מחקר: תפקיד המגשר במשפחות טרנס־לאומיות: מחפש דרכי גישה וצופה מאפיינים חדשים בגישור
- ד"ר עביר ג'יריס - מטפלת זוגית, משפחתית ואישית
- 5 ביוני
- זמן קריאה 10 דקות
עודכן: 27 ביולי
מחקר* זה בוחן את התפקיד המתפתח של מגשרים משפחתיים בהקשרים טרנס-לאומיים, מזהה אפיקים חדשים לגישור וצופה מאפיינים עתידיים של מקצוע קריטי זה.
תקציר
האתגרים והמורכבות הייחודיים בנישואים טרנס־לאומיים מגבירים את החשיבות של גישור ליישוב סכסוכים במשפחות אלה. כדי לענות על הדרישה, יש צורך הולך וגובר באנשי מקצוע מיומנים הבקיאים בהבדלים התרבותיים, הלשוניים והמשפטיים כדי לקיים תקשורת יעילה בין בני זוג רב־תרבותיים/טרנס־לאומיים. מאמר זה מציג את הידע והמיומנויות הייחודיים לתחום ומתבסס על הכישורים ועל הניסיון של החוקר עצמו. שילוב זה מציג את תפקיד המגשר בפתרון סכסוכים בנישואים טרנס־לאומיים. המאמר מציע מודל יעיל לגישור טרנס־לאומי ומציג דמות של מגשר טרנס־לאומי. עם זאת, קיים צורך דחוף במחקר נוסף בנושא גישור טרנס־לאומי ויישוב סכסוכים.
המגשר הטרנס־לאומי אחראי להבין את המורכבויות הייחודיות של משפחות טרנס־לאומיות והקונפליקטים בהן.
מבוא
מקובל לומר שאנחנו חיים בעולם טרנס־לאומי. ההתגברות בזרימת ההון העולמי ועלייה בעצמאותן של כלכלות ברחבי העולם יצרו "תהליכים משפטיים טרנס־לאומיים" המשפיעים על המדינה, על החוק, על המוסדות ועל רשתות המומחים והמסגרות הנורמטיביות (Shaffer, 2012). ההתקדמות הטכנולוגית חסרת התקדים בתקשורת, בגלובליזציה ובמגמות ההגירה הביאו לעלייה פחות ניכרת בנישואים טרנס־לאומיים. נישואים אלה, על הדינמיקה והאתגרים הייחודיים שבהם, העלו סוגיות חדשות ופתחו אופקים חדשים בדיני משפחה ובגישור בינלאומיים. יתר על כן, בתגובה לטרנס־לאומיות, שיטות יישוב הסכסוכים הפכו מתוחכמות יותר ומגוונות יותר, ונוצר צורך בסוג חדש של מומחיות בגישור (Sweet & Grisel, 2017). שיטות אחרות מלבד ליטיגציה שימשו מאז ומתמיד ליישוב סכסוכים, שהוא אחד מתחומי המשפט הוותיקים ביותר. חלק מהטענות אפילו לא "הובעו" כדי למנוע מהעבריין להתנער מאחריותו, בעוד שאחרות נפתרו במנגנונים כמו פנייה לכומר הכפר או לידיד המשפחה (Felstiner, 1984). הגישור מבקש ליצור תקשורת בונה כדי לאפשר פתרון סכסוכים יעיל יותר בין הצדדים. במשפחות טרנס־לאומיות, שהן תופעה סוציולוגית, תרבותית ומשפטית חדשה שנוצרה כתוצאה מהגלובליזציה, למגשר המשפחתי יש תפקיד מרכזי בסיוע לבני הזוג לנווט בתוך המורכבות של הקיום הטרנס־לאומי מחוץ למשפחה ובתוכה. לפיכך, מגשר טרנס־לאומי הוא מודל למומחה אידיאלי בגישור. סכסוכים בנישואים נובעים ממגוון מקורות, אך במשפחות טרנס־לאומיות, במיוחד כאשר בני הזוג באים מתרבויות שונות, רוב המחלוקות מבוססות על פערים תרבותיים, חברתיים או דתיים, וההבדל בדפוסי החשיבה, הפעולה והתקשורת הנגזרים מהם. דפוסים אלה, המבוססים על הטיות תרבותיות והבדלים דתיים, מסלימים את חילוקי הדעות והופכים אותם לסכסוכים, אשר לעתים קרובות מדי, מובילים לפירוק הנישואים.
חלק מהקונפליקטים המשפחתיים מביאים את המשפחה לחוסר תפקוד ומובילים לפירוקה, בעוד שיש מחלוקות שהן חלק מהדינמיקה המשפחתית לפי תפיסת העולם התרבותית שלהם. כדי לנווט ביעילות בדינמיקה המסובכת של המשפחה הטרנס־לאומית, למגשר הטרנס־לאומי צריכה להיות כשירות תרבותית, כלומר, עליו להכיר על בורים את הניואנסים של התרבויות השונות של המשפחה שבמחלוקת. מגשר ממוצא דו־תרבותי יוכל להשתמש ביתרון זה. תפקידו של מגשר הוא להבהיר, לתת לגיטימציה ולנסח את הערכים התרבותיים באופן שישלימו זה את זה ולא יהיו מנוגדים זה לזה. בנוסף, על המגשר להיות מסוגל לזהות את ה"סימפטומים" הבסיסיים, כלומר את האידיאולוגיות ודפוסי החשיבה שנראים כסטריאוטיפים תרבותיים (Crippen & Brew, 2007). מגשר חייב להיות מסוגל להאיר באור חדש ושונה את הרעיונות והמושגים כדי לגרום לצדדים לראות את הסכסוך מנקודת מבט אחרת. כך המגשר מרחיב את מסגרות ההתייחסות של הצדדים, הופך עימות להידברות ובונה עבורם תכנית לשיתוף פעולה.
מגשר טרנס־לאומי צריך להיות רגיש וקשוב להבדלים סוציו־אקונומיים ולהבדלים במעמד שעשויים לבוא לידי ביטוי במחלוקות בין בני הזוג ולהיות מקור לקונפליקטים, נוסף על הבדלים תרבותיים או אי־התאמות תרבותיות. מאחר שלהבדלי דת יש תפקיד חשוב במחלוקות בין בני זוג ובנושאים הנידונים לאחר פרידה, חשוב שהמגשר יהיה בקיא בדתות של בני הזוג ובניואנסים של הבדלי דת ביניהם, כדי שיוכל לנווט בדיאלוג בו מעורבים צדדים מדתות שונות ולגרום להם למצוא נקודות משותפות לניסוח פשרה. מאמר זה דן במורכבות של נישואים טרנס־לאומיים, שעלולה להיות מקור למחלוקות ולסכסוכים, ובכישורים הנחוצים למגשר טרנס־לאומי בעבודתו עם משפחות טרנס־לאומיות.
נישואים טרנס־לאומיים וחוסר שביעות הרצון של בני הזוג זה מתרבותו של זה הם פשע? בקהילות מבודדות לא יהיו הרבה אתגרים בעת פתרון סכסוכים משפחתיים, אך כיום יש פחות ופחות קהילות מבודדות בעולם, ולכן אנו פוגשים יותר ויותר בעיות בנישואים הנובעות מהתנגשויות תרבותיות (Dabbagh). אנשים נוטים להגדיר את עצמם לפי המשפחות שבהן גדלו, לפי השתייכותם לקבוצה ולפי השתייכותם לסביבות חברתיות גדולות יותר. כל אלה מעצבים את תפיסותיהם לגבי נכון ולא נכון ומה היא ההתנהגות הנכונה בחברה. פרטים בתוך קבוצה משותפת מחזיקים באותם רעיונות ואמונות בסיסיות לגבי נכון ולא נכון וכיצד על הדברים להתנהל. פרטים מחוץ לקבוצה, שאינם חולקים את אותן תפיסות, נחשבים לשונים ולעיתים אפילו לאויבים, אם תפיסות העולם שלהם שונות עד כדי כך שהם מאיימים על המושגים של נכון או לא נכון בתוך הקבוצה. בתוך משפחה, התרבות מגדירה גבולות, ציפיות, כללים לאינטראקציה, דרכי הגדרת בעיות, דפוסי תקשורת וכישורי התמודדות ספציפיים (Thomas, 1998).
התרבות לא רק מגדירה אלא גם מגבילה את תפיסתו של האדם את המציאות שמחוץ לשיח תרבותי מסוים. כפי שניסח זאת סאמר, "קרבה משפחתית היא הקשר החברתי החשוב ביותר שהמציא האדם והוא ישאר החשוב ביותר גם אם נאלץ לקבל אותו כשגוי" (Schneider, 1984). כלומר, אדם מעדיף לוותר על תרבותו מאשר לסכן את השתייכותו לקבוצה. הוא מחשיב את התרבות שלו לאידיאלית, בעוד שכל האחרים נתפסים בעיניו כנחותים, אחרים ועוינים. באופן טבעי, רב־תרבותיות ניפצה מושגים רבים שנחשבו לאקסיומות, כאשר נוצרה אינטראקציה מתמשכת בין תרבויות שונות. הגישור על־פי התפיסה המערבית תופס סכסוך ואלימות כהרסניים ובלתי מועילים, בעוד שמסורות שאינן מערביות רואות את המכונן והפרודוקטיבי שבקונפליקט (Brigg, 2003). קולמן (Coleman, 2004) הציע חמש פרדיגמות של קונפליקט, בהתאם לחמש נקודות מבט עולמיות (Coleman, 2004) (טבלה 1). תהליך הרב־תרבותיוּת, הידוע בשם אינטגרציה, כולל שלבים ואסטרטגיות שונות, החל מתִרבות (אקולטורציה) מלא ועד התנכרות והישארות בשוליים. תרבויות שונות בחברה המודרנית נמצאות בתהליך מתמשך של אינטגרציה הדדית, החלפה, התנגשות והתמודדות עם הכוחות המתנגדים.
טבלה 1: חמש הפרדיגמות של הקונפליקט
פרדיגמה | ריאליזם | יחסי אנוש | מודל רפואי | פוסט־מודרניזם | מערכות |
אסטרטגיות | הרתעה וכוח | תלות הדדית ושיתוף פעולה | מבוסס על מחלות ופתולוגיה | האינטראקציות הן מציאויות בנויות חברתית עם תקשורת | שכבות מקוננות עם מחוברות הדדית |
מטרה | לספק יציבות וביטחון | לספק צרכים המובילים לפיוס וסובלנות | לטפל במערכות ממאירות, אג'נדות נסתרות וטראומה מושרשת | לחִברות (סוציאליזציה) יש תפקיד קריטי | להפוך את היוזמה לרציפה ולסדר את כאוס |
הגלובליזציה מעצימה את המפגשים בין הערכים, המסורות והשפות של בני המשפחה (Lanza & Curdt-Christiansen, 2018). תרבויות שונות משפיעות על התקשורת ומגדירות את נושאי המחלוקת בקשר הזוגי. הבדלים תרבותיים עשויים להיות הבסיס לפירוק הנישואים כאשר ההורים אינם מסכימים בנוגע לערכים עליהם יגדלו הילדים (Benokraitis, 2014). ישנן עדויות לכך שיש חשיבות לרמת הקונפליקט בתוך משפחות רב־תרבותיות ולמחלוקות שבנוגע לאידיאלים של הורות.
למרות ששיעור הגירושין בנישואים דו־תרבותיים גבוה יותר מאשר במשפחות חד־תרבותיות, שיעור הנישואים הדו־תרבותיים נמצא בעלייה (Donovan, 2004). אנשים אינם חולקים את אותה מציאות, ואין להם מציאות משותפת אחת, אך אנו מצפים מאחרים לפעול מתוך האמונות והערכים שלנו, וכאשר הם לא נוהגים כך נוצר קונפליקט. קפרא מתייחס להתנגשות זו כאל תרבות (Capra, 2002; 2004). התנגשות אלימה עלולה להיות בלתי נמנעת, כאשר כל אחד מניח שיריבו פועל ממניעים זהים לשלו. גם היכולת לזכות באמונו של האחר מותנית מבחינה תרבותית, כלומר, הנכונות להפוך את עצמך לפגיע , בעיקר על ידי שיתוף מידע. יש הבדלים במידת האמון שהצדדים במשא ומתן נותנים זה בזה או במגשר. בארצות הברית, למשל, תרבות האמון היא מהירה, והיא מבוססת על האמונה שהצד השני אמין עד שיוכח אחרת; אולם באסיה, תרבות האמון איטית יותר, כלומר, הצד השני צריך להוכיח תחילה את מהימנותו. אמון הוא גורם מכריע, שכן כדי להגיע להסכמה, הצדדים צריכים לחלוק מידע על האינטרסים ועל העדיפויות שלהם (Goldberg et al., 2020). בתרבויות בעלות אוריינטציה קולקטיבית, המגשר הוא דמות מהימנה ופונים אליו כדי לקבל הכוונה והמלצה לדרכי פעולה רצויות. ישנם מצבים שבהם ברור לצדדים, שהסכסוך ביניהם משפיע על מעגל רחב יותר של אנשים מאשר אלה המעורבים בו ישירות, ולכן חשוב לכולם שהמחלוקת תיפתר (Fisher-Yoshida, 2005). לפיכך, על המגשר המשפחתי הטרנס־לאומי להיות בקיא בדילמות התרבותיות שבין הצדדים המעורבים בגישור ולכבד אותם.
אותה אסטרטגיית תקשורת עשויה להתפרש באופן שונה על ידי תרבויות שונות, ולגרום לאי הבנה כאשר מטפלים בקונפליקט בין־תרבותי (Dai & Chen, 2022). כלומר, הדרישה העיקרית לגישור מוצלח היא כשירות תרבותית והבנה של הפרקטיקות התרבותיות של לידה, הורות, מגדר וכדומה. רק מיומנות כזו יכולה להביא לדיאלוג משמעותי ובסופו של דבר, לפתרון יצירתי למחלוקת (Dabbagh).
"דובר שפות" – דובר שפות רבות ברמת שפת אם
פרופילים של תקשורת בתרבויות מעורבות קובעים, שלפחות צד אחד בשיח מדבר בשפה שאינה שפת האם שלו (Cools, 2006). יש משפחות רב־לשוניות שנוצרו רק לאחרונה, בעוד שאחרות קיימות מזה דורות. פרקטיקות השפה באותן משפחות מעוצבות על ידי אידיאולוגיות שפה, מפורשות ומרומזות, אשר מגלמות אותן. השאיפות החברתיות של המשפחה מתווכות על־ידי השפה, שעלולה לגרום לעימות בתוך המשפחה (Lanza & Curdt-Christiansen, 2018). משפחה רב־לשונית יוצרת את הרפרטואר הרב־לשוני שלה, הנקרא דיאלקט משפחתי (Van Mensel & De Meulder, 2021). לשפות שונות יש סגנונות תקשורת שונים, שעלולים להיות מקור לקונפליקט בתוך המשפחה, והזדמנות להסלים קונפליקטים קיימים. בבחינת הפרקטיקות של לימוד, תחזוקה וניהול שפה, אפשר ללמוד על יכולת הפעולה במשא ומתן, שהיא ה"יכולת לפעול מבחינה חברתית-תרבותית" כחלק מהכוח. יכולתו של האדם לנהל משא ומתן תלויה בתפיסתו את מוקד השליטה, האם הוא פנימי או חיצוני, זה ההבדל בין להיות פרואקטיבי ובין להרגיש שההחלטות המתקבלות אינן בשליטתך. זהו ספקטרום בין עמדה של חוסר אונים ובין עמדה של עוצמה. דבר זה מתבטא בהתנהגות הלשונית של בני המשפחה (Obojska & Purkarthofer, 2018; Franjić S., 2023). מגשר טרנס־לאומי צריך לדעת מספר שפות על בורין, כולל הכרת ביטויים, משחקי מילים תרבותיים וכפל משמעויות, הבנה של דקויות בשיחות שונות ומומחיות בסוציולינגוויסטיקה. על־ידי לימוד שפות, המגשר הופך למומחה בתקשורת בין־תרבותית, מאחר שלימוד שפה כולל ציפיות לשוניות והנחות תרבותיות (Tong & Cheung, 2011).
לנסח מחדש את ההבדל, לנסח את הפתרון
נוסף על כשירות תרבותית ורב־לשוניות, מגשר צריך להיות מסוגל לנסח מחדש מושגים ורעיונות בתוך הקשר תרבותי מסוים. ניסוח מחדש הוא טכניקה בוויכוח שמטרתה לשכנע את צדדים לשנות את עמדותיהם (Jermini-Martinez Soria, 2021). ניסוח מחדש אינו מוגבל להחלפת מילים במילים נרדפות או בפרפרזה, ומשתמשים בו בכל הדיסציפלינות (פסיכולוגיה, בלשנות, סוציולוגיה) כמטאפורה לתיאור שינויים בפרספקטיבה. לפי הגדרתו של פוטנם, ניסוח מחדש פירושו "שינוי ברמות ההפשטה" (Putnam, 2004), כלומר, מעבר מהפרט לכלל, מתוכן השיחה לערך שלה (שינוי מטאפרגמטי), מתכונה מהותית לתנאי חיצוני וכדומה (Jermini-Martinez Soria, 2021). ניסוח מחדש מכוון לשינוי הקונפליקט. כלומר, מארגן את השיחה מחדש בהתאם לשיקולים האסטרטגיים של המגשר, שמסייע לקדם את הדיון ללא ויכוח ולפתור מבוי סתום פוטנציאלי (Aakhus, 2003). דוגמה לניסוח מחדש באינטראקציות מסוג אחר היא עיתונות, אותו אירוע עשוי להיות מנוסח באופן שונה מאוד על ידי כותרות שונות, ואנשים עשויים לנסח את אותם נושאים חברתיים בצורה שונה מאוד. הבנה של טכניקת הניסוח מחדש מאפשרת להבין כיצד תפיסת המציאות של אנשים משתנה בהתאם למקור המידע שבו הם משתמשים. כאשר כל הצדדים המעורבים חוזרים על אותו סיפור, שבו הצד השני הוא תמיד ה"רע", הם לא יוכלו לקבל פתרון אפשרי לסכסוך שלהם. אבל, כאשר מוצגת להם גרסה חלופית של הסיפור, הם יוכלו לתפוס אותו בדרך שונה ויהיו מוכנים לקבל פרשנות נוספת של המחלוקת, ולהמשיך לחפש פתרון (Jermini-Martinez Soria, 2021).
חילוקי דעות, הסכם ניהול
אחד ההיבטים המורכבים ביותר של העצמי הוא הזהות הדתית. הבחנה בין דתות היא צפויה, למשל, בין נוצרים ובין מוסלמים, אך ההבחנה בקבוצות בתוך אותה דת הם לא פחות משמעותיים, כמו התיאולוגיה של נצרות ליברלית לעומת התיאולוגיה והמנהגים של נוצרים מסורתיים-קונסרבטיבים. האינטראקציות והיחסים במשפחות בין־דתיות מושפעים בדרך כלל מהבחנות בין קבוצות ומאוריינטציות ערכיות בתוך קבוצה דתית ספציפית. סכסוכים בין־דתיים הם אחד מהתחומים המורכבים ביותר של מחלוקות רב־תרבותיות, ומופיעים בדרך כלל במסגרת סכסוכי משמורת על ילדים. בפני בית המשפט ניצבת בעיה קשה כאשר כל אחד מההורים שייך לדת אחרת, אך שניהם מחנכים את הילד על־פי דתם. במקרים כאלה, בתי המשפט צריכים להחליט איזו דת משרתת טוב יותר את טובת הילד (Lane, 2009). ככל שההבדל בין התרבויות והאמונה של ההורים גדול יותר, כך עולה הסיכון לחטיפת ילד. רוב החטיפות הבינלאומיות שמבצעים הורים התרחשו במשפחות שבהן הורים שמוצאם ממדינות שונות, כאשר לאחר הפרידה ההורה החוטף חוזר לארץ מוצאו עם הילד (Johnston, 2001). מחקר זיהה מספר מאפיינים של משפחות שבהן מתרחשות חטיפות. אחד ממאפיינים אלו הוא האמונה של הורים, שחוטפים את ילדם, שהם יודעים מה טוב ביותר לילד שלהם. לכן, מומלץ למצוא פתרון במסגרת גישור מחוץ לבית המשפט. הגישור יאפשר לשני ההורים למצוא יחד פתרונות לסכסוכי משמורת על הילדים במשפחות דו־דתיות וליצור תוכנית הורות בת קיימא והסכם גישור (Lane, 2009). לפיכך, יש צורך דחוף להכשיר מגשרים משפחתיים ליישוב סכסוכים במשפחות דו־דתיות, במיוחד מגשרים בסכסוכים בינלאומיים בנוגע למשמורת על ילדים וגישור במשפחות טרנס־לאומיות. המגשר הטרנס־לאומי צריך להיות מסוגל לשלב את האינטרסים הדתיים של הצדדים המעורבים ולהתחשב בכל הגורמים הקשורים לדת. היתרון של גישור הוא התחשבות ברווחתם הנפשית והרגשית של כל הצדדים. בתי המשפט מכירים בכך ש"מצוקה רגשית של הילד, הנובעת ממחלוקת בין ההורים בעניין הדת לפיה יחנכו את הילד, תלויה יותר באופן ניהול המחלוקת, מאשר בהיבטים התיאולוגיים של הסכסוך עצמו" (Volokh, 2006). גישור עשוי גם למתן את ההשפעות הפסיכולוגיות המזיקות של גירושי הורים על ידי התמקדות בהגעה להסכם הוגן. יתר על כן, הגישור הוא נטל כלכלי קל יותר, ועובדה זו עשויה להפחית את הלחץ הכללי בפירוק הנישואים ולהקל על הגעה לפתרון יעיל. בתהליך הגישור רשאים הצדדים להביע את ההבדלים בדתותיהם העשויים להשפיע על הילד. כך המגשר מבין טוב יותר את מהות הסכסוך הדתי, ומזהה אינטרסים נוספים של הצדדים.
מסקנות - תפקיד המגשר במשפחות טראנס-לאומיות
המגשר הטרנס־לאומי אחראי להבין את המורכבויות הייחודיות של משפחות טרנס־לאומיות והקונפליקטים בהן. לכן, עליו להיות בקיא בשיח הלשוני, הדתי והתרבותי של אותן משפחות, ולהיות מודע להטיות תרבותיות, לדפוסי חשיבה והתנהגות המעוצבים על ידי השיח ומעצבים אותו. המגשר צריך להיות מסוגל ליצור, לגבש ולעודד את הצדדים לאמץ דפוסי תקשורת חדשים תוך שהוא מכיר בדפוסים הלא מסתגלים שלהם. גישור משפחתי טרנס־לאומי הוא הרבה יותר מטיפול במקרים של הסדר ביקורים בינלאומי או גירושין בינלאומיים. זהו תחום מומחיות רחב ומתרחב בגישור משפחתי המכוון למורכבות של אוכלוסיות רב־תרבותיות וטרנס־לאומיות.
Jiries A. (2024). A transnational family mediator: seeking avenues, envisioning features. Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 6(3), 77-82 Read article
תודות
המחברת מבקשת להודות לפקולטה לסוציולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטת Babeș-Bolyai ברומניה על העמדת מתקני האוניברסיטה לרשותה לצורך ביצוע מחקר זה.
ניגוד עניינים
המחברת מצהירה שאין ניגוד עניינים.
מקורות
1) Aakhus, M. (2003). Neither naïve nor critical reconstruction: Dispute mediators, impasse, and the design of argumentation. Argumentation, 17, 265-290.
2) Benokraitis, N. V. (2014). Marriages and Familes. Pearson.
3) Brigg, M. (2003). Mediation, power, and cultural difference. Conflict Resolution Quarterly, 20(3), 287-306. https://doi.org/10.1002/crq.26
4) Capra, F. (2004). The hidden connections: A science for sustainable living. Anchor.
5) Coleman, P. T. (2004). Paradigmatic framing of protracted, intractable conflict: Toward the deve-lopment of a meta-framework-II. Peace and Conflict, 10(3), 197-235.
6) Cools, C. A. (2006). Relational communication in intercultural couples. Language and inter-cultural communication, 6(3-4), 262-274.
7) Crippen, C., & Brew, L. (2007). Intercultural parenting and the transcultural family: A liter-ature review. The family journal, 15(2), 107-115. https://doi.org/10.1177/1066480706297
8) Dabbagh, M. Cross Borr Family Miation.
9) Dai, X., & Chen, G.-M. (2022). Conflict man-agement and intercultural communication: The art of intercultural harmony. Taylor & Francis.
10) Donovan, S. P. (2004). Stress and coping tech-niques in successful intercultural marriages Virginia Tech].
11) Franjić S. (2023). Family violence negatively affects all family members involved, Asian J. Soc. Sci. Leg. Stud., 5(6), 224-229.
12) Felstinr, W. L. (1984). The Logic of Mediation. In Toward a General Theory of Social Control (pp. 251-269). Elsevier.
13) Fisher-Yoshida, B. (2005). Reframing conflict: Intercultural conflict as potential transformation. J. of Intercultural Communication, 8(1), 1-16.
14) Goldberg, S. B., Sander, F. E., & Cole, S. R. (2020). Dispute resolution: Negotiation, medi-ation, arbitration, and other processes. Aspen Publishing.
15) Jermini-Martinez Soria, C. (2021). Reframing as an argumentative competence in dispute medi-ation Università della Svizzera italiana].
16) Johnston, J. R. (2001). Early identification of risk factors for parental abduction. US Depar-tment of Justice, Office of Justice Programs, Office of Juvenile.
17) Lane, C. (2009). For Heaven's Sake, Give the Child a Voice: An ADR Approach to Interfaith Child Custody Disputes. Pepp. Disp. Resol. LJ, 10, 623.
18) Lanza, E., & Curdt-Christiansen, X. L. (2018). Multilingual families: Aspirations and challenges. In (Vol. 15, pp. 231-232): Taylor & Francis.
19) Obojska, M. A., & Purkarthofer, J. (2018). ‘And all of a sudden, it became my rescue’: language and agency in transnational families in Norway. Inter J. of Multilingualism, 15(3), 249-261.
20) Putnam, L. L. (2004). Transformations and critical moments in negotiations. Negotiation J., 20(2), 275-295.
21) Schneider, D. M. (1984). A Critique of the Study of Kinship. University of Michigan Press.
22) Shaffer, G. (2012). Transnational legal process and state change. Law & Social Inquiry, 37(2), 229-264.
23) Sweet, A. S., & Grisel, F. (2017). The evolution of international arbitration: judicialization, gov-ernance, legitimacy. Oxford University Press.
24) Thomas, A. J. (1998). Understanding culture and woridview in family systems: Use of the multi-cultural genogram. The family journal, 6(1), 24-32. https://doi.org/10.1177/1066480798061005
25) Tong, H. K., & Cheung, L. H. (2011). Cultural identity and language: A proposed framework for cultural globalisation and glocalisation. J. of Multilingual and Multicultural Development, 32(1), 55-69.
26) Van Mensel, L., & De Meulder, M. (2021). Exploring the multilingual family repertoire: ethnographic approaches. In (Vol. 42, pp. 693-697): Taylor & Francis.
27) Volokh, E. (2006). Parent-child speech and child custody speech restrictions. NYUL Rev., 81, 631.
תגובות