרבותית וסלחנות משפטית להכאת נשים בחברה הערבית היו, כנראה, הסיבה העיקרית שמנעה מאותן נשים לחשוף את הבעיה ולפנות לעזרה. הממצאים מדגישים שפנייה לעזרה היא צומת, ולכן יש לבדוק אותה בנפרד בחקר האלימות נגד נשים בנישואים טרנס-לאומיים.
מסקנות
הנתונים שנאספו מסיפורי הנשים על קורבנוּת טרנס-לאומית תומכים בממצאים קודמים ובהנחות יסוד תיאורטיות. בשל חשיפתן ללחצים מרובים, נשים בנישואים טרנס-לאומיים הן אוכלוסייה פגיעה במיוחד. גורמים פנימיים וחיצוניים רבים תורמים להתעללות, ביניהם טראומת הגירה ואיבוד היציבות החברתית והכלכלית, מגדר, התרבות הפטריארכלית של החברה הערבית, הצורך של הגברים לשלוט באמצעות אלימות וכפייה, מחסומי שפה והסתמכות על אחרים בפרנסה. בידוד כתוצאה טבעית של הגירה ובידוד כטכניקת כפייה המופעלת על ידי המתעלל משתלבים יחד ומחמירים את ההתעללות באישה ומונעים ממנה לפנות לסיוע. נוסף על כך, נראה כי הריון ולידה היו גורם סיכון מיוחד לאלימות במשפחה נגד נשים בנישואים טרנס-לאומיים, מאחר ובמצב זה האישה פגיעה במיוחד.
מגבלות
המדגם היה קטן מדי, והבעלים לא רואיינו. מחקר זה התייחס למשתנים סוציולוגיים בלבד ולא דן בגורמים אישיים, משפטיים, סוציו-כלכליים ואחרים שעשויים לתרום להבנת התמונה השלמה. יתרה מזאת, ראיון עם בעל אחד לפחות יכול היה להביא נקודת מבט נוספת על סיפורן של הנשים ולהסביר אירועים מסוימים שתוארו על-ידי הנשים מעמדתן כקורבן. עדות זו מטרתה, כמובן, לא להצדיק את התוקף או להטיל ספק באמינות העדות של הנשים, אלא להבין משתנים סוציולוגיים ואינטרסקציונליות.
DOI: 10.34104/ajssls.024.028039
Jiries A. (2024)."What's love got to do": tracing violence against post-soviet women in cross-border marriages, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 6(2), 28-39. Read article
תודות
המחברת מבקשת להודות לפקולטה לסוציולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטת Babeș-Bolyai ברומניה על העמדת מתקני האוניברסיטה לרשותה לצורך ביצוע מחקר זה.
ניגוד עניינים
המחברת מצהירה שאין אינטרסים סותרים במאמר הנוכחי.
מקורות
1) Alexander, C. (2013). Marriage, migration, multiculturalism: gendering ‘The Bengal dia-spora’. J. of Ethnic and Migration studies, 39(3), 333-351.
2) Anitha, S., Roy, A., & Yalamarty, H. (2021). Transnational marriage abandonment: A new form of domestic violence and abuse in trans-national spaces. In The Routledge Inter-national Handbook of Domestic Violence and Abuse (pp. 340-355): Routledge.
3) Atkinson, M. P., Greenstein, T. N., & Lang, M. M. (2005). For women, breadwinning can be dangerous: Gendered resource theory and wife abuse. J. of Marriage and Family, 67(5), 1137-1148.
4) Belli, A., & Loretoni, A. (2019). Gender, identity and belonging: New citizenships bey-ond orientalism. In Women in the Mediterranean (pp. 23-38): Routledge.
5) Binghalib, Y. (2011). Family dynamics betw-een Arab Muslim parents, Western parents and their bi-ethnic children. (Doctoral dissertation, California State University, Sacramento).
6) Block, L. (2021). ‘(Im-) proper’members with ‘(im-) proper’families?-Framing spousal mig-ration policies in Germany. J. of Ethnic and Migration studies, 47(2), 379-396.
7) Brownridge, D. A. (2009). Violence against women: Vulnerable populations: Routledge.
8) Brownridge, D. A. (2016). Intimate partner violence in interracial relationships. J. of family violence, 31, 865-875.
9) Chang, H.-C. (2016). Marital power dynamics and well-being of marriage migrants. J. of Family Issues, 37(14), 1994-2020.
10) Chang, H.-C. (2021). Do gender systems in the origin and destination societies affect immi-grant integration? Vietnamese marriage mig-rants in Taiwan and South Korea. In Migration and Marriage in Asian Contexts (pp. 75-93): Routledge. eBook ISBN: 9781003240402
11) Chartier, K. G., & Caetano, R. (2012). Inti-mate partner violence and alcohol problems in interethnic and intraethnic couples. J. of inter-personal violence, 27(9), 1780-1801.
12) Cheng, I. (2013). Making foreign women the mother of our nation: the exclusion and assi-milation of immigrant women in Taiwan. Asian Ethnicity, 14(2), 157-179.
13) Chiu, T. Y., & Choi, S. Y. (2021). The decou-pling of legal and spatial migration of female marriage migrants. In Migration and Marriage in Asian Contexts (pp. 135-151): Routledge. eBook ISBN: 9781003240402
14) Chowbey, P. (2017). Women’s narratives of economic abuse and financial strategies in Britain and South Asia. Psy. of Viol, 7(3), 459. https://doi.org/10.1037/vio0000110
15) Crenshaw, K. (1994). Mapping the Margins: Intersectionality, Identity Politics. The Public Nature of Private Violence.
16) De Hart, B. (2017). Sexuality, race and mascu-linity in Europe’s refugee crisis. In Migration on the Move (pp. 27-53): Brill Nijhoff.
17) Deniz, A., & Özgür, E. M. (2021). Mixed marriage and transnational marriage migration in the grip of political economy: Russian-Turkish Case. Turkish Studies, 22(3), 437-461.
18) Dogan, M. (2021). East-European Brides in the West: a Study of Cross-Border Marriages in the United States. Дриновський збірник, 14. https://doi.org/10.7546/DS.2021.14.19
19) Doyle, J. L., & McWilliams, M. (2020). What difference does peace make? Intimate partner violence and violent conflict in Northern Ireland. Violence against women, 26(2), 139-163. https://doi.org/10.1177/1077801219832902
20) Elbert, T., Schauer, M., & Neuner, F. (2022). Narrative exposure therapy (NET): Reorga-nizing memories of traumatic stress, fear, and violence. In Evidence based treatments for trauma-related psychological disorders: A practical guide for clinicians (pp. 255-280): Springer.
21) Ellsberg, M., Murphy, M., Contreras-Urbina, M. (2021). “If You Are Born a Girl in This Crisis, You Are Born a Problem”: Patterns and Drivers of Violence Against Women and Girls in Conflict-Affected South Sudan. Violence against women, 27(15-16), 3030-3055.
22) Erez, E., Adelman, M., & Gregory, C. (2009). Intersections of immigration and domestic vio-lence: Voices of battered immigrant women. Feminist criminology, 4(1), 32-56.
23) Fogiel-Bijaoui, S. (2017). Sleeping with the ‘enemy’: Mixed marriages in the Israeli media. Journal of Israeli History, 36(2), 213-228.
24) Fried, S. T. (2003). Violence against women. Health and Human Rights, 88-111.
25) Fusco, R. A. (2010). Intimate partner violence in interracial couples: A comparison to White and ethnic minority monoracial couples. J. of interpersonal violence, 25(10), 1785-1800.
26) Haj-Yahia, M. M. (1998). A patriarchal pers-pective of beliefs about wife beating among Palestinian men from the West Bank and the Gaza Strip. J. of Family Issues, 19(5), 595-621.
27) Han, A. D., Kim, E. J., & Tyson, S. Y. (2010). Partner violence against Korean immigrant women. J. of Transcultural Nursing, 21(4), 370-376.
28) Hastings, J. E., & Hamberger, L. K. (1997). Sociodemographic predictors of violence. Psy-chiatric Clinics of North America, 20(2), 323-335.
29) Hoang, L. A., & Yeoh, B. S. (2015). ‘I'd do it for love or for money’: Vietnamese Women in Taiwan and the Social Construction of Female Migrant Sexuality. Gender, Place & Culture, 22(5), 591-607.
30) Hornung, J., & Garey, L. (1981). The thalamic projection to cat visual cortex: ultrastructure of neurons identified by Golgi impregnation or retrograde horseradish peroxidase transport. Neuroscience, 6(6), 1053-1068.
31) Hourani, J., Block, K., & Vaughan, C. (2021). Structural and symbolic violence exacerbates the risks and consequences of sexual and gender-based violence for forced migrant women. Fron. in Human Dynam., 3, 769611.
32) Huang, P. (2020). The making of a modern self: Vietnamese women experiencing trans-national mobility at the China-Vietnam border. Social Inclusion, 8(2), 77-85.
33) Jongwilaiwan, R., & Thompson, E. C. (2013). Thai wives in Singapore and transnational patriarchy. Gender, Place & Culture, 20(3), 363-381.
34) Kaplan, A., & Herbst-Debby, A. (2017). Mixed-ethnicity marriages and marital disso-lution in Israel. J. of Isra. His., 36(2), 291-312.
35) Kapur, S., & Zajicek, A. (2018). Constructions of battered Asian Indian marriage migrants: The narratives of domestic violence advocates. Violence against women, 24(16), 1928-1948.
36) Kapur, S., Zajicek, A., & Hunt, V. (2017). Immigration provisions in the violence against women act: Implications for Asian Indian marriage migrants. J. of women, politics & policy, 38(4), 456-480.
37) Kaukinen, C. (2004). Status compatibility, physical violence, and emotional abuse in inti-mate relationships. J. of Marriage and Family, 66(2), 452-471.
38) Kelly, J. T., Colantuoni, E., & Decker, M. R. (2018). From the battlefield to the bedroom: a multilevel analysis of the links between poli-tical conflict and intimate partner violence in Liberia. BMJ global health, 3(2), e000668.
39) Kudo, M. (2017). The evolution of trans-national families: bi-national marriages bet-ween Japanese women and Pakistani men. Critical Asian Studies, 49(1), 18-37.
40) Kwak, Y. (2019). Pushing away from their own nation? South Korean women married to migrant husbands from developing countries. Ethnic and Racial Studies, 42(7), 1186-1203.
41) Lin, K., Sun, I. Y., & Chen, X. (2018). Chinese women’s experience of intimate part-ner violence: Exploring factors affecting vari-ous types of IPV. Violence against women, 24(1), 66-84.
42) Macmillan, R., & Gartner, R. (1999). When she brings home the bacon: Labor-force parti-cipation and the risk of spousal violence against women. J. of Marriage and the Family, 947-958. https://doi.org/10.2307/354015
43) Martin, B. A., Cui, M., & Fincham, F. D. (2013). Intimate partner violence in interracial and monoracial couples. Family relations, 62(1), 202-211.
44) McCloskey, L. A. (1996). Socioeconomic and coercive power within the family. Gender & Society, 10(4), 449-463.
45) McWilliams, M. (1997). Violence against women and political conflict: The Northern Ireland experience. Critical Criminology, 8(1), 78-92. https://doi.org/10.1007/BF02461137
46) Md Said, M. H. B., & Emmanuel Kaka, G. (2023). Domestic Violence in Cross-Border Marriages: A Systematic Review. Trauma, Violence, & Abuse, 24(3), 1483-1502.
47) Pemberton, A., Mulder, E., & Aarten, P. G. (2019). Stories of injustice: Towards a narra-tive victimology. Eur. J. of Crim, 16(4), 391-412. https://doi.org/10.1177/1477370818770843
48) Presser, L. (2016). Criminology and the narra-tive turn. Crime, Media, Culture, 12(2), 137-151. https://doi.org/10.1177/1741659015626203
49) Raj, A., & Silverman, J. (2002). Violence against immigrant women: The roles of cul-ture, context, and legal immigrant status on intimate partner violence. Violence against women, 8(3), 367-398.
50) Rauf, S. H. A., & Ayob, N. (2020). The exp-erience of domestic violence on married person in Malaysia. Psychology and Education J., 57(9), 2211-2215.
51) Sharif MY, Karim MR, and Rahman MM. (2023). Women's economic empowerment and inheritance rights across major global religions: a comparative exploration. Br. J. Arts Humanit., 5(6), 309-326.
52) Sokoloff, N. J., & Dupont, I. (2005). Domestic violence at the intersections of race, class, and gender: Challenges and contributions to under-standing violence against marginalized women in diverse communities. Viol. aga. wom, 11(1), 38-64.https://doi.org/10.1177/107780120427147
53) Statham, P., Scuzzarello, S., & Trupp, A. (2020). Globalising Thailand through gende-red ‘both-ways’ migration pathways with ‘the West’: cross-border connections between people, states, and places. In (Vol. 46, pp. 1513-1542): Taylor & Francis.
54) Tang, A. W.-h., & Wang, H.-z. (2014). Navi-gating the domestic violence protection law by Vietnamese immigrant wives in Taiwan. Affilia, 29(3), 272-284.
55) Tang, W.-h. A., & Wang, H.-z. (2011). From victims of domestic violence to determined independent women: How Vietnamese immi-grant spouses negotiate Taiwan's patriarchy family system.
56) Tschirhart, N., Diaz, E., & Ottersen, T. (2019). Accessing public healthcare in Oslo, Norway: the experiences of Thai immigrant masseuses. BMC health services research, 19(1), 1-10.
57) Watts, C., & Zimmerman, C. (2002). Violence against women: global scope and magnitude. The lancet, 359(9313), 1232-1237.
58) Williams, F. (2010). Migration and care: The-mes, concepts and challenges. Social Policy and Society, 9(3), 385-396.
59) Williams, L., & Yu, M.-K. (2006). Domestic violence in cross-border marriage-a case study from Taiwan. Inter J. of Migration, Health and Social Care, 2(3/4), 58-69.
60) Yahya, S., Boag, S., & Litvak-Hirsch, T. (2016). ‘Sadly, not all love affairs are meant to be…’Attitudes towards interfaith relationships in a conflict zone. J. of Intercultural Studies, 37(3), 265-285.
61) Yesmen N, Sharmin S, and Ahmed M. (2023). Violence against women working in sex trade: a study in Bangladesh, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 5(5), 135-141.
62) Zani, B. (2019). Gendered Transnational Ties and Multipolar Economies: Chinese Migrant Women's WeChat Commerce in Taiwan. International Migration, 57(4), 232-246.
63) Zani, B. (2022). Rise of Capitalism and Chinese Women’s Internal and Cross-Border Migrations 1980-2020: A Gender Study. In Institutional Change and China Capitalism: Frontier of Cliometrics and its Application to China (pp. 163-213): World Scientific.
תגובות